התקיפה האמריקאית השבוע שמה קץ לערפל הקרב שאפף את הימים האחרונים, אולם לא לחלוטין. ההתנהלות האמריקאית מוסיפה להיות מושכלת, ומבקשת להעניק לאיראנים אפשרות לבלוע את הגלולה המרה ולשוב למו"מ.

על-פי דיווחים מסוימים, וושינגטון העבירה מסר לאיראן לפיו מדובר בתקיפה אחת, וכי אין כוונה להמשיך מעבר לכך. ללמדך, שוב, שהסולם לטהראן להימנע מהמשך התקיפות, וכעת כולל מצדה של ארה"ב, עודנו מונח לפניה.

לפי דיווחים מסוימים, וושינגטון העבירה מסר לאיראן כי מדובר בתקיפה אחת, וכי אין כוונה להמשיך מעבר לכך. ללמדך, שוב, שהסולם לטהראן להימנע מהמשך התקיפות, כולל מצד ארה"ב, עודנו מונח לפניה

לא ברור מה תהיה החלטתה של איראן. על-פי דיווח ה"ניו יורק טיימס", המנהיג העליון עלי ח'אמנאי נקב בשמותיהם של שלושה חכמי דת, מתוכם ייבחר מחליפו, אם הוא עצמו ייפגע ויילך לעולמו. בנו, ככל הנראה, אינו נכלל ביניהם.

מדובר בצעד ללא תקדים, שממחיש כי המשטר מבין כי הוא מצוי בנקודת זמן קריטית. זה איננו מעיד בהכרח על כניעה. סביר כי בראייתו יש עדיין בידיו כלים להסלמה אזורית, שאולי תאפשר לו לשמור על כבודו, שרידותו, ואולי בעתיד (לא בהכרח המיידי) לשוב למלאכת הגרעין.

חשוב במקביל לעקוב אחר הקולות בוושינגטון המתנגדים למעורבות הצבאית האמריקאית, מקרב הדמוקרטים וגם מהרפובליקאים, כולל מתוך החוגים המקורבים לנשיא דונלד טראמפ (למשל, סטיב באנון, אף ששינה מעט את הטון לאחר שנועד עם טראמפ). טראמפ שולט אמנם ביד רמה במפלגתו, אולם הסלמה במצב, שעלולה לפגוע בכלכלה האמריקאית, עשויה לחזק את ההתנגדות להחלטתו להתערב צבאית במלחמה.

ככלות הכל, מעורבות ממוקדת ומוגבלת דרכה לגלוש למעורבות רחבה יותר, וכך קרה כמעט בכל קונפליקט. חשוב מאוד, שישראל תפנים כי אל לה להצטייר כמי שגררה את ארה"ב למלחמה. כבר עתה נשמעים קולות, אמנם לא רבים לפי שעה, מעין אלה. זכורות ההאשמות שהופנו לעבר ישראל סביב המלחמה בעיראק והבוץ העמוק בו ארה"ב בוססה שם עד שהסיגה את כוחותיה.

מה אם-כן לפנינו בהינתן שהפגיעה בפורדו, האתר החשוב ביותר מבחינת תכנית הגרעין האיראנית, נפגע קשות ואינו מהווה מקור לדאגה (ויש להמתין ולראות אם כך הדבר).

מעורבות ממוקדת ומוגבלת דרכה לגלוש למעורבות רחבה יותר, וכך קרה כמעט בכל קונפליקט. חשוב מאוד שישראל תפנים כי אל לה להצטייר כמי שגררה את ארה"ב למלחמה. כבר עתה נשמעים קולות מעין אלה

חשוב להדגיש מספר נקודות עיקריות:

• האחת, בעינה עומדת החשיבות להימנע מסימון היעד של הפלת המשטר כמטרת המלחמה. זה חשוב שבעתיים מצד ישראל.
• השנייה נוגעת לתקווה, שלפחות בוושינגטון קיימת תכנית, או חשיבה רהוטה ואסטרטגית, לגבי "היום שאחרי". ארה"ב, ולמעשה כל מדינה, ואף אם היא מעצמה, "יודעת להפיל משטר", ופחות "לבנות משטר חדש". החשיבה לגבי "היום שאחרי" חייבת לכלול את ההשלכות על מדינות באזור – מדינות המפרץ כמובן, אולם לא פחות חשוב מכך פקיסטן וטורקיה למשל.
• השלישית נוגעת לחשיבות להימנע, ככל שניתן, מפגיעה באזרחים. חיוני שהעם האיראני יפנה נגד משטרו, ולא נגד פגיעות שנגרמו על ידי ארה"ב ובעיקר ישראל.
• הרביעית נוגעת לישראל באופן ישיר. המהלך הצבאי מרשים בהחלט, וראוי לשבח. אולם בעינו עומד, ואף מתחזק, ההכרח להימנע מיהירות ורהב מצד הצמרת הישראלית. לא מובנות שלל ההצהרות המתלהמות ששבות ומסמנות שינוי המשטר כיעד למלחמה. אם זה יקרה, ומי יידע מתי יקרה, זה יהיה תוצאה של תהליכים פנימיים באיראן. עדיף וחשוב שכך יקרה. איש לא יודע להעריך האם, כיצד ומתי זה עשוי לקרות.
• החמישית, ראוי לנצל את הנסיבות הנוכחיות כדי לסיים את המלחמה בעזה ולהשיב את החטופים, תוך נסיגה ישראלית ממרבית השטח ברצועה והסכמה, בשיתוף מדינות ערב הרלוונטיות, על מסגרת שלטונית מקובלת שתאפשר להתחיל במלאכת השיקום ברצועה.

יש לקוות שלפחות בוושינגטון קיימת תכנית, או חשיבה רהוטה ואסטרטגית, לגבי "היום שאחרי". ארה"ב, ולמעשה כל מדינה, ואף אם היא מעצמה, "יודעת להפיל משטר", ופחות "לבנות משטר חדש"

מדובר בנסיבות ייחודיות, היסטוריות מבחינות ברורות, שחיוני לנצלן למלאכה מדינית המחוברת למציאות, ולא לכיסופי לב, הזויים פחות או יותר.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/