ספרו של ד"ר מיכאל מירו, "החברה האזרחית: בית ספר לפוליטיקה" (הוצאת רסלינג, 2021) בוחן את היחסים בין חברה אזרחית לשלטון בישראל, על רקע היחלשות המערכת הפוליטית בעשורים האחרונים. היחלשות זו מתאפיינת בדעיכת האידיאולוגיות ובהתרופפות הקשר לאזרחים, שהולידו הלך רוח ציבורי של "אנטי לפוליטיקה" מחד, ומאידך התעוררות פעילות אזרחית מאורגנת ענפה.

בעידן בו הדמוקרטיה כבר אינה מובנת מאליה, מירו מראה שהחברה האזרחית מהווה כיום כלי מרכזי להשפעת אזרחים. הוא מבקר את הזירה הפוליטית, אך גם מאתגר את התדמית הטהרנית של החברה האזרחית, תוך שהוא מציג דוגמאות קונקרטיות וראיונות משתי הזירות.

בעידן בו הדמוקרטיה כבר לא מובנת מאליה, מירו מראה שהחברה האזרחית מהווה כיום כלי מרכזי להשפעת אזרחים. הוא מבקר את הזירה הפוליטית, אך גם מאתגר את התדמית הטהרנית של החברה האזרחית

במציאות בעייתית בה השלטון הולך ונסוג מתפקידים שנהג למלא, והשיטה הרפרזנטטיבית – ההכרחית אמנם בחברת המונים – הפכה ביורוקרטית ומסורבלת, הספר בודק כיצד ניתן ליצור פוליטיקאים טובים יותר וטוען לקיומה של תקווה לפוליטיקה דמוקרטית חדשה ובריאה. כזו שתשלב כוחות בין הזירה האזרחית והפרלמנטרית, במטרה לאפשר לאזרחים להשפיע על גורלם, בתנאי שתישמר הפרדה ברורה בין שתי הזירות.

*  *  *

להלן תקציר הדיונים בפרקים. בפרק הראשון (עמ' 9-33) ארגונים אזרחיים מוגדרים כסוכני שינוי, המאפשרים לאזרחים להשפיע על חייהם בזירה הפוליטית באופן רציף ולא רק ביום הבחירות.

באווירת המודרניות, החברה האזרחית התעלתה למעמד שהפך אותה לאלטרנטיבה למקור ערכים, ויעילותה העיקרית היא מחוץ לזירה הפוליטית. רצון לשלוט יפגע ביכולתה לתיווך וביקורת השלטון. בהווה, ארגונים אזרחיים יוצרים כבר קשר בין הממשל לאוכלוסיות ללא זכויות. אבל שיתוף פעולה בין הממשל לארגונים אזרחיים מעוכב בשל פסיביות ציבורית וחוסר אמון בפוליטיקאים, בגלל שחיתות, אי-עמידה בהבטחות, וכדומה. כמו כן בישראל יש ציבורים גדולים ללא מסורת דמוקרטית, כמו עולים מברית המועצות לשעבר וארצות האסלאם (עמוד 105).

*  *  *

הפרק השני (עמ' 35-43) עוסק באופן בו התקשורת החדשה הדיגיטלית חיזקה את מעורבות האזרחים בפוליטיקה ללא תיווך התקשורת המסורתית הדוגמטית ואת יכולת החברה האזרחית לפקח על הממשלה.

הספר בודק כיצד ניתן ליצור פוליטיקאים טובים יותר וטוען לקיומה של תקווה לפוליטיקה דמוקרטית חדשה ובריאה, שתשלב כוחות בין הזירה האזרחית והפרלמנטרית כדי לאפשר לאזרחים להשפיע על גורלם

האינטרנט מאפשר בניית קהילות ונגישות מהירה יותר למידע, וכבר סייע לארגונים אזרחיים להשיג ניצחונות במאבקיהם. אך הוא טומן בחובו גם מידע לא אמין ושימוש לרעה על ידי פדופילים, ארגוני טרור וכו'. מבחינת הממשלות, האינטרנט הוא פוטנציאל למרד המוני.

*  *  *

עטיפת הספר "החברה האזרחית – בית ספר לפוליטיקה"

הפרק השלישי (עמ' 45-111) מראה שארגונים אזרחיים הפכו לספקי אידיאולוגיות וערכים לשיח הציבורי, בעידן בו המפלגות כבר אינן מייצרות אידיאולוגיות עצמאיות. חברי כנסת רוכשים רעיונות מכל הקשת הפוליטית שמונחים על "מדפי המרכול האזרחי", כמו הצעות ומתווי פעולה מוכנים.

פעילות במערכת המשפט היא תפוקה אזרחית משמעותית, ויש ציפייה ממערכת המשפט לספק פתרונות שהמערכת הפוליטית מתרשלת בהם – ערכים ומדיניות, ולעתים גם סדר יום אזרחי. דבר שיוצר כמובן מתח. "לעתים קרובות הממשלה מתעלמת מפסיקות בג"ץ ומייצרת תחושה בציבור כאילו 'אין שופטים בירושלים'" (עמוד 110).

נקודות התורפה של החברה האזרחית כוללות מימון בעייתי, יש ארגונים שמתוקצבים על ידי הממשלה ולמעשה מייצגים את עמדתה. וארגונים שהוקמו על ידי בעלי הון כדי לקדם את עצמם. למשל הקשר בין תנועת "אם תרצו" למטיף אוונגליסטי. כמו כן, יש ניצול ארגונים על ידי פעילים מפוקפקים. וברוח הזמן גם מעבר לשיטות פעולה עסקיות, למשל מעבר מהתנדבות להעסקה בשכר. אולם לנוכח חוסר האחריות של הממשלה, לדעת מירו המטרה של החברה האזרחית מקדשת את אמצעיה.

מירו מראה שארגונים אזרחיים הפכו לספקי אידיאולוגיות וערכים לשיח הציבורי, בעידן בו המפלגות כבר אינן מייצרות אידיאולוגיות עצמאיות. ח"כים רוכשים רעיונות מכל הקשת הפוליטית, מ"מדפי המרכול האזרחי"

*  *  *

בפרק הרביעי (עמ' 113-148) מירו חוזר ומדגיש שהמרחב הקיברנטי מאפשר יצירת זירת נגד לזירה הפוליטית הממוסדת, תוך עקיפת תיווך התקשורת המסורתית שנוטה לעמדת השלטון. כשאזרחים הופכים לעיתונאים, התקשורת המסורתית נאלצת להתייחס לנושאים שהיא נוהגת להדיר.

במקביל, בהשראת החברה האזרחית, גם מפלגות פתחו חנויות וירטואליות משלהן, למשל אתר "ליכודניק". אך גורמים ממשלתיים מנצלים את האינטרנט, בעיקר בזמן בחירות, באופן מפוקפק. ראש הממשלה בנימין נתניהו מתמרן בין התקשורת המסורתית לחדשה. משתמש בחדשה לקשר ישיר לבוחריו, מנכיח את זה במסורתית, ובד בבד מסית נגדה.

*  *  *

הפרק החמישי (עמ' 149-176) מתמקד במאבק על סדר היום במדינה, כלומר בין זה הצומח מלמטה על ידי ארגונים אזרחיים לזה המוכתב מלמעלה על ידי הכנסת והממשלה.

לטענת מירו, סדר היום האזרחי עדיף מבחינת חוסן הדמוקרטיה. יתרון הארגונים בכך שהם נמצאים בשטח, לעומת הפוליטיקאים שיושבים במשרדים. אך בפועל האיזון בין הזירה החוץ-פרלמנטרית לפוליטית, מופר.

לעתים ארגונים כמו ועדי עובדים מפתחים יחסי תלות ושחיתות עם ח"כים. יש ארגונים שמשמשים מלכתחילה מקפצה למועמדים לכנסת, ויש מקרים בהם פעילי ארגונים מחליטים לחצות את הגדר לזירה הפוליטית, מצ'רלי ביטון עד זהבה גלאון ומאי גולן. ויש גם פעילים החברים בארגון אזרחי ובמפלגה בו-זמנית. במקרה אחר ארגון אזרחי משולב בתוך מפלגה, למשל משה פייגלין בליכוד. והשיא הוא בהפיכת ארגונים למפלגות, למשל "התנועה הירוקה".

 לפי מירו, המרחב הקיברנטי מאפשר יצירת זירת נגד לזו הפוליטית הממוסדת, תוך עקיפת התקשורת המסורתית שנוטה לעמדת השלטון. כשאזרחים הופכים לעיתונאים, התקשורת המסורתית נאלצת לעסוק בנושאים שהדירה

*  *  *

הפרק השישי (עמ' 177-205) עוסק בשאלת בית הספר האידיאלי לפוליטיקה. מנסיבות היסטוריות, סדר היום הבולט בישראל הוא הביטחוני, כלומר של השלטון. מועמדים מרקע צבאי נתפסים כלגיטימיים.

אך למען חוסן הדמוקרטיה, סדר היום האזרחי עדיף כי הוא תורם לביזור הכוח במדינה, ובולם את עריצות הרוב, ולפיכך יש הטוענים שיש לעבור "הלבנה" בבית הספר האזרחי לפני הזינוק לכנסת. אחרים טוענים שסדר היום של ארגונים אזרחיים מצומצם מדי.

*  *  *

בפרק האחרון (עמ' 207-231) מירו מסכם שהפוליטיקאים אשמים בירידת האמון בפוליטיקה. האזרחים פסיביים מדי. והחברה האזרחית לא תמיד מקפידה על כללי הדמוקרטיה בתוכה – למשל דפוסי התנהלות היררכית והתמסדות ארגונים והפיכתם למקומות עבודה. ולבסוף, מסלול ההכשרה האזרחי רצוי יותר לחוסן הדמוקרטיה.

*  *  *

לסיכום, לדעתי הספר מציג תמונה מורכבת של החברה האזרחית בישראל, תוך הדגשת פוטנציאל השינוי הטמון בארגונים אזרחיים, לצד אתגרים וסכנות בפעילותם. הדיון של מירו מעודד חשיבה ביקורתית על תפקיד החברה האזרחית ועל הדרכים לחיזוק הדמוקרטיה בישראל. מומלץ ביותר.

ד"ר זהר מיכאלי, מרחובות, הוא חוקר עצמאי. כתביו עוסקים בפילוסופיית דת מודרנית ובתיאוריה פוליטית. מחבר "אנרכיה קדושה" (רסלינג 2020), ו-"Man Confronts Himself Alone" (Wipf & Stock 2024)