במוצ"ש, אחרי ההקראה הקבועה של שמות החטופים, נקראנו לספור. עמדנו מתחת לגשר וצעקנו מאחת עד חמישים. עם כלביא רגיל לספור. סופרים בלילות, כי לא מצליחים להירדם וסופרים בימים, כי לא מצליחים להתרכז בשום דבר אחר.

סופרים, כי מספרים מייצגים איזה סדר. אחרי אחת בא שתיים ושלוש. וגם אם סופרים דברים נוראיים, הספירה נותנת תחושה שאיזה שהוא סדר עדיין קיים בעולם שלנו. בעולם שאיבד כל סדר, מלבד זה שאומר שאחרי שתיים בא שלוש ואחר כך ארבע.

סופרים, כי מספרים מייצגים איזה סדר. אחרי אחת בא שתיים ושלוש. וגם אם סופרים דברים נוראיים, הספירה נותנת תחושה שאיזה שהוא סדר עדיין קיים בעולם, שאיבד כל סדר, מלבד זה שאומר שאחרי שתיים בא שלוש

וכל אחד והספירה שלו. יש שסופרים כמה הותרו לפרסום. השבוע, מאז חידוש המלחמה, ויש שאפילו מתחילתה. מעט סופרים את הפצועים (אנוש סופרים, קשה פחות, את הקל והבינוני לא סופרים בכלל, ואת המתאבדים – זו בכלל ספירה קבליסטית. ליודעי סוד בלבד).

עוד פחות סופרים כמה לא הותרו לפרסום בעזה. ועוד פחות מפחות ביהודה ושומרון. שם לא סופרים כמה פלסטינים מתו. לא השבוע, לא מאז המלחמה ולא לפניה. כבשים שחוטות בטח שלא סופרים שם. אפילו אלו שמתקשים להירדם.

כן ספרו לפני כמה ימים כמה חיילים הוכו שם. כמה רכוש צה"לי הושחת בשם האלוהים, כמה בני נוער זהב על גבעות נעצרו וכמה זמן עבר עד ששוחררו. כתבי אישום אין מה לספור.

יש שסופרים כמה השמידו בני הרשף, שבהפיכה נשלחו לעזאזל ובמלחמה הגביהו עוף, באתרי הגרעין. כמה אורניום הושמד. בכמה שנים נסוגה תכנית הגרעין. יש שסופרים כמה נהרגו להם. לאלו יש ספירה נעימה, יחסית. הם ממשיכים משם לספירת מנדטים. ויש סופרי מנדטים שגם סופרים כמה חודשים נותרו עד הבחירות. אם יהיו.

יש שנעולים רק על ספירת החטופים. שוב סופרים את החיים והמתים. מחשבים כמה חולצו, חיים ומתים, וכמה נהרגו בגלל החילוץ. בעת החילוץ. וסופרים כמה פעמים מוזכרים החטופים בנאום ראש הממשלה ומהדהדיו. והסופרים מחמש יחידות מחפשים את האלגוריתם שיסביר את הקשר בין ציר מורג ומספר הפעמים שבנימין נתניהו אמור להעיד במשפט, לפיו ניתן יהיה לצפות את כמות הביטולים והדחיות שיאשרו השופטים.

כל אחד והספירה שלו. יש שסופרים כמה הותרו לפרסום. מעט סופרים את הפצועים (אנוש סופרים, קשה פחות, את הקל והבינוני לא סופרים בכלל, ואת המתאבדים – זו בכלל ספירה קבליסטית. ליודעי סוד בלבד)

ויש שסופרים כמה כסף ייתן או לא ייתן הפטרון מאמריקה אם המשפט יתקיים או יבוטל. וכמה מטוסים או פצצות אפשר לרכוש או לא לרכוש עם הסכום שאמר שיש לו. אלו בכלל נוטים לספור כמה עלתה עד עכשיו השמירה על החוק וכמה היא עוד תעלה, ואומרים, בסתר או בקול רם, שהמחיר גדול מדי וששווה לבטל את משפטו של הנאשם בשוחד באמצעות השוחד שמבטיח הנאשם האחר, ולהודות, גם אם זה כואב, שכולנו משחדים ומשוחדים. וההבדל הוא רק בסחורה ובמחיר.

יש שעדיין סופרים כמה נהרגו במתקפת הטילים, ובכמה ערים ובתים אין מספיק מקלטים או ממ"דים. סופרים גם כמה נפגעים לקחו בחשבון שיהיו, אותם מנהיגים שלהם ולמשפחותיהם יש לרוב מקלטים וממ"דים מסודרים או בונקר אטומי, ושוב מחשבים את היחס שבין הצפוי והמצוי, ובהתאם, כמה מהם מרוצים מהתוצאות, כמה ממשיכים (עוד מאוקטובר 23') לישון בשקט, וכמה מהם אולי לפעמים מתקשים להירדם.

ויש מי שסופרים סתם. כמה ימים נשארו עד לנסיעה לחו"ל וכמה פעמים היא כבר בוטלה, וכמה דברים עוד יכולים לקרות כדי שגם זו תתבטל. וכמה הילדים מחכים. וכמה עבר על הקטנים האלה וכמה פעמים הם עוד יאכזבו אותם. וסופרים בכמה אחוזים עלה החופש בהשוואה לאחוזים שאל-על הרוויחה מהמלחמה. סופרים ומתביישים, כי לך תתבכיין על החופש של הילדים כשילדים של אחרים נמקים בכלובים.

ויש שסופרים כמה נעצרו לאחרונה בהפגנות. רק שתי נשים מבין העצורים הופשטו בתחנת המשטרה. אחת בגלל חולצה אסורה והשנייה כי לא ספרה מאה מטרים מהמקום בו היה מותר לה לעמוד, ולא זזה מול דרישת השוטרים שספרו גם ספרו. לכן, ועל פי החוק, מותר היה להם לדרוש חיפוש בעירום. רק לא ברור למה החיפוש בעירום היה נחוץ.

ויש כאלה שהפסיקו לספור. הם דווקא מצליחים לישון. הם ישנים גם כשהם ערים. הם נראים כמו האריות בספארי ברמת גן. רובצים על אדמה יבשה. אדישים. מנותקים. בקושי מרימים ראש כשמביאים להם אוכל או כשעוברת מכונית עם הורים חסרי אנרגיה וילדים שראשם באיי-פד.

ויש כאלה שהפסיקו לספור. הם דווקא מצליחים לישון. הם ישנים גם כשהם ערים. הם נראים כמו האריות בספארי ברמת גן. רובצים על אדמה יבשה. אדישים. מנותקים. בקושי מרימים ראש כשמביאים להם אוכל

אז גם אם הספירות האלה לא באמת עושות סדר, ולא מצליחות לשנות את הסדר שקרס, ומעוררות זעם, ייאוש, חוסר אונים ועצב ענק, והן בטח שלא עוזרות להירדם, עדיף להמשיך לנדוד ולספור. ואם הפסקנו לספור ואם התחלנו לישון, סימן שהמצב הרע הורע. אז חשוב לשים לב. להיזהר. להמשיך לספור. ולא רק.

ד"ר מיקי תודר גולדין היא פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית קבוצתית. התוכנית לפסיכותרפיה פסיכונאליטית בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן ובמכון הישראלי לאנליזה קבוצתית. קליניקה פרטית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית בתל אביב.