לרגל פתיחת שנת הלימודים אני מוצא לנכון לכתוב אליכם בעניין השאלה – מה ראוי לעשות בתשפ"ו? אני סבור בכל מאודי שאין אפשרות להמשיך ב"עסקים כרגיל". ב-4 בינואר 2023, לפני שנתיים וחצי, החלה המהפכה המשטרית בישראל, ותשעה חודשים לאחר מכן, בשבעה באוקטובר 2023, התרחשה "השבת השחורה" ואחריה מלחמת חרבות ברזל הנמשכת כבר 22 חודשים.

אני מודע להימצאותו במערכת של שר חינוך, יואב קיש – שאין לו מושג בתחום שעליו הוא ממונה – אך מנסה להעביר אלינו את המסר שהכול מתנהל כתמיד. אבל אנחנו יודעים שזהו מסר פוליטי שהשר הצייתן מעביר ל"בוס"

בשל מצב החירום שאנחנו נתונים בו, עם אנשים שהולכים לקראת מותם או שורדים בקושי רב, עליכם לעשות דברים אחרים ואחרת מהרגיל, בכדי לתת למדינה הזאת סיכוי באמצעות הדור הצעיר, אם וכאשר יתחלף השלטון בעוד זמן.

בשל מצב החירום שאנו נתונים בו, עם אנשים שהולכים לקראת מותם או שורדים בקושי רב, עליכם לעשות דברים אחרת מהרגיל, כדי לתת למדינה הזאת סיכוי באמצעות הדור הצעיר, אם וכאשר יתחלף השלטון בהמשך

מה נדרש לשם כך?

בנסיבות שבהן שרויה המדינה ושרויה מערכת החינוך, עלינו להפחית בהעברת מידע ולהרבות בחינוך לחשיבה וערכים. בתחום האינטלקטואלי, המטרה המרכזית היא לאפשר לתלמידים להיות מעורבים בתוכן הלמידה. אנחנו רוצים שהתלמידים יהיו פעילים באופן אינטלקטואלי, ולא חסרי-דעה פסיביים, שמקבלים מרות צייתנית של מורה או של ספר לימוד.

בשלושה העשורים האחרונים קיבל הרעיון של למידה לצורך חשיבה והבנה קדימות רבה. ההשקפה הרואה בלמידה המסורתית, הפרונטלית והמשננת, שבבסיסה "העברת חומר" מן המורה לתלמידים ומבוססת על זכירה – למידה חסרת עניין, נטולת סקרנות ובמידה רבה חסרת תועלת. השקפה זו קיבלה אצלנו דחיפה לפני עשור בהצהרתו של שר החינוך דאז שי פירון בדבר הצורך ב"למידה משמעותית".

את דבריהם של הוגי חינוך רבים ניתן לסכם כך: בימינו החינוך צריך להתמקד בדרכי חשיבה, ובמיוחד בחשיבה יצירתית, בחשיבה ביקורתית, בפתרון בעיות וביכולת להחליט. בעבר חתרו אל סטנדרטיזציה וקבלת מוסכמות, ואילו היום נדרשים כושר המצאה והתאמה אישית של חוויות חינוכיות.

בישראל של 2025 הדברים הללו נדרשים במיוחד, והשאלה הגדולה היא – כיצד מקדמים אותם? אסטרטגיה בעלת מעמד דידקטי מיוחד לפיתוח החשיבה היא תחום שאילת שאלות: כיצד לשאול שאלות טובות. שאילת שאלות על ידי התלמידים נמצאה במחקרים שונים כתורמת להתפתחותם הקוגניטיבית. שאילת שאלות על ידי הלומד מהווה את אחד התנאים העשויים לקדם אותו לרמה גבוהה בכל תחומי הלמידה. שאלה טובה מפירה את האיזון הפנימי בכך שהיא מטרידה, יוצרת חוסר מנוחה וגורמת לתחושה של אי-שלמות. כיוון שחיפוש אחר תשובות הוא הבסיס לכל הידע האנושי, שאילת שאלות היא הבסיס לכל חקירה ולמידה, וזו מיומנות הדורשת הפעלת תפקודים קוגניטיביים גבוהים. על ידי שאילת שאלות, הילד פעיל יותר בתהליכים של חשיבה יצירתית, הסקת מסקנות, ניסוח טיעונים והנמקה.

בימינו החינוך צריך להתמקד בדרכי חשיבה, ובמיוחד בחשיבה יצירתית, בחשיבה ביקורתית, בפתרון בעיות וביכולת להחליט. היום נדרשים כושר המצאה והתאמה אישית של חוויות חינוכיות

לכאורה השאלה מבקשת לעצמה תשובה; זוהי כאילו תכליתה והיא מהווה צינור או שלב בדרך אליה. לכאורה אין טעם לשאול אם אין כוונה להתקדם לקראת תשובה. זה נכון לגבי האופן שבו פועלת מרבית הלמידה: המורה שואלת והתלמידים משיבים. אבל הרשומה הנוכחית לא עוסק בתשובות. מדובר בצורך דחוף לקדם תחילה שאלות טובות בתהליך החינוכי.

הדחיפות הרבה לעסוק בשאלות, כפי שאני רואה זאת, טמונה במקום השכוח והנמוך שבו הן נמצאות עד עתה. כאמור מורים מכירים מעט את הנושא ותלמידים כמעט אינם מכירים אותו כלל. למידת חקר מובילה לחיפוש תשובה לשאלת המחקר, אבל דיון כיתתי תכליתי פחות, יכול לבקש גם יעד אחר לשאלות.

ועתה חזרה אל המציאות הלאומית בישראל בשנתיים האחרונות, המחייבת אותנו לעסוק בכיתה בין השאר בשאלות הבאות (ורצוי כמובן שהתלמידים הם שיציגו אותן):

• מה תכלית המלחמה שאנחנו נתונים בה זמן כה רב והאם עלינו להסכים ל"מלחמת נצח"?
• איך קורה שאדם אחד מוביל את ההתנהלות הלאומית וכל הסובבים אותו – אבל כולם – מצייתים להחלטותיו?
• האם אני אישית תומך בציות עיוור לאדם אחר, או שעלי לחשוב בדרכי-שלי על אתגרים הניצבים בדרכי?
• מה אמורה להיות מבחינתי מערכת הערכים המרכזית שמנחה אותנו בחיינו האישיים והלאומיים?
• היכן בתוך מערכת הערכים הזאת נמצאים החטופים?
• האם אנחנו יכולים להבין את המציאות שסביבנו מבלי שנעסוק בתחום המגונה-לכאורה הקרוי פוליטיקה?
• האם יש דברים שחשוב שנעשה אותם באופן ממשי בכוחנו-שלנו?

ובציון השאלות הללו הותרנו מאחור עוד שאלות רבות, שהכיתה תצטרך להעלותן.

הדחיפות לעסוק בשאלות טמונה במקומן  השכוח והנמוך. המציאות הלאומית מחייבת אותנו לעסוק בכיתה בין השאר בשאלות כמו: מה תכלית המלחמה שאנו נתונים בה זמן כה רב והאם עלינו להסכים ל"מלחמת נצח"?

אתם המנהלות והמנהלים חייבים לשאול את עצמכם שאלה קרדינלית, האם תלכו בתשפ"ו בנתיב המוצג כאן? או למצער תשאלו את עצמכם – מה החלופה הבית ספרית לחשיבה ביקורתית שראשיתה בשאלות?

ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.