התקיפה האמריקאית על מתקני הגרעין האיראני היא אירוע חסר תקדים בהיסטוריה של המאבק הבינלאומי בהפצת נשק גרעיני במזרח התיכון בפרט ובעולם בכלל. חוקרי ביטחון בינלאומי, וחוקרי הנשק הגרעיני יעסקו בה ובמשמעויותיה הרבה בעתיד.

אולם מבחינתה של ישראל, שגרת המלחמה נמשכה. שעות ספורות לאחר ההתקפה שיגרו האיראניים מטח טילים לעבר ישראל כמכת נגד. על פניו נראה שישראל השיגה את מטרתה העיקרית במלחמה: פגיעה קשה בתוכנית הגרעין האיראנית.

למרות התקיפה האמריקאית חסרת התקדים על מתקני הגרעין האיראניים, מבחינת ישראל שגרת המלחמה נמשכה. שעות ספורות אחריה שיגרו האיראניים מטח טילים לעבר ישראל כמכת נגד

מנהיגות ישראלית רציונלית הייתה מורה על עצירת התקיפות של חיל האוויר באיראן, בניסיון לסיים את המלחמה תוך העברת מסר לטהראן שהיא מוכנה להפסקת האש. שהרי באותו בוקר ידה של ישראל, בסיוע משמעותי מצידה של ארה"ב, הייתה על העליונה. בתום התקיפה שלהם הבהירו האמריקאים לאיראנים שהפעולה שלהם הייתה נקודתית והזהירו אותם מפני פגיעה בחיילים או אזרחים אמריקאים.

במאמר הנוכחי – במנותק מכובעי כחוקר אסטרטגיה גרעינית – אני מבקש לעסוק בסוגיה ישראלית כואבת. להבדיל מהאמריקאים, המנהיגות הביטחונית הישראלית הנוכחית – ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל מנהלת את שתי המלחמות הפעילות בעזה ובאיראן, כאילו דמם של הישראלים – אזרחים, חיילים וחטופים – הוא הפקר. שלושתם מוסיפים עוד ועוד "יעדים להשגה" בעזה ובאיראן ואינם חותרים לסיום המלחמות הללו.

יתרה מזו, במהלך שתי המלחמות, הממשלה נמנעה מלהודיע לאזרחים הרצים למקלטים, מסתופפים בממ"דים, וחסרי מיגון בכלל – מהי מטרת המלחמה שלאחר השגתה ניתן יהיה לחזור לשגרה, כפי שמצופה מממשלה במשטר דמוקרטי.

הישראלים, החרדים לחייהם ולחיי בני משפחותיהם, מקווים שבמשחק "הרולטה הרוסית" הלאומי שנכפה עליהם – הטיל ששוגר לעבר אזור מגוריהם לא יפגע בהם.

ואם בהימורים עסקינן, בנימין נתניהו, "אסטרטג העל" של מלחמות חיינו ברבע הראשון של המאה ה-21 – נראה ונשמע במלחמה הזו כמהמר זחוח היושב בקזינו, וממאן לקום משולחן ההימורים למרות ההצלחה הראשונית (הודות לביצועי חיל האוויר והמוסד), וזו שבאה בעקבותיה (התקיפה האמריקאית).

להבדיל מהאמריקאים, ההנהגה הביטחונית הישראלית – רה"מ, שר הביטחון והרמטכ"ל – מנהלת את שתי המלחמות הפעילות בעזה ובאיראן, כאילו דמם של הישראלים – אזרחים, חיילים וחטופים – הפקר

הרמטכ"ל אייל זמיר הודיע (לפני התקיפה האמריקאית) שעל הצבא להיות מוכן למערכה מתמשכת. באותה ידיעה הוסבר מפי בכירים בצה"ל ש"לא ניתן לתחום בזמן את המלחמה", מפני שבינתיים נוספו עוד יעדים לתקיפה, קרי צה"ל מעניק לגיטימציה לנתניהו להמשך המלחמה באיראן בעוד ערי ישראל סופגות עשרות טילים וחיי אזרחים והמשק כולו נעצר.

האמירה כי יש "עוד יעדים", היא בעייתית בלשון המעטה. תמיד יש עוד יעדים. אלפי יעדים. אז מה?! מה עם התמונה הכוללת? לאן נעלמו המלחמות הקצרות שישראל ניהלה בעבר, עד לסיבוב הבא. מישהו משלה את עצמו שלא יהיה סיבוב הבא? לא בני דורי.

האבסורד של המלחמה בעזה, שם הכריזה ישראל על חתירה ל"מיטוט שלטונו של חמאס" מבלי לאפשר מהלכים מדיניים להחלפתו, תוך הוספת יעדים שאינם בני השגה. במקרה האיראני, ערעור והפלת המשטר הנוכחי בטהראן זוכה לנרמול ולתמיכה מלאה של פרשנים באמצעי התקשורת הנפוצים ביותר במלחמה.

אסתפק בדוגמה אחת: במאמר של פרשן ותיק לענייני ביטחון, בבוקר שלאחר התקיפה האמריקאית, הוא כתב:

"יש אפשרות שטראמפ יבקש מישראל להפסיק (לתקוף) כדי לתת לאיראנים הזדמנות לרדת מהעץ. ואם תגיע בקשה כזו, היא לא תתקל בהתנגדות ישראלית".

מדהים. לא פחות. לגבי דידו של פרשננו, על אזרחי ישראל לתלות את יהבם בנשיא ארה"ב דונלד טראמפ שיוריד את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לקרקע, ויעצור את האש. לא מפני שישראל מיצתה את יעדי המלחמה המקוריים ואולי כדאי לה להפסיק את המלחמה מיוזמתה, כדי שאזרחיה יחזרו לשגרת חייהם.

האמירה כי יש "עוד יעדים", היא בעייתית בלשון המעטה. תמיד יש עוד יעדים. אלפי יעדים. אז מה?! מה עם התמונה הכוללת? לאן נעלמו המלחמות הקצרות שישראל ניהלה בעבר, עד לסיבוב הבא

מנגד, טל שניידר, פרשנית "זמן ישראל", הזכירה בתחילת המלחמה מושכלת היסוד של מייסד צה"ל ואבי תפיסת הביטחון של ישראל, דוד בן גוריון – שעל ישראל לנהל מלחמות קצרות ככל האפשר. במקרה של איראן, ישראל יזמה במהלך נדיר ונועז את תקיפת יריבתה האזורית מן האוויר. ההימור הצליח, אולם הרעיון של מלחמה קצרה רלוונטי גם במקרה הזה. הסכנות הטמונות במלחמת התשה העומדת בפתח הן רבות והמחיר יהיה כבד.

עזה כמשל

כאשר הרצי הלוי, רמטכ"ל צה"ל בפרוץ מלחמת ה-7 באוקטובר, הכריז מספר חודשים לאחר תחילת המלחמה בעזה, שהוא מעריך כי היא צפויה להימשך עוד
"חודשים רבים" ואפילו שנה, נחרדתי. השאלה הטיפשית שעלתה בראשי הייתה: "מה פתאום!? מי אישר לך לנהל מלחמה כל כך הרבה זמן?".

מאז הבנתי שהמנהיג העליון הנוכחי של ישראל מאלץ את צה"ל לפעול בניגוד לכל המסורות הביטחוניות הישראליות. מרגע שהדרג המדיני לא מגדיר לצה"ל יעד מוגדר וברור למלחמה, הצבא כולו "מתברבר בשטח" במחיר כבד של חיי חיילים, חטופים, ועשרות אלפי של אזרחים עזתים חפים מפשע.

בעקבות הפרת ההסכם של ישראל עם חמאס מינואר השנה (עסקת שחרור החטופים השנייה), צה"ל כובש שוב ושוב אזורים שונים בעזה ובנותיה. הלחימה חסרת השחר הזו בעזה, מנוהלת על ידי הרמטכ"ל הנוכחי, אייל זמיר, ושר ביטחון ישראל כ"ץ. מאז חידוש המלחמה נהרגו עשרות חיילים, חטופים ואזרחים עזתים, שדמם נשפך לשווא. יתרת 50 החטופים – החיים והמתים – מופקרים לגורלם בשל סירובה של ממשלת ישראל לסיים את המלחמה.

המנהיג העליון של ישראל מאלץ את צה"ל לפעול בניגוד למסורות הביטחוניות הישראליות. כשהדרג המדיני לא מגדיר לצה"ל יעד ברור למלחמה, הצבא "מתברבר בשטח" במחיר כבד

ובחזרה לאיראן

המשך התקיפות האוויריות, שהשפעתן בשלב הזה של המערכה קטנה מבחינת התמונה הכוללת, יגרור המשך שיגורי טילים ב"טיפטופים" לעבר ישראל, ימוסס את הישגי המערכה המוצלחת, וימחיש שוב שנתניהו מערב שיקולים זרים (פוליטיים ואישיים) בקבלת ההחלטות הלאומית, על חשבון חייהם של אזרחי ישראל.

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאור בהוצאת כרמל.