הימים הראשונים של מלחמת "עם כלביא" מחזירים אליי רסיסי זיכרונות ממלחמות ישראל קודמות. "טיל אביב!" הזדעקה כותרת השער של השבועון (המנוח) "העולם הזה". זה היה לאחר שתל-אביב עירנו וגוש דן כולו התגלו כאזור המטווח ביותר, כיעד מרכזי לטילי הסקאדים ששוגרו אלינו מעיראק. מטח הסקאדים הראשון שוגר לארצנו בלילה שבין ה-17-18 לינואר, שנת 1991. המטח כוון אל עבר "אזור א" – אל תל-אביב וגוש דן.

גם עכשיו אין ספק שגוש דן הוא מהיעדים המטווחים ביותר, יעד מרכזי לטילים המשוגרים אלינו מאיראן, לצד יעדים אסטרטגיים ידועים לכולם כמו הדרום, מתקנים צבאיים שונים ומתחם בתי הזיקוק בחיפה. הלוא אין זה סוד שבלב עירנו, אפילו לא הרחק מביתי, ממוקם משרד הביטחון לצד משרדי ממשלה נוספים.

גם עכשיו אין ספק שגוש דן הוא מהיעדים המטווחים ביותר, יעד מרכזי לטילים המשוגרים אלינו מאיראן, לצד יעדים אסטרטגיים ידועים לכולם כמו הדרום, מתקנים צבאיים שונים ומתחם בתי הזיקוק בחיפה

ובחזרה אל מלחמות קודמות. בימים האחרונים אני חשה כמעט הזדהות עם שיר ההללויה לטייסינו – "על כנפי הכסף" – שחיברה והלחינה נעמי שמר מיד לאחר ניצחון הבזק של ישראל במלחמת "ששת הימים". השיר בוצע לראשונה בחודש יולי 1967 בנשף הניצחון של חיל האוויר. הוא התקבל כאחד ההמנונים שהוקדשו ל"הטובים לטייס". לאותם "העזים והטובים", "הרכובים על כנפי הכסף" כלשונה של נעמי שמר.

כזכור, לחיל האוויר היה חלק מכריע בניצחון הבזק ובהכרעת המלחמה כבר ביומה הראשון. טייסינו השמידו את חילות האוויר של מצרים וסוריה ואפשרו לכוחות היבשה של צה"ל תנועה חופשית במרחב.

שירה של נעמי שמר צוהל, ממש אקסטטי. הוא מבטא פרץ של חדווה, של השתאות ושל הערצת הטייסים. השיר הזה לא חף מנימה מילטריסטית, משמחת כיבוש, מלאומנות ושאפתנות אימפריאליסטית. "הסגולות" הללו המבוטאות בשיר גורמות לי גם עכשיו להסתייג מהמחברת שאני מעריצה בדרך כלל ואף לחוש מבוכה.

הנה השיר "על כנפי הכסף". מאת נעמי שמר, מילים, לחן וביצוע:

"על כנפי הכסף רכובים אבירי הרוח העזים והטובים, כבני רשף יגביהו עוף. ובתוך שמים נקיים זוהרים שבעת הרקיעים. ואנחנו ממריאים מגולן ועד ים סוף, נס הים וייסוב אחור והנהר – חרבה. טס אחי ופניו לאור ודגלו עלי אהבה, הסולם רגליו באדמה אך ראשו בשמי המלחמה. טס אחי אל מול חמה, כבני רשף יגביהו עוף. הוא חולף כלהב החרמש, הוא כחץ שלוח ולוחש, הוא כותב מכתב של איש, מגולן ועד ים סוף, נס הים וייסוב אחור והנהר – חרבה. טס אחי ופניו לאור ודגלו עלי אהבה. על כנפי הכסף רכובים".

טייסינו העכשוויים, הקפלניסטים מ"הסמול" ספגו כזכור דברי נאצה והשמצות, גידופים וחרפות, חרף הבהרתם שהם ימהרו להתייצב למשימותיהם אם וכאשר תפרוץ מלחמה. לא צפיתי בשידורי ערוץ 12 של הטלוויזיה עם תחילתו הכה מרשימה של מבצע חיל האוויר באיראן. אני מסתמכת על הדיווח מאת עינב שיף, מבקר הטלוויזיה החכם והאמין של "ידיעות אחרונות": מנחה השידור דני קושמרו נזף באמנון אברמוביץ, שהעז להזכיר מה אמרו בשלטון על טייסים שהתקיפו בטהראן.

שירה של נעמי שמר צוהל, ממש אקסטטי. הוא מבטא פרץ של חדווה, של השתאות ושל הערצת הטייסים. השיר הזה לא חף מנימה מילטריסטית, משמחת כיבוש, מלאומנות ושאפתנות אימפריאליסטית

שירו של יהודה עמיחי המצוטט להלן, שב וחוזר אליי כמעין ריטואל קבוע בכל עת שפורצת מלחמה. עמיחי לא התכוון מן הסתם לאירועי אימים כמו אלו שהפכו את עולמנו ב-7 לאוקטובר, ודאי גם לא צפה מתקפות טילים מבהילות שמשבשות עכשיו את לילותינו. ובכל זאת נדמה לי שאפשר למצוא בשירו קצת עידוד וחיזוקים:

עכשיו כשהמים לוחצים בעוז על קירות הסכרים

עכשיו כשהמים לוחצים בעוז
על קירות הסכרים,
עכשיו, כשהחסידות הלבנות השבות,
נהפכות באמצע הרקיע ללהקות מטוסי סילון,
שוב נחוש עד כמה חזקות הצלעות, וכמה אמיץ האוויר החם בתוך הריאות
וכמה העזה נחוצה לאהוב בשפלה הגלויה,
כשהסכנות הגבוהות מקומרות מעל,
למלא את¸הכלים הריקים
ואת השעונים שהמשיכו למנות זמן
וכמה נשימה,
סופה של נשימה
לשיר את שיר האביב הקטן".

*  *  *

ולקינוח, זיכרון קרוב, מהלילות הראשונים של האזעקות עקב שיגור הטילים מתימן. כך זה היה לפני שחוויתי לילה עם ירידה חוזרת ונשנית למקלט שבפתח הבית, מהלך צעדים אחדים מדלת הכניסה לדירה שלי.

וכך כתבתי בפייסבוק ב-14 לינואר, 2025:

"השעה 03.00 לפנות בוקר. אזעקה מצמררת שוב הרעידה את גוש דן עקב שיגור טיל מתימן, השלישי ביממה האחרונה. ושוב חוזרות אליי מילותיו של מאיר אריאל מתוך שירו האלמותי "טרמינל לומינלט":

"את שמי הערב מדליקה התפוצצות
בשדה למטה מתחילה התרוצצות".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.