במהלך המלחמה האחרונה נפגע המשרד שלנו בבאר שבע מהדף של טיל. נגרם נזק רב לרכוש – אך למרבה המזל, איש לא נפגע. מאז פרוץ המלחמה מול איראן אנחנו במתכונת עבודה מהבית כך שברגע פגיעת הטיל – איש לא היה במשרד. אך כפי שהתברר מייד – עבור חלק מעובדינו, גם הבית לא היה מקום בטוח.

רבים מהמהנדסים ומהמהנדסות שעובדים במשרד שלנו שנפגע – חיים ביישובים בדואיים בנגב – חלקם מוכרים, חלקם לא. ביישובים רבים כאלה אין מקלטים. אין מרחבים מוגנים. לעיתים אין אפילו תשתית בסיסית. באופן פרדוקסלי, בעת המלחמה המשרד – שניזוק – היה בטוח יותר מהבתים שאליהם נאלצו עובדינו לחזור.

רבים ממהנדסי המשרד שלנו שנפגע – חיים ביישובים בדואיים בנגב – מוכרים או לא. ברובם אין מקלטים ומרחבים מוגנים. לעיתים אין אפילו תשתית בסיסית. פרדוקסלית, המשרד שניזוק היה בטוח יותר מהבתים

זוהי לא תובנה חדשה, אך בתקופות כאלה – היא מקבלת עוצמה מחודשת. החברה הערבית-בדואית בדרום סובלת כבר עשורים מתשתיות חסרות, מהיעדר שירותים בסיסיים ומפערים ניכרים מכלל האוכלוסייה.

לפי מבקר המדינה, קיים פער משמעותי במיגון ביישובים הערבים, כאשר היישובים הבדואיים סובלים מחוסר במקלטים ציבוריים בכלל. המשמעות היא שכאשר נשמעות אזעקות – אין לאן לברוח.

גם בתוך המשבר, נחשפים אלמנטים חשובים של ההתמודדות. חברת הטכנולוגיה שלנו מעסיקה עשרות מהנדסים ומהנדסות, רובם מהחברה הערבית-הבדואית בנגב, והם מהווים חלק משמעותי מהתעשייה המקומית.

גם בימים אלו הצוות שלנו המשיך לעבוד – מרחוק ולעיתים בתנאים מאתגרים – כדי להשלים פרויקטים, להתחיל שיתופי פעולה חדשים, ואף לגייס עובדים נוספים. גם בימי המלחמה פעלנו בשטח, תמכנו בלקוחות שנפגעו מחוסר בכוח אדם, וניסינו לשמור על רציפות תפקודית ככל שניתן.

במקביל, עמותת סיראג' לקידום הייטק בחברה הבדואית עובדת בצד החברתי לחבר את החברה הבדואית לתעשיית הייטק ויצרה שם, בין היתר לבניית קהילת הייטקיסטים. בימים אלה היא פעלה, דרך החיבור לקו הסיוע הדיגיטלי "מתחברים" של עמותת תפוח והמשרד לשוויון חברתי, כדי לספק מענה בעת החירום האזרחי. היא סיפקה סיוע באוריינות דיגיטלית ושימוש נגיש בזמן חירום, התמצאות באפליקציות של פיקוד העורף, תיאום עם רשויות, בטיחות ברשת וסייבר חכם.

לפי מבקר המדינה, קיים פער משמעותי במיגון ביישובים הערבים, כאשר היישובים הבדואיים סובלים מחוסר במקלטים ציבוריים בכלל. המשמעות היא שכאשר נשמעות אזעקות – אין לאן לברוח

זוהי לא "תרומה לקהילה", אלא פעולה טבעית של גוף שנולד מתוכה – גוף שמבין את אחריותו כלפיה. החברה הבדואית איננה נטל – היא פוטנציאל. האנשים שצמחו בה ומובילים מתוכה מוכיחים שוב ושוב את יכולתם לתרום, להנהיג, ולספק פתרונות – גם תחת אש.

אבל כדי שהחברה הזו תוכל לתפקד בעתות חירום, היא חייבת להיות מחוזקת כבר בעתות שגרה. המשאבים, ההכשרות, והתשתיות והשילוב האמיתי בכלכלה הישראלית בצורה עקבית, שיטתית ואמיתית, של יוזמות שמובלות מתוך הקהילה  – יבטיח שבשעת משבר לא נזדקק לסיוע, אלא נהיה מסוגלים לספק אותו.

לכן, נדרשת מדיניות ברורה וארוכת טווח, ולא רק תגובה נקודתית בשעת חירום. הכשרה מקצועית, תשתיות תקשורת וביטחון, ומנגנוני שילוב אפקטיביים – אינם מותרות, אלא תנאי סף לשילוב אמיתי.

לא ייתכן שבעוד אנו חיים בזמני חירום, עשרות אלפי אזרחים בדואיים בדרום נותרים חשופים – פיזית, כלכלית וחברתית. השקעה בחברה הבדואית אינה "סיוע לחלשים", אלא אסטרטגיה חכמה למשק כולו.

המשבר הנוכחי היה תמרור אזהרה – אך הוא גם הזדמנות נדירה לבנות גשר חדש, הוגן ואפקטיבי בין המדינה לבין קהילה צעירה ומוכשרת, שמבקשת פשוט את ההזדמנות ליטול חלק.

לא ייתכן שבעודנו חיים בעתות חירום, עשרות אלפי אזרחים בדואיים בדרום נותרים חשופים – פיזית, כלכלית וחברתית. השקעה בחברה הבדואית אינה "סיוע לחלשים", אלא אסטרטגיה חכמה למשק כולו

במובנים רבים, מה שקרה בימים אלה לא רק חשף את הפערים – אלא גם את ההזדמנות. הזדמנות לשלב אוכלוסייה איכותית, צעירה ומלאת מוטיבציה, שעד היום כמעט ולא זכתה לגישה לתשתיות בסיס או לשוק העבודה המתקדם. הכישרון כבר כאן. השאלה היא – האם הגורמים הרלוונטיים ישכילו לזהות אותו?

עות'מאן אלשייך הוא מייסד שותף ומנכ"ל סיראג’ טכנולוגיות, חברה המתמחה בפיתוח תוכנה ושואפת בחזון החברתי שלה לשלב את. החברה הבדואית בתעשיית ההייטק. מר אלשיך מרצה באוניברסיטת בן-גוריון ונבחר לרשימת "30 מתחת ל-30" של פורבס ולרשימת "40 מתחת ל-40" של גלובס למנהיגות צעירה.