שנת 2015 מצאה אותי עוסק בשיפוצים. שנתיים קודם עזבתי את עבודתי בניהול קיבוצים, בתפקידי כמנהל עסקי או מנהל קהילה, לאור נסיבות אישיות שאליהן נקלעתי.

עבודות ניהול באורח כללי, ועבודות ניהול בקיבוצים בפרט, דורשות מאדם משאבים נפשיים זמינים, ואלו שלי היו רדודים ומעטים באותה עת, לנוכח הנסיבות האישיות כנאמר למעלה.

עבודות ניהול באורח כללי, ועבודות ניהול בקיבוצים בפרט, דורשות מאדם משאבים נפשיים זמינים, ואלו שלי היו רדודים ומעטים באותה עת, לנוכח הנסיבות האישיות אליהן נקלעתי

על כן התחלתי לעבוד בשיפוצים, תחום שהכרתי היטב.

התוודעתי לתחום הזה בשנות התשעים המוקדמות, כשאת ביתי שביד-חנה הרחבתי בבנייה עצמית, במו ידיי וללא פועלים, במשך שנתיים. בניתי אז – בשבתות ובשעות שאחרי העבודה, עד הלילה – תוספת של 90 מ"ר מהמסד ועד הטפחות, כולל הנחת בלוקים, טיח, ריצוף, חלונות ברזל בעבודת מסגרות וארונות מטבח.

גם את צנרת המים והחשמל התקנתי בתוך הקירות, אבל לשם חיבורם הבאתי את החשמלאי ואת האינסטלטור של הקיבוץ, כי יש דברים שהחוק וההיגיון מחייבים.

התוצאה הייתה שהתמקצעתי היטב בעבודות הבנייה והשיפוץ, וכשהגיעה העת והמצב חייב אותי לפרוש מעיסוקי בניהול, אך טבעי היה לי לעבור הסבה לתחום זה.

ככל שהתמקצעתי בתחום ויצאו לי מוניטין טובים, הרחבתי את תחומי העיסוקים שלי בשיפוץ מהריסת ובניית קירות פנימיים, תיקוני טיח וצבע, וצביעת בתים בכלל, עד עבודות מסגרות כולל שערים וגדרות וכל הכרוך בהם, ופרגולות מעת לעת.

ואז פנה אלי ידידי המתגורר בקיבוץ קדרים וביקש שאשפץ את הבית שרכש מחבר הקיבוץ שהלך לעולמו.

*  *  *

את קיבוץ קדרים הכרתי מעברי, שכן שימשתי בו בתפקיד מנהל הקהילה, וגם את החבר שהלך לעולמו הכרתי – הנפטר הראשון בקיבוץ הצעיר. הוא האיש שחנך את בית העלמין של היישוב, ולשמחתי מאכלס אותו בינתיים לבד.

התוודעתי לתחום השיפוצים בשנות ה-90, כשאת ביתי שביד-חנה הרחבתי בבנייה עצמית, במו ידיי וללא פועלים, במשך שנתיים. בניתי בשבתות ואחרי העבודה, עד הלילה – תוספת של 90 מ"ר מהמסד ועד הטפחות

עבודת השיפוץ שהתבקשתי לבצע הייתה גדולה ומקיפה – בית בן 130 מ"ר ששיניתי את כולו מבפנים, הרסתי בו קירות ובניתי חדשים במקומם במיקום אחר, העברתי חדרי שירותים ומקלחת והרחבתי אותם ועשיתי אותם נוחים ומודרניים, בניתי מטבח חדש ויצרתי סלון רחב ידיים, ושיניתי והחלפתי מיקומי צנרת מים וביוב – עבודה שהתמשכה ארבעה חודשים.

הכרתי את הקיבוץ וסביבתו, כאמור, אבל לא הייתה לי כל היכרות עם בעלי מקצוע וספקים באזור, שיהיו רלוונטיים לעבודת השיפוץ הרחבה שעמדתי בפניה, על כן נסעתי לכפר ראמה שבין קדרים לכרמיאל וחיפשתי את הספק הראשון שנזקקתי לו – מחסן לחומרי בניין.

מחסנים לחומרי בניין פרוסים בדרך כלל כמגרשים שבהם מונחות ערמות של בלוקים, חול לסוגיו השונים, חצץ ושאר אגרגטים, ובמרכזם או בפינתם ניצב מבנה ובו חנות שבה כלי עבודה שונים לצורך עבודות הבנייה, וכן מצוי במבנה זה המשרד של הבעלים.

מצאתי מגרש כזה ונכנסתי אליו.

הצגתי את עצמי בפני חנא, הבעלים, וישבנו לשיחת היכרות על כוס קפה וסיגריה, כמקובל בענף. אחרי שיחת ההיכרות הזו התחלתי לעבוד אתו ולרכוש ממנו חומרים וציוד, שאת חלקם סיפק לי במשאית שלו עד למקום העבודה בקיבוץ קדרים עצמו.

שלבי העבודה הראשונים כללו הריסה מאסיבית של קירות, פירוק רצפות וקילוף קרמיקה מקירות, מה שהצריך מכלי איסוף פסולת בניין בתדירות גבוהה – מילאתי ארבעה מכלים כאלה בעשרת הימים הראשונים, ושישה בכל תקופת העבודה.

הייתי צריך מישהו שיספק לי מכלי פסולת בניין ויאסוף אותם לצורך ריקון באתר מורשה, על כן פניתי אל חנא ושאלתי אם הוא מכיר מישהו שיש לו מכלים כאלה ומשאית פינוי.

חנא נתן לי את הטלפון של קאסם.

הייתי צריך מישהו שיספק לי מכלי פסולת בניין ויאסוף אותם לצורך ריקון באתר מורשה, על כן פניתי אל חנא ושאלתי אם הוא מכיר מישהו שיש לו מכלים כאלה ומשאית פינוי. חנא נתן לי את הטלפון של קאסם

קאסם התגלה כבחור נחמד מאוד. הוא הביא לי מכל לפסולת בניין ואמר שאתקשר אליו כשהמכל יהיה מלא ותוך שעתיים עד שלוש מהקריאה הוא יגיע אלי עם מכל ריק ויאסוף את המכל המלא. התמקחנו קצת, כמקובל בתחום, וקאסם נתן לי מחיר טוב למכל. כשנפרדנו, לא לפני שישבנו ושתינו קפה מתרמוס שממנו קאסם מזג, הוא ציין שמאחר שאינני מקומי ואינני מכיר אנשים בתחום, בכל עזרה שאצטרך בעניין בעלי מקצוע, שארגיש נוח לפנות אליו והוא כבר ידאג לקשר אותי עם האיש המתאים.

אז ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי אם הוא מכיר איש אלומיניום טוב.

קאסם חייך בחביבות והפנה אותי אל יאזיד, איש אלומיניום המתגורר בכפר סאג'ור.

יאזיד היה כל כך חביב, שאחרי שההזמנה נסגרה והמחירים סוכמו, קפצתי אליו מספר פעמים נוספות לביתו שבסאג'ור לשתות איתו קפה, ובמהלך הביקורים הכרתי את אשתו, שציידה אותי בצנצנת זיתים דפוקים תוצרת בית, מהטובים שטעמתי.

באחת מהפעמים הללו בהן ישבתי אצל יאזיד, שאלתי אותו אם הוא מכיר איש שיש טוב לסיפי החלונות והדלתות, והוא נתן לי את הטלפון של ראאד.

ראאד התגלה כאיש מסביר פנים וחברותי, אז אחרי קפה וסיגריה של היכרות ואחרי שסיימתי את ההזמנה אצלו, שאלתי אותו אם הוא מכיר מישהו טוב שיעבוד אתי בקירות גבס, כי קשה להסתדר בעבודת גבס בלי זוג ידיים מקצועיות נוסף, וראאד נתן לי טלפון של אבי, גם הוא מסאג'ור וזה שמו הרשמי. לבן שלו אבי קרא רונן, אגב.

כשנפרדנו, לא לפני ששתינו קפה שמזג קאסם מתרמוס, הוא ציין שמאחר שאינני מקומי ולא מכיר אנשים בתחום, בכל עזרה שאצטרך עם בעלי מקצוע, שארגיש נוח לפנות אליו והוא ידאג לקשר אותי עם האיש המתאים

כך יצא שהתקנתי את קירות הגבס יחד עם אבי, ומתישהו במהלך העבודה סיפרתי לו על כל שרשרת ההיכרויות דרכה הגעתי אליו, וגם סיפרתי לו כמה כולם לאורך שרשרת ההיכרויות הזו נחמדים.

אז אבי אמר: "טוב, מה אתה רוצה – כולנו אחים".

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.