צילומי הלווין מקפיאים את הדם בעורקים.
הנה מרכז העיר חאן יונס באוקטובר 2023, רגע לפני שנפלו השמיים. מאות בתים בנויים בצפיפות סביב כביש מרכזי רחב, שממנו משתרגים כבישים שכונתיים צרים יותר.
האגודל והאצבע עושות את פעולת הצביטה הכמעט אוטומטית של המסך, ותמונת הלווין גדלה עד שניתן להבחין בחצרות שבין הבתים ולהבדיל בין בתי מגורים למבני ציבור גדולים יותר. מאליה עולה המחשבה, באיזה מן הבתים האלה רקחו באותם ימים את המזימה הנוראה, שהמיטה קודם עלינו ואז עליהם את הזוועה הגדולה בתולדות האזור?
הנה צילום לווין נוסף של אותו מקום, הפעם מינואר 2025. עשרות בתים נחרבו ובמקום שבו עמדו נותרו גבעות עפר וחול. עדיין ניתן להבחין בקווי המתאר של העיר שהייתה כאן קודם. יש עדיין שכונות שבהן בתים רבים עומדים על תילם. עוד מעט גם הם ייעלמו.
חצי שנה חלפה, ובצילום הלווין מיולי 2025 רואים רק חולות מהן מבצבצים שרידי בתים אחרונים. פני השטח מפולחים בקווי שתי וערב של מה שנראה כמו דרכי עפר שנסללו לאחרונה
חצי שנה חלפה, ובצילום הלווין מיולי 2025 רואים רק חולות מהן מבצבצים שרידי בתים אחרונים. פני השטח מפולחים בקווי שתי וערב של מה שנראה כמו דרכי עפר שנסללו לאחרונה. משני צידי דרכי העפר הללו לא נותר דבר. כל העולם שממה.
צה"ל הגביר את קצב ההריסה – ומחוז חאן יונס נמחק כמעט לחלוטין. צילומי לוויין מעידים כי אלפי מבנים בעיר השנייה בגודלה ברצועה ובסביבתה הושמדו בחודשיים של "מרכבות גדעון", בעיקר בכלים הנדסיים
בצילום: עבסאן אל כבירה
Planet Labs PBChttps://t.co/Gthur6nAHP pic.twitter.com/kHGJHIk6hE— avi scharf (@avischarf) July 23, 2025
תמונות חורבן כאלה מגיעות מכל פינה ברצועת עזה. כ-70% מהמבנים ברצועת עזה נהרסו לחלוטין, או ניזוקו באופן כה קשה, שלא תהיה ברירה אלא להרוס אותם בהמשך. משפטנים קוראים לזה "דומיסייד" – הרס מכוון ושיטתי של בתים ומבני מגורים כדי לגרש אוכלוסייה אזרחית.
אם להרס אין הכרח צבאי מובהק, הוא עלול להיחשב פשע מלחמה. אם יוכח שהבתים נהרסו כחלק ממדיניות רחבה של התקפה וגירוש אזרחים, אנחנו כבר במגרש של פשעים נגד האנושות.
אם להרס אין הכרח צבאי מובהק, הוא עלול להיחשב פשע מלחמה. אם יוכח שהבתים נהרסו כחלק ממדיניות רחבה של התקפה וגירוש אזרחים, אנחנו כבר במגרש של פשעים נגד האנושות
וזו לא תהיה בעיה גדולה להוכיח שמדובר במדיניות רחבה ומכוונת מלמעלה. כל החשודים כבר הודו בזה מרצונם החופשי.
אם לשפוט על פי השיח ברשתות החברתיות, החורבן הזה לא ממש מעסיק כרגע את רוב הישראלים. יש לכך סיבות רבות: רבבות ישראלים עדיין מתמודדים עם ההרס במחוזותינו – מעוטף עזה, דרך מכון ויצמן ובת ים ועד קריית שמונה ומטולה. הלב קרוע מדאגה לגורל החטופים ומהזדהות עם הכאב של משפחותיהם, ואז נשבר עם כל הודעת "הותר לפרסום". לא חסרות לנו דאגות.
וכך, כשדיווחים מזעזעים על רעב של ילדים ותינוקות בעזה בקושי שורטים את דעת הקהל בישראל, למי אכפת מבתים? שיקרסו. ממילא ערבים בנו אותם, הם בטח לא היו יציבים.
כשסוגיית ההרס בכלל עולה, וזה לא קורה הרבה, התגובות נעות בין "מגיע להם" ו"שיאכלו את מה שבישלו" – או במקרה של עזה, שלא יאכלו את מה שלא היה להם לבשל – לבין "חמאס הוא האחראי היחיד והבלעדי לכל מה שקורה שם. ראשי חמאס יכלו בכל שלב להיכנע ולהחזיר את החטופים, מאחר שהם לא עשו את זה – כל מה שקורה ברצועה מאז הוא באשמתם ועל אחריותם הבלעדית".
אם נתעלם מבריוני "מוות לערבים" ו"שיישרף לכם הכפר", הטיעון שאימצו הישראלים המנומסים יחסית – שגרים באזור חיוג גנץ-לפיד-בנט-ליברמן – הולך בערך ככה: ישראל היא מדינה רודפת שלום. לפלסטינים הייתה הזדמנות היסטורית להקים ברצועת בעזה גן עדן. ישראל נסוגה מהרצועה במחיר קרע פנימי שלא אוחה עד היום.
הפלסטינים, במקום לעוט על ההזדמנות הנדירה שניתנה להם, ראו בהתנתקות שתכף יימלאו לה 20 שנה, ניצחון שלהם והפגנת חולשה שלנו. נפתח להם התיאבון להרס. טבח שבעה באוקטובר הוכיח שכל החששות מפניהם היו מוצדקים בדיעבד, ומצדיקים למפרע את נקמתנו הקשה. כי כוח ונקמה הן השפות היחידות שמבינים במזרח התיכון.
ומאחר שחמאס ממשיך להסתתר במחילות, לא מתפרק מנשקו ולא מחזיר את החטופים, מותר לישראל להכביד את ידה ולהכות ברצועת עזה עוד ועוד ועוד, כמה שיידרש, עד ל… ובכן כן – הניצחון המוחלט, שבמקרה הזה יהיה גם החורבן המוחלט.
הטיעון הזה אכן משכנע רבים. יש לו רק בעיה אחת: הוא לא נכון. לפחות בכל מה שנוגע לצד שלנו במשוואת החורבן.
הפלסטינים עוד יידרשו לערוך חשבון נפש לאומי פנימי, על חלקם באירועים שהובילו אותם לאבדון. אבל החורבן שישראל מחוללת ברצועת עזה בחודשים האחרונים הוא לא תוצאה כואבת אך בלתי נמנעת של תגובות צבאיות, שהולכות ומסלימות בלית ברירה.
זו הוצאה לפועל של תוכנית מסודרת ושיטתית, שנהגתה הרבה לפני שבעה באוקטובר ורק חיכתה להזדמנות לצאת מהכוח אל הפועל. השבת השחורה וההלם הציבורי בעקבותיה סיפקו את ההזדמנות הזו.
זו הוצאה לפועל של תוכנית מסודרת ושיטתית, שנהגתה הרבה לפני שבעה באוקטובר ורק חיכתה להזדמנות לצאת מהכוח אל הפועל. השבת השחורה וההלם הציבורי בעקבותיה סיפקו את ההזדמנות הזו
מי שהגה את התוכנית הזו, פרסם אותה ב-2017 ומקדם אותה מאז בכל הזדמנות, הוא שר האוצר וחבר הקבינט הביטחוני בצלאל סמוטריץ'. כשבמעגלים החברתיים-פוליטיים סביבו דיברו כבר בימים הראשונים של המלחמה בעיניים בורקות על "ימים של נס", זה היה ה"נס" שהם דיברו עליו. ההתערבות האלוהית שבה הקב"ה העניק לנו את העילה המושלמת לממש את תוכנית ההכרעה האפוקליפטית.
כשהרב אברהם זרביב, מפעיל הדחפור ששם המשפחה שלו הפך לשם הפועל "לזרבב" – שמשמעותו "להחריב את עזה עד היסוד" – אומר בריאיון לעיתון "בשבע" ש"ברצועת עזה הקדוש ברוך הוא רוצה שהעבודה תהיה פשוט ניקוי השטח", זו "תוכנית ההכרעה" של סמוטריץ' שמדברת מגרונו.
האתגר הראשון של "תוכנית ההכרעה" על פי סמוטריץ' הוא "לצרוב בתודעה של הערבים ושל העולם כולו שאין שום סיכוי להקמת מדינה ערבית בארץ ישראל". איך עושים את זה? "לא עוד דשדוש ופתרונות קוסמטיים של רדיפה אחר היתושים, אלא ייבוש הביצה וטיפול בשורשי הבעיה עד תומה".
את הביצה מייבשים כדי לגרש את היתושים. אבל איך מטפלים בשורשי הבעיה בערים בנויות? קוראים לרב אברהם ולצבא הדחפורים מההתנחלויות ושולחים אותם לזרבב.
"האתגרים שמדינת ישראל נדרשת להתמודד איתם הם חסרי תקדים", כתב סמוטריץ' ב"תוכנית ההכרעה", "ומשום כך גם הפתרון והמציאות שתיווצר בעקבותיו מותר להם שיהיו מקוריים וחסרי תקדים… ההתמודדות עם מציאות חסרת תקדים מצדיקה פתרונות והסדרים חסרי תקדים, שאולי יהיה קשה להגן עליהם בסיטואציות אחרות אבל בהחלט ניתן לעמוד מאחוריהם ולהצדיק אותם בהקשר של מדינת ישראל".
"ההתמודדות עם מציאות חסרת תקדים מצדיקה פתרונות והסדרים חסרי תקדים, שאולי יהיה קשה להגן עליהם בסיטואציות אחרות אבל בהחלט ניתן לעמוד מאחוריהם ולהצדיק אותם בהקשר של מדינת ישראל"
הרעב והצמא בעזה? החורבן? תוכנית הגירוש? התפשטות המגיפות? צבא הדחפורים של אברהם זרביב? כל אלה הם חלק מ"הפתרונות וההסדרים חסרי התקדים" שסמוטריץ' דמיין כבר ב-2017. שש שנים לפני טבח השבעה באוקטובר.
הגינויים בעולם? ההפגנות נגד ישראל? ההתקפות על נופשים ביוון וברודוס? על פי "תוכנית ההכרעה" הם מתרחשים עכשיו רק כי בהתחלה יהיה קשה להגן על הפתרונות הישראלים.
"תוכנית ההכרעה תהיה אולי קשה לעיכול ברגע הראשון", הזהיר סמוטריץ' ב-2017 ואז מיהר להרגיע: "ההיגיון הרב הטמון בה, כמו גם היותה הכרחית ובלתי נמנעת, יביאו בסופו של דבר לאימוצה על ידי החברה בישראל ועל ידי הקהילה הבינלאומית".
חשיפה : כך עזה תראה בעתיד.
הגירת עזתים מרצון רק עם טראמפ ונתניהו.זה אנחנו או – הם !
לינק לתוכנית ההגירה מרצון מעזה שהגשתי לקבינט בשבוע הראשון למלחמת 'חרבות ברזל' 13.10.23 בתגובה הראשונה. pic.twitter.com/kdPXcONmQl
— גילה גמליאל – Gila Gamliel (@GilaGamliel) July 22, 2025
סרטון ה-AI המביך שהפיצה השבוע שרת המדע גילה גמליאל, ובו היא מטיילת מאושרת בין גורדי השחקים שיוקמו על חורבות רצועת עזה, כשמאחוריה בני הזוג נתניהו ובני הזוג טראמפ, גם הוא המשך ישיר ומובהק של תוכנית ההכרעה מ-2017.
סמוטריץ' מתאר שם הזדמנויות נדל"ן קורצות, שיאפשרו לישראלים "מגורים במחירים נמוכים בהרבה מהמקובל בתוך הקו הירוק". ביום שלישי השבוע, בכנס שנערך בכנסת ובו הוצגה תוכנית לבניית "הריביירה של עזה", סמוטריץ' אף הרחיב ודיבר על "הזדמנות אדירה. אפשרות לעשות לעזתים רילוקיישן למדינות אחרות ולהפוך את עזה לחלק בלי נפרד מישראל".
זה מה שקורה עכשיו לנגד עינינו ההמומות: ישראל רותמת את מיטב משאביה הכלכליים והצבאיים, מסכנת את חיילי צה"ל ואת גורל החטופים, זורעת חורבן בממדים בלתי נתפסים, שוקעת בזוועה מוסרית והופכת במהירות מסחררת למדינה מנודה בעולם – על מנת להגשים תוכנית של פוליטיקאי, שבכל הסקרים לא עובר את אחוז החסימה ואין לו כמעט תמיכה ציבורית.
ב-11 באוגוסט 2023 הקדשתי את "אוצר מילים" לקריאה ביקורתית בתוכנית ההכרעה של סמוטריץ'. סיימתי אותו במשפטים הבאים:
זה חזון ניאו-יהודי ופוסט-ציוני אפוקליפטי. אם "תוכנית ההכרעה" של סמוטריץ' תמומש במלואה, היא עלולה להירשם בהיסטוריה כאחד המסמכים המכוננים של תקופתנו. אבל עוד קודם היא תטביע את המזרח התיכון בנהרות של דם, תעצב באופן בלתי הפיך את חיי הדורות הבאים, ותשנה את ישראל לבלי הכר.
פחות מחודשיים אחרי פרסום הדברים האלה, התעוררנו בשש וחצי בבוקר של יום שבת, 7 באוקטובר. יום אסוננו התברר כיום ששונם של חסידי "תוכנית ההכרעה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו