ב־19 במאי התגייסו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' להסביר לציבור את מדיניות הסיוע החדשה בעזה – מהלך שנועד, לטענתם, לנטרל את שליטת חמאס באוכלוסייה.
נתניהו הסביר כי באותם ימים ראשונים של שיטת חלוקה חדשה "התקרבנו לקו האדום, לאובדן שליטה", ולכן, לדבריו, תונהג תקופת גישור קצרה, "רק עד שנקים את נקודות החלוקה ועד שנבנה אזור סטרילי בשליטת צה"ל לחלוקה של מזון ותרופות", שבמהלכה ייכנסו משאיות סיוע.
בפועל, מאז 19 במאי – וללא הפסקה – נכנסו לרצועת עזה משאיות מזון, ציוד וסיוע מדי יום. הדבר לא הוסתר, אלא פורסם מדי כמה ימים בחשבון ה־X הרשמי של מתאם פעולות הממשלה בשטחים.
סמוטריץ', כמו ילד מלא באדרנלין שעלה על גלגל ענק בלונה פארק, לא חדל להכריז הכרזות: "אם ייכנס גרגר אחד של סיוע הומניטרי שיגיע לחמאס – אני עוזב את הממשלה ואת הקבינט"
אף שאין לפרויקט קשר ישיר למשרד האוצר או לתפקידו של בצלאל סמוטריץ' כשר במשרד הביטחון, הוא בחר להוביל את הנושא ולייחס לעצמו את המהלך. חברי סיעתו רואיינו בתקשורת והדהדו את מסריו. סמוטריץ' האמין – ואמר זאת במפורש בראיונות – שמדובר במהלך משנה מציאות ונקודת מפנה במלחמה.
למרות הצהרותיו הפומפוזיות, המשיכו משאיות הסיוע להיכנס לרצועה. אך סמוטריץ', כמו ילד מלא באדרנלין שעלה על גלגל ענק בלונה פארק, לא חדל להכריז הכרזות: "אם ייכנס גרגר אחד של סיוע הומניטרי שיגיע לחמאס – אני עוזב את הממשלה ואת הקבינט. מה שייכנס בימים הקרובים זה מעט, מעט – כמה מאפיות שמחלקות פיתות. אזרחים בעזה יקבלו פיתה וצלחת אוכל – וזהו".
גם חודש לאחר מכן, כשהשיטה כבר הופעלה – לא בהצלחה יתרה – המשיך באותה רוח: "זה פשוט מדהים לראות את השינוי האסטרטגי, פשוט נקודת תפנית אסטרטגית במלחמה מהרגע שבו שינינו את אופן חלוקת הסיוע ההומניטרי משיטה רעה, טיפשה ולא הגיונית שהפכה לסיוע לוגיסטי שהגיע לאויב בזמן מלחמה, לשיטה שבה אוכל מגיע לאנשים רעבים שצריכים לקבל אותו".
בשלבים המתקדמים של יישום המדיניות, כשסמוטריץ' המשיך להשמיע מסרים נלהבים, נתניהו כבר בחר להנמיך פרופיל. במקביל, הדיווחים על תקלות, כשלים והרג המוני של תושבים שביקשו סיוע זרמו לכלי התקשורת הבינלאומיים.
דבריו מעידים על לקות אסטרטגית חמורה: ייתכן שסמוטריץ' לא מבין את הדיווחים המגיעים מעזה, ייתכן ששיקול דעתו השתבש – ואולי, פשוט, חסרה לו הבנה אסטרטגית
אך סמוטריץ' המשיך בשלו. ההיצמדות שלו למסרי הקמפיין, חרף המציאות בשטח, צריכה להדליק נורה אדומה בקרב קומץ תומכיו – אלו שעדיין תומכים בו אף שסיעתו שוקעת מתחת לאחוז החסימה. דבריו מעידים על לקות אסטרטגית חמורה: ייתכן שאינו מבין את הדיווחים המגיעים מעזה, ייתכן ששיקול דעתו השתבש – ואולי, פשוט, חסרה לו הבנה אסטרטגית בסיסית.
אפילו ג'וני מור, מנכ"ל קרן הסיוע GHF, התראיין אתמול לערוץ 12 והבהיר כי מלכתחילה ביקשו להקים שלושה–ארבעה מרכזי סיוע, תוך כדי המשך שוטף של הכנסת משאיות.
לדבריו, לא הייתה בכוונתם לספק פתרון כולל להזנת כלל האוכלוסייה ברצועה. כלומר, גם הם טוענים שמעולם לא ביקשו להחליף את מנגנוני הסיוע הקיימים. השאלה המתבקשת: היכן היה סמוטריץ' בהבנת התכנית? האם הבין בכלל את מהות התחום שעליו נטל בעלות?
על רקע זה, הצביעות מצד חברי הממשלה ותומכיהם בולטת במיוחד. כשנשיא ארה"ב לשעבר ג'ו ביידן ואנשיו ניסו לקדם פתרונות הומניטריים לעזה – הם תקפו אותו. אך אתמול, כשדונלד טראמפ סתר באופן בוטה את טענות נתניהו שלפיהן אין רעב בעזה – כולם שמרו על שתיקה.
אולי מוטב לשר ללמוד את חומר הרקע לפני שהוא שולח חיילים ישראלים לעוד משימה כושלת – ולפני שהוא ממהר לקחת בעלות על מהלכים חדשים
מאז מוצאי שבת, אז התקבלה ההחלטה החפוזה להשליך חבילות סיוע מהאוויר ולהגביר את הכנסת המשאיות לרצועת עזה – סמוטריץ' שותק. הפוליטיקאי שידוע בנכונותו לפרסם מגילות של אלפי מילים ברשתות החברתיות ולהתראיין במשך חצי שעה בכל מהדורת בוקר – נעלם לפתע מהזירה.
לתקשורת הוזרמו מסרים מסיחי דעת, שנלקחו מתוך שיח ווטסאפ פנימי של מפלגתו, ובהם רמזים למהלך אסטרטגי שאינו ראוי לדבר עליו בפומבי: "תוך זמן קצר נדע אם הוא מצליח ולאן פנינו".
אולי מוטב לשר ללמוד את חומר הרקע לפני שהוא שולח חיילים ישראלים לעוד משימה כושלת – ולפני שהוא ממהר לקחת בעלות על מהלכים חדשים.
כיבוש מחנות המרכז – גם במחיר החטופים?
אחד הנושאים שעלו אתמול בראיונות עם חברי ליכוד – ואולי גם משתקף בתובנה החדשה של סמוטריץ' – הוא רעיון כיבוש יתרת 25% של רצועת עזה, לרבות מחנות המרכז, שם מוחזקים ככל הנראה החטופים.
עבור בכירים במפלגתו, כמו השרה אורית סטרוק, ייתכן שמחיר הכרעת חמאס באזור כולל גם פגיעה אפשרית בחטופים. "צריך להשתדל מאוד שלא (שחטופים ייפגעו, ט"ש), אבל יכול להיות שכן, נכון. יכול להיות שכן", אמרה בריאיון לתחנת הרדיו "קול ברמה".
מה יקרה לאחר שיכבשו את דיר אל־בלח, יקריבו את חיי החיילים והחטופים – וחמאס יוסיף להתקיים? מה יאמרו אז? שצריך להפעיל עוד יותר כוח, ועוד יותר עוצמה?
העמדה הזו – שלפיה ניתן להקריב את החטופים כדי שסמוטריץ', סטרוק, בן גביר ואף נתניהו ישיגו את יעדיהם – נשמעת בעיקר בחוגים מצומצמים של הציונות הדתית והימין הקיצוני. זו אינה עמדת הציבור הרחב בישראל, שרובו מתנגד לכך ומתנגד למלחמה. אך סמוטריץ' ממשיך בשלו. הוא עדיין בלונה פארק.
מה יקרה לאחר שיכבשו את דיר אל־בלח, יקריבו את חיי החיילים והחטופים – וחמאס יוסיף להתקיים? מה יאמרו אז? שצריך להפעיל עוד יותר כוח, ועוד יותר עוצמה?
את הגישה הזו מתוך הליכוד הדהד אתמול גם חבר הכנסת משה סעדה. ספק אם יש לו השפעה של ממש על נתניהו, אך ההנחה היא שהוא מבטא הלך רוח מקובל בקרב חלק מהבייס. "אין ברירה כרגע, אלא כיבוש הרצועה מקצה לקצה", אמר בריאיון רדיו, והוסיף כי ממשל צבאי ישראלי הוא הדרך.
כאמור, האסטרטגים הגדולים הללו אינם מתחשבים במגבלות כוח האדם, בעייפות של החיילים, בריבוי מקרי ההתאבדות, בחוסר הנכונות של הציבור החרדי להתגייס ובשיקולים התקציביים. הם חיים בלונה פארק משלהם, מסתחררים בקרוסלות ועוצמים עיניים ברכבת ההרים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם