הרשומה הזו נכתבה בתחילת השבוע. כמה ימים אחר כך העניינים התערערו שוב. קצב האירועים כאן כמעט סוריאליסטי ועדיין אין לדעת מה צפוי בימים הקרובים. מתי יסתמן באופק היום שאחרי, ב"שש אחרי המלחמה"? מקור הביטוי ברומן הסאטירי הנודע "החייל האמיץ שוויק" מאת ירוסלב האשק הצ'כי, שיצא לאור ב-1923.

גרסתו המומחזת בעברית הועלתה בתאטרון האוהל ב-1935 בכיכובו של מאיר מרגלית. ההצגה רצה בארצנו במשך שנים, לא פחות מ-850 פעמים. בהשראתה הביטוי "בשש אחרי המלחמה" נפוץ במקומותינו. פירושו: חזרה לשגרה ולנורמליות לאחר תקופת מלחמה. המהדורה העברית של הרומן פורסמה כעבור שנים, ב-1988. מתרגמיו לעברית היו רות בונדי וחיים איזק.

ההצגה "החייל האמיץ שוויק" רצה בארצנו במשך שנים, לא פחות מ-850 פעמים. בהשראתה הביטוי "בשש אחרי המלחמה" נפוץ במקומותינו. פירושו: חזרה לשגרה ולנורמליות לאחר תקופת מלחמה

הרקע לעלילות הרומן: מלחמת העולם הראשונה. שוויק, החייל האמיץ, נפרד מידידו וודיצ'קה ואומר לו: כשתיגמר המלחמה תבוא לבקר אותי. תמצא אותי כל יום בשעה שש אחרי הצהריים בבר "הגביע" – זה שמו של בית המרזח, המקום אשר בו שוויק וחבריו נהגו להיפגש בימים כתיקונם. "אז אחרי המלחמה, בשעה שש בערב", חזר ואמר שוויק בעודו מנפנף לשלום לידידו.

הרומן הסאטירי עוקב אחר עלילותיו של סוחר הסוסים שוויק היוצא מביתו אל החזית שאליה לא הגיע. ראייתו של שוויק ערמומית וגם תמימה ומשקפת את הביקורת של האשק, המחבר, על המוסדות שהוא שונא: הצבא, הבירוקרטיה, הכנסייה הקתולית ויותר מכל – הטבח חסר התוחלת שבמלחמה.

יש אומרים שהרומן של האשק הוא ספר המלחמה הכמעט יחיד ובלעדי, כי מלחמה היא דבר אבסורדי מכדי להתייחס אליו ברצינות. ואכן, רוב הדמויות ברומן, בעיקר אלו בעלות הסמכות, הן קריקטורה של נפיחות, צביעות וטמטום.

*  *  *

כבר מנסים כאן לדבר על היום שאחרי, על "שש אחרי המלחמה" שלנו. "מה יישאר פה אחרי? מה ישתנה פה בנו?" שרה להקת בני נוער שנצפתה בטלוויזיה לפני כחודש. "אנחנו נשתנה?" שאלו בני העשרה ובהמשך קיטרו על השנאה, על הקרעים והשסעים בעם.

ראייתו של שוויק ערמומית וגם תמימה ומשקפת את הביקורת של האשק, המחבר, על המוסדות שהוא שונא: הצבא, הבירוקרטיה, הכנסייה הקתולית ויותר מכל – הטבח חסר התוחלת שבמלחמה

ועוד אוסף מקרי למדי של תחזיות שבהן נתקלתי בתקשורת וברשת:

חיים ביבס, יו"ר השלטון המקומי וראש עיריית מודיעין-מכבים-רעות, דיבר לפני כמה ימים על "היום שאחרי נתניהו". לדבריו, "נצטרך לבנות כאן מנהיגות חדשה". הוא רואה את עצמו כשותף למנהיגות הלאומית.

ואומרות קב"ניות, קצינות בריאות נפש, המלוות לוחמים שחלקם סובלים מפוסט-טראומה:

"אנחנו מכוונות את השעון גם לשש אחרי המלחמה. עכשיו אנחנו מטפלות בטראומה בעת שהיא עדיין מתרחשת. זה הולך להיות שיקום שיימשך שנים, אנחנו רק בהתחלה. השיקום האמיתי יתחיל רק כשנוכל להגיד: האירוע הסתיים".

מוקי צור מקיבוץ עין-גב, בן 87, מתעד וחוקר את התנועה הקיבוצית מראשיתה. הוא נחשב לאיש שיודע תמיד להראות את האור שבקצה המנהרה. כשבועיים וחצי בלבד לאחר ה-7 באוקטובר צור קבע שכבר היו דברים מעולם. שכבר צלחנו משברים קשים מאז נוח והמבול:

"הגיע הזמן שישראל תוריד את מפלס המעצמה. זאת תהיה התחלה של תהליך הבראה. זה יהיה משבר שיגרום לאנשים לא מעטים לרדת מהארץ. אחרים יתקפלו פנימה או יעברו משברים פסיכולוגיים קשים".

מוקי צור, כדרכו, מאמין שתקופת המשבר תוליד משהו. הוא מאמין בכוחו של הדור הצעיר לחולל כאן תהליך של הבראה. "רק שאנחנו", אמר, "לא נייאש את הצעירים".

אומרות קב"ניות, המלוות גם לוחמים הסובלים מפוסט-טראומה: "אנחנו מכוונות את השעון גם לשש אחרי המלחמה. עכשיו אנחנו מטפלות בטראומה בעת שהיא עדיין מתרחשת. זה הולך להיות שיקום שיימשך שנים"

סופרים מכוננים כמו עמוס עוז, מאיר שלו וא.ב יהושע הלכו לעולמם לפני השבעה באוקטובר. מבקר הספרות יובל פלוטקין כתב:

"הם לא היו עדים לאימה שאנחנו חווים…הספרות שלהם תישאר כמאובן מהתקופה שלפני החורבן".

באותה תקופה כבר נכתבו שירים על היום שאחרי, על "שש אחרי המלחמה". עכשיו, למרבה הצער, הם נראים הזויים ואוטופיים יותר מאי פעם.

"הן אפשר" שורר חיים חפר ב-1948. דוד זהבי הלחין:

"הן אפשר, הן אפשר
שיהיה זה פשוט כבר מחר
הן אפשר ובג'יפ שעבר
שאגו בחורים כי נגמר
…הן אפשר בין עשן ובין אש
גם לחלום שהכול כבר נגמר".

והנה חזיונות שלום פיוטיים שחוברו בשנים הבאות. למשל, נוסח דודו ברק עם "פרחים בקנה ובנות בצריח". אותו חזיון יתממש כאשר "בשדות האש ייתם הקרב האחרון".

גם דברי נעמי שמר על "מחר כשהצבא יפשוט מדים" נראים כיום מופרכים מתמיד, כמעין חזון של אחרית הימים. אבל נעמי שמר בחכמתה הציבה סייג לאשליות, אך גם השאירה פתח לתקווה. הנה השורות החותמות את השיר היפהפה "מחר":

"כל זה משל ולא חלום
זה נכון כאור בצהריים
כל זה יבוא מחר אם לא היום
ואם לא מחר אז מחרתיים".

גם דברי נעמי שמר על "מחר כשהצבא יפשוט מדים" נראים כיום מופרכים מתמיד, כמעין חזון של אחרית הימים. אבל נעמי שמר בחכמתה הציבה סייג לאשליות, אך גם השאירה פתח לתקווה

שיר אחד שפורסם בנובמבר 2023, חמישה שבועות בלבד אחרי ה-7 באוקטובר, נראה לי עדיין כמתחבר אל התחושות העכשוויות. כמעט שנתיים עברו וכאילו נשארנו תקועים באותו מקום. זהו השיר "בשוך הקרבות" מאת עינת הולנדר, דוקטור לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ומחברת פזמונים ולחנים:

"בשוך הקרבות וערפל המלחמה
ניוותר עם הפציעות שריסקו את הנשמה
עם האובדן, הזיכרונות, עם שברון הלבבות
עם אבנים שידברו אל מי שנשארו

בשוך הקרבות כשנתעורר אל המחר
בערוגות מפויחות נשתול אמנון וגם תמר
קירות הנפש ייבנו בניה נחושה
ובעולם יתבוננו אל ישראל החדשה".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.