רגע לפני שנכנסנו למלחמת 12 הימים, נסערנו כולנו ממותה המיותר של מעיין אמיר (23) שנהרגה מפגיעת משאית, עת שרכבה על קורקינט חשמלי (בנסיבות שאינן ידועות בשלב זה). שוב בתל אביב אשר מככבת בראש הטבלה העגומה של תאונות קורקינט. תל אביב היא אחת מהערים המתקדמות והידידותיות לדו-גלגלי, ולמרות זאת עדיין מובילה את טבלת התאונות. למה? פשוט מאוד – אין אכיפה אמיתית ואין שינוי בתרבות הנסיעה.

*  *  *

אם נדמה שאין מספיק הרג וסבל במדינת ישראל, הנה התעוררנו לפני כמה שבועות לבוקר ובו תאונת קורקינט נוספת, שגבתה מחיר בחיי אדם. הפעם אלו היו חייה של מעיין אמיר, בת 23, שנהרגה מפגיעת משאית, בנסיבות שעדיין אינן ידועות בשלב זה.

אם נדמה שאין מספיק הרג וסבל במדינת ישראל, התעוררנו לפני כמה שבועות לתאונת קורקינט נוספת, שגבתה מחיר בחיי אדם. הפעם אלו היו חייה של מעיין אמיר, בת 23, שנהרגה מפגיעת משאית

זה שוב קרה בתל אביב, אשר מככבת בראש הטבלה העגומה של תאונות קורקינט. תל אביב היא אחת מהערים המתקדמות והידידותיות לרוכבי כלי תחבורה דו-גלגליים, ולמרות זאת היא עדיין מובילה את טבלת התאונות. למה? פשוט מאוד – אין אכיפה אמיתית ואין שינוי בתרבות הנסיעה.

פרסומות ושלטי חוצות זה נחמד אבל לא אפקטיבי – נדרשת פעולה ממשית, יומיומית ומוחשית כדי לשנות את תרבות הנהיגה הפרועה. היום, יותר מתמיד, השקעת משאבים בקמפיין היא מיותרת לחלוטין. וככל הנראה, ישראל פוסט מלחמת 12 הימים גם לא תשקיע בקמפיין מסוג זה. יחד עם זאת, אסור בתכלית האיסור לשכוח את המאבק היומיומי בקורקינטים החשמליים ובדו-גלגליים ברחבי הארץ ובתל אביב בפרט.

התוצאה היא שצעירים ומבוגרים נפגעים כמעט מדי יום, והמצב רק הולך ומחמיר. אנו עדים יום יום לתופעה מטרידה שבה רכיבה פרועה, חוסר זהירות ואי ציות לחוק הופכים לשגרה מסוכנת, הגובה מחיר כבד מאוד. מחיר, אשר בניגוד למחירים אחרים שמשלמים אזרחי המדינה, הוא מחיר מיותר שניתן לבטלו.

אחרי למעלה מעשור שבו אני, כיו"ר ארגון גמלאי תל אביב יפו, מתריע בפני כל גורם אפשרי על הפחד להסתובב ברחובות המדינה והעיר, ועל הכאוס בכל מה שקשור לכלי תחבורה דו-גלגליים – והנה עוד תאונה ועוד הרוגה, ואילו המסרים הם אותם מסרים: "בקרוב יצא משרד התחבורה בקמפיין נרחב להעלאת המודעות".

נראה כי הפתרונות היחידים שמוצעים לציבור הם קמפיינים ראוותניים ויקרים, שכמו פלסטר אינם מסוגלים לרפא אפילו פצע מדמם. קמפיינים, שלצערנו לא מצליחים להקטין את היקף התאונות.

המודעות יורדות ומתחלפות, אך המציאות בשטח נותרת עגומה כשהייתה ואף מחמירה. פרסומות ושלטי חוצות זה נחמד אבל לא אפקטיבי – נדרשת פעולה ממשית, יומיומית ומוחשית כדי לשנות את תרבות הנהיגה הפרועה.

תל אביב היא אחת מהערים המתקדמות והידידותיות לרוכבי כלי תחבורה דו-גלגליים, ולמרות זאת היא עדיין מובילה את טבלת התאונות. למה? פשוט מאוד – אין אכיפה אמיתית ואין שינוי בתרבות הנסיעה

הגיע הזמן להתעורר. יש לנו פתרון אפקטיבי מתחת לאף באפס עלויות. פתרון שכבר הוכיח את עצמו בפורמט "נאמני ניקיון" של המשרד להגנת הסביבה. המתכון ברור: הקמת מערך מתנדבים, "נאמני בטיחות", שיפעלו בשטח, ידריכו רוכבים, יזכירו את כללי הבטיחות ויזהירו מפני סכנות.

בנוסף להסברה, בדומה ל"נאמני הניקיון", גם "נאמני הבטיחות" ייהנו מסמכות אכיפה, לרבות מתן קנסות על עבירות בטיחות. או אז, כפי שראינו גם בניקיון, נחזה בהקפדה על הנהלים וציות לחוקים שישתפרו משמעותית.

יצירת מערך שכזה אינה דורשת השקעות עתק. היא דורשת רק את גיוס "רוח המפקד", נכונות מהמדינה ומהרשויות המקומיות להילחם באמת בתופעה. גיוס קהילה פעילה ואכפתית – פנסיונרים, סטודנטים, אזרחים מודאגים ומתנדבים בעלי מודעות חברתית גבוהה. הציבור הישראלי כבר הוכיח בעבר שהוא מוכן להתגייס בהמוניו למען מטרות חברתיות וקהילתיות, אין סיבה שלא יתגייס גם למען המטרה ה"לאומית" הזו.

ברגע ש"רוח המפקד" תהיה כזו שמשדרת סוף להפקרות בדרכים – נאמני הבטיחות יהוו גם הם כוח חינוכי משמעותי בעל יכולת הסברה אפקטיבית. בניגוד לקמפיינים ושלטי חוצות שנקרעים ודוהים, נאמני בטיחות יהיו בעלי נוכחות קבועה, יעילה ונגישה בשטח. נוכחותם תביא לשינוי אמיתי בתרבות הרכיבה, תצמצם את התאונות ותסייע בשמירה על הציבור.

בניגוד לקמפיינים ושלטי חוצות שנקרעים ודוהים, "נאמני בטיחות" יהיו בעלי נוכחות קבועה, יעילה ונגישה בשטח. נוכחותם תביא לשינוי אמיתי בתרבות הרכיבה, תצמצם את התאונות ותסייע בשמירה על הציבור

רצוי כי משרד התחבורה, הרשויות המקומיות ובראשון עיריית תל אביב – שיאנית התאונות – יתעוררו.

הגיע הזמן לעצור את ההפקרות, לעצור את הקמפיינים הבזבזניים ולחשב מסלול מחדש – כי הפתרון קיים, יעיל, חסכוני ואמיתי.

דרור לוטן הוא יו"ר ארגון גמלאי תל אביב יפו וחבר סיעת הגמלאים של תל אביב. לשעבר סגן מנהל מינהל החינוך של תל אביב -יפו.