הפעם ניסיתי להסתמך על מערכת בינה מלאכותית שמשמשת גופי ביטחון בעולם. לדברי מומחים היא הכי מדויקת. העליתי אותה על מסך המחשב ושאלתי: איפה נמצאת קבוצה  של אנשים עלובים, מנותקים, רעים, בעלי לשונות ארוכות, שכל מה שמעניין אותם הוא להישאר בעמדה שהם מצויים בה.

המערכת ביקשה פרטים נוספים.

אז הוספתי – האנשים האלה מתעלמים מבני ארצם המצויים בשבי האויב ועוסקים רק בעצמם. תוך חלקיק שניה הופיעה התשובה – ממשלת ישראל הנוכחית.

המערכת ביקשה פרטים נוספים. אז הוספתי – האנשים האלה מתעלמים מבני ארצם המצויים בשבי האויב ועוסקים רק בעצמם. תוך חלקיק שניה הופיעה התשובה – ממשלת ישראל הנוכחית

הבנתי שהבינה המלאכותית עושה את העבודה ולכן שאלתי אותה שאלה נוספת: מה לעשות כדי להסביר את המצב לציבור שעדיין לא יודע את העובדות. עוד כמה חלקיקי שנייה והתשובה הגיעה: תאר את המצב בצורה תמציתית בנקודות.

אז הנה.

ממשלת ישראל מורכבת מאנשים שרובם הם חדלי אישים שלא מסוגלים לנקוט עמדה. לגבי רובם זה ברור, אבל אם בוחנים היטב – יש סביב שולחן הממשלה לפחות שניים שעשו בעבר הרחוק משהו בתחום הביטחון. השר אבי דיכטר היה ראש השב"כ והשר יואב קיש היה טייס בחיל האוויר. משני אלה היה מצופה להציג עמדה אחרת, שונה בבסיסה. אבל הם הצטרפו למה שניתן לכנות שתיקת הכבשים ארוכות הלשון.

הממשלה הזו גורמת למלחמה בעזה להימשך ללא כל סיבה. החיילים שחוקים ומותשים, ואז יש כשלים נקודתיים בערנות, מה שגורם לקורבנות.

הממשלה הזו לא הכינה תכנית ליום שאחרי. במצב הזה המראות מעזה מקרבים את ישראל למצב בינלאומי שמזכיר את מצבה של דרום אפריקה בתקופת משטר האפרטהייד. מעבר לאנטישמיות הגואה, לא ירחק היום שבו דרכון ישראלי לא יתקבל בנמלי תעופה בעולם.

במלחמה, יחסי החוץ הם חזית חשובה מאוד. אבל כיום בישראל אין משרד חוץ מתפקד ואין יחסי חוץ. נכון, יש שר ויש משרדים, אבל הם לא שווים פרוטה.

הממשלה לא נערכה ליום שאחרי, כך שמראות עזה מקרבים את ישראל למצב בינלאומי שמזכיר את זה של דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. מעבר לאנטישמיות הגואה, לא ירחק היום שבו דרכון ישראלי לא יתקבל בעולם

תארו לכם מה היה אומר וינסטון צ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה אם בשעה שטילים גרמניים פוגעים בלונדון – יו"ר הפרלמנט היה מגיע אליו ואומר שהפרלמנט יוצא לפגרת קיץ. אני רק יכול לתאר את התגובה. אבל כאן מלחמה ואילו הכנסת יוצאת לפגרה כאילו שאנחנו בשוויץ.

לפני מספר שבועות כתבתי כאן "מכתב אישי" לרמטכ"ל. הזהרתי אותו שחברי הממשלה יטילו עליו את האשמה לכל מחדליה מלפני ה-7 באוקטובר ואחריו. אני לא נביא, אבל אני מכיר את הממשלה ואת הבובות על חוט שיושבות מסביב לשולחן. התחזית שלי התאמתה אפילו מוקדם מהצפוי. שרים שמבינים בביטחון פחות משקמיסט בבסיס שריון מחלקים הוראות לרמטכ"ל, נוזפים בו ויש אפילו כאלה שמטיחים בו כי הם מתגעגעים לקודמו. הזוי? הרבה יותר.

בעקבות המלחמה, בעיקר זו עם איראן, יש צורך במספר שינויים הקשורים לרכש צבאי ולתקציבים לפיתוח מערכות חדשות עבור העימותים הבאים, אבל הממשלה לא ממהרת לעשות זאת. במערכת הביטחון זועקים אבל איש בממשלה לא עוסק בכך. עוסקים בהדחת היועצת המשפטית לממשלה ובסידורי הביטחון למשפחת נתניהו.

וכל זה כאשר ברור גם לשקמיסט בבסיס השריון כי המלחמה עם איראן לא הסתיימה. אנחנו בפסק זמן. האיראנים מתאוששים ויש להם יצר נקמה בוער. אבל בממשלה עוסקים בהבלים. שום דיון רציני, שום היערכות של המדינה לסבב נוסף שבו שוב טילים בליסטיים עם ראשי קרב קטלניים יפגעו בערי ישראל.

כלום לא מטופל כאן. די לראות ולשמוע איך גופים ממשלתיים מטפלים בשיקום המקומות שנפגעו מהטילים האיראניים כדי להבין שדבר לא הוכן למקרה צפוי כזה. יש בישראל גופים שאמורים לטפל במצבים כאלה אבל הם הפכו ברובם לסידור עבודה למקורבים וזה מתבטא בכשל גמור בטיפול במצב.

תארו לכם מה היה אומר צ'רצ'יל במלחה"ע ה-2, כשטילים גרמניים פוגעים בלונדון ויו"ר הפרלמנט מודיע לו שהפרלמנט יוצא לפגרת קיץ. אבל כאן מלחמה ואילו הכנסת יוצאת לפגרה כאילו שאנחנו בשוויץ

אז זו סקירה חלקית של המצב העגום אליו נקלעה ישראל. והמצב חמור עוד יותר, שכן אין סימן שהממשלה מנסה אפילו לשנות אותו.

כנראה לא הייתה מעולם בהיסטוריה מדינה במצב מלחמה, שהממשלה שלה כל כך עלובה, חסרת יכולת, מנותקת. שיא ישראלי של עליבות.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.