"93 ילדים חרדים נהרגו בחמש השנים האחרונות בתאונות". זוהי כותרת מאוגוסט 2025 ב"קול העיר" – עיתון חרדי המופיע בבני ברק. הבידול החרדי חדר לסטטיסטיקה היבשה.

המדינה שהקימו החרדים משתרעת לאורכה של הארץ. אין לה גבולות גאוגרפים נפרדים, אין לה צבא ולא משטרה אבל היא הקימה מערכת ניהול מקבילה לשלטון החוקי. בתי דין הפוסקים לפי דין תורה, משטרת מחשבות ומשטרת צניעות, מערכת חינוך מפלגתית ועולם ישיבות, מפעלי צדקה ושוק שחור פרוע. 

המדינה שהקימו החרדים משתרעת לאורך הארץ. אין לה גבולות גאוגרפים נפרדים, צבא או משטרה, אך היא הקימה מערכת ניהול מקבילה לשלטון החוקי. בתי דין לפי דין תורה, משטרת צניעות, מערכת חינוך מפלגתית ועוד

היא מטילה סנקציות חמורות על כל מי שמעז לחרוג מן הנורמה, לאתגר את דעת גדולי התורה הפועלים "בהשראה אלוהית". היא שוכנת בכל מקום שיכול לשרת טוב את צרכיה. רצוי שהעיר תהיה חזקה כלכלית כדי להעניק שירותים ברוחב לב לצרכי הדת המתרבים. הגטו המבוצר שיצרה נועד למנוע חילון וחילול הקודש. על פי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה, כ-26% מתלמידי ישראל היהודים הם חרדים ובעוד 25 שנים הם יהיו 44%. 

מדינת החרדים נישאת על כתפי הנושאים בעול, משלמי המיסים ומובילי הקטר הכלכלי, אבל יש לה כושר איום על המערכת הפוליטית. רבים בתוכה בזים לערכי היסוד של המדינה – דגל, המנון וערכי מגילת העצמאות.

מערכות החינוך שלה מופרדות על בסיס עדתי, כשהעולם הגברי ממשיך לשלוט באורח חייה של האישה. היא מתיימרת לייצג את ההלכה אבל בדרכה מרחיקה רבים מהסנטימנט היהודי.

המדינה החרדית העטופה בכסף, הודפת כל תנועה פולשנית מחשש שתעוות את צורתה. היא הוקמה בראשיתה בחיוך נעים ובצניעות, בשקט, ברוחב לב ובחיבוק דוב של הלב היהודי. שילוב של אנושיות רכה ואינטרסים של תאבי הכוח הפוליטיים.

בבתי הספר שלה, הישיבות והאולפנות, בתי הכנסת והמקומות הקדושים, רשתות החינוך ומפעלי הצדקה שהחילונים מעלים בהם את תרומתם, החרדים השתמשו כדי לבנות עולם צר המסרב להשתלב במרחב.

המדינה החרדית, העטופה בכסף, הודפת כל תנועה פולשנית מחשש שתעוות את צורתה. היא הוקמה בראשיתה בחיוך נעים ובצניעות, בשקט, ברוחב לב ובחיבוק דוב של הלב היהודי, ובנתה עולם צר המסרב להשתלב במרחב

במלחמה סירבה המדינה החרדית בתוקף להושיט יד לדגל, להיכנס תחת מדי ההישרדות והקריבה את לוחמינו על מזבח אמונתה. לוויות לא ייצאו מעריה ורבים אחרים אטמו את אוזניהם לשכול והכאב. המשפט: "השם ילחם לכם ואתם תחרישון" הפך לדרך חיים עבורה. במלחמה הזאת המדינה החרדית הפכה לאויב העם – בזה למצוקותינו, לערכינו ולקורבנותינו.

המדינה החרדית נותנת הכול ואינה תובעת מאומה מאזרחיה החרדים. רבניהם יצרו עולם שהפך את תלמידיהם למורמים מעם, יהירים, אדישים ואתנוצנטריים. המשוואה של שוויון חובות מול זכויות נזרק לפח האשפה ובמקומו הופיעו מלאכי שמיים נטולי אחריות, שחונכו לחשוב כי כל היצורים האנושיים נועדו לשרת את אמונתם ולייצר עבורם את כל חסרונם. לזרוע את תבואתם, לדאוג לבריאותם, לסלול את דרכם בבטחה אל האנוכיות הפנאטית, הבזה לכל מי שאינו משלה. מאז ימי אברהם אבינו לא ידעה רווחה ואושר כזה בחייה.

המלחמה חשפה את ערוותם. את השקר של חיינו – מישהו כאן זורע ואחר קוצר. אחד נהנה והשני חסר. המלחמה צריכה לייצר את המהפכה הנדרשת ממי שנקעה נפשם מחלוקת העוגה המזויפת והבלתי שוויונית שיצרו מנהיגים חסרי אחריות. אלה שחיפשו שלטון עכשיו על פני הבטחת המחר.

גם מי שאוהב את היהדות שונא היום את הרבנות, את הממסד הדתי שנרקב, את הנפוטיזם של בתי הדין הרבנים, את משרות הדמה שיצרו כדי לחלק שלל למי שאינו יכול להשיגו בעמל כפיו והוא ניתן בנקל על ידי קואליציות מושחתות שהריקבון המוסרי דבק בהן. 

המלחמה חשפה את ערוותם, את שקר חיינו – מישהו כאן זורע ואחר קוצר. אחד נהנה והשני חסר. המלחמה צריכה לייצר את המהפכה הנדרשת ממי שנקעה נפשם מהחלוקה המזויפת והבלתי שוויונית של העוגה

החילוני צריך לוותר תמיד. הוא גמיש ובעל השקפת עולם אלסטית. אנחנו החרדים לעבודת השם, יש בידנו פסיקה מן ההלכה שאין אנו רשאים להפר אותה:

"ייקוב הדין את ההר".

תורתנו שמיימית ותורתם שממה חלולה, עגלה ריקה שאופנתה מתחלפת כמו שבשבת. הציונות החילונית גמרה. עכשיו מלכות השמיים נוטלת את ההגה בדרך לממלכת כוהנים.

הריבונות החרדית העלתה לערך עליון את לימוד התורה, והפחיתה ממעמד האדם העובד למחייתו. חז"ל ראו בפגיעה זו חמורה משפיכות דמים. התלמוד הבבלי במסכת ברכות מציין:

"גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים".

המדינה החרדית שינתה סדרי עולם ועיוותה את חשיבתם של ההדיוטות. הרעיון של ש"ס כתנועה חברתית מסורתית המטיבה עם השכבות החלשות היה נכון מראשיתו. ואולם, התחרדותה והחיקוי האשכנזי העלוב שהולידה, הכתים את מצביעיה, שרבים מהם מתגייסים ויוצאים לעבודה. במקום לייצר שילוב של ממש במערכות החברה של ציבור שחש אפליה, ש"ס גרמה נזק לתהליך המוביליות החברתי שלהם.

הריבונות החרדית הפכה את לימוד התורה לערך עליון, והפחיתה ממעמד האדם העובד למחייתו. חז"ל ראו פגיעה זו כחמורה משפיכות דמים. התלמוד הבבלי במסכת ברכות מציין: "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים"

החרדים הנחרדים מן החילון הקימו מבצר, שכל ילד סקרן וחושב הגדל במרתפיו משתוקק לפתוח צוהר לעולם האסור. הדת לעולם לא תחדל מקיומה. היא צורך נפשי של בני האדם. כל יצור אנושי זקוק להאמין במשהו שהוא מעבר לו ולחפש משמעות לחייו. ולכן הניסיונות לייצר חומת מגן במקום להתמודד עם עוצמתו של העולם המאיים עליה – סופו להיכשל.

המשפט "וחי בהם", ספרא וסייפא, תורה ועבודה כדרך חיים – נכון כיום יותר מתמיד. הצלחתם של הדתיים הלאומיים היא דוגמה לכך. מדובר באוכלוסייה המשכילה ביותר בישראל של היום, אשר שילבה אמונה עם פתיחות להשכלה רחבה והעניקה כלים לבוגריה להשתלב בענפי המשק והכלכלה.

במקביל לתהליכי הישראליזציה המתרחבים במרחב החרדי, מעמיקים הבידול והגבהת החומות. תרבות יהודית על גווניה מתחדשת מתוך עצמה ונוצרת על ידי סביבתה. היא באה מאהבה, ממסורת ומנהג. עולם התורה והמורשת המפוארת יכול להתקיים רק מתוך בחירה. ההקצנה המובילה לבדלנות היא גזירה שהציבור לא יוכל לבסוף לעמוד בה. הוא יתנער וישיל אותה מעל כתפיו. ולכן רק תחושת החופש, הפתיחות והשותפות בחיי הכלל, יכולה לשמר את עתידה במסגרת לאומית ובעולם עם שינויים מהירים. 

מחקרים בעולם מצביעים על כך, שככל שהמדינה דתית וקנאית יותר היא נחשלת יותר וגרועה יותר לאזרחיה. מדינות מודרניות מערביות מצטיינות ברמת חיים גבוהה כתוצאה מהשכלה המאפשרת שגשוג ורווחה.

מחקרים בעולם מצביעים על כך, שככל שהמדינה דתית וקנאית יותר היא נחשלת יותר וגרועה יותר לאזרחיה. מדינות מודרניות מערביות מצטיינות ברמת חיים גבוהה כתוצאה מהשכלה המאפשרת רווחה

ישראל במדרון חלקלק המאיים על עתידה. אצלנו, הערים החרדיות הן נחשלת יותר מבחינה כלכלית וזקוקות לסיוע מסיבי של מענקי איזון ורווחה. ירושלים ובני ברק, מודיעין עילית וביתר עילית הן דוגמאות בולטות לכך.

הגענו לרגע ההכרעה – טיפוח יהדות משלבת, בונה ויוצרת או מדינה הנשאבת לתוך חרדיות מסוכנת והרסנית. מדינה חרדית שתאיץ את פיגורה, תקרב את כולנו לעולם השלישי ותתקשה להתמודד מול סביבתה כשהיא חסרה את הכישרונות הדרושים להיות מובילה כלכלית צבאית וטכנולוגית.

הון אנושי משכיל ומיומן מהגר מכאן. בריחת מוחות היא סכנה אסטרטגית. באזור עוין הממתין לחולשתה – היא תקרוס. די בכמה עשרות אלפי יצרנים ומובילי הקטר הכלכלי והמדעי שיעזבו כדי לגרום למפולת ולשקיעה כלכלית שתוריד את איכות החיים של כולנו. 

לדת יש נטייה להקצנה. המדינה החרדית נמצאת במסלול ודאי של התנגשות עם המדינה, ואם תצליח במשימתה היא תפרק את החברה ותפוגג את הישגיה. היא מקור הפלגנות הגדול שלנו.

הרוב החילוני חייב להתעשת ומייד. נדרשת נחישות כדי להתמודד עם עוצמתה של המדינה החרדית, שיצרה עולם מבודד ומסוכן המשמר את תרבות ה"שטעטל". הכלל שיש לקבוע – אין זכויות בלי חובות. אין הצבעה בלי שירות המדינה ואין כסף בהיעדר לימודי ליבה, וזאת תוך נקיטת צעדים לקראת ביטול הזרמים בחינוך.

המלחמה יצרה הכרח להאיץ את תהליך הפרגמטיות של החיים. הדת חייבת להשתחרר מאחיזת המדינה שהשחיתה את ערכיה ולעבור לאחריות המאמינים – חברי הקהילה. כך תהפוך לבלתי תלויה, עצמאית וטהורה. 

הון אנושי משכיל ומיומן מהגר מכאן. בריחת מוחות היא סכנה אסטרטגית. באזור עוין הממתין לחולשתה – המדינה תקרוס. די בכמה עשרות אלפי יצרנים ומובילי הקטר הכלכלי והמדעי שיעזבו כדי לגרום למפולת

כדי להשיג יעדים אלה צריך להתמקד בקמפיין שיסביר את ההכרח בקואליציה ממלכתית מכוננת בלי המפלגות החרדיות – כדי להציל את ישראל.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.