הימין הקיצוני מהציונות הדתית (עם שותפים בתוך הליכוד) נפל כמוצא שלל רב על ההזדמנות שנתנה לו להיות במרכז השלטון, והחליט לנצל אותה למימוש חלומותיו. בתחילה ההתמקדות הייתה עדיין בשטחים, אך מאז השבעה באוקטובר נוספה לכך פנטזיית ההתיישבות ברצועת עזה.

יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ח"כ שמחה רוטמן, הבין כי בהיעדר חוקה לישראל הקואליציה יכולה בעצם להעביר כל חוק שהיא רוצה. בישראל היה מושג, חוק-יסוד, שאמור היה להיות במעמד גבוה יותר מזה של חוק רגיל, אך בפועל הבדל זה מוסמס על ידי רוטמן. 

רוטמן, יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, הבין כי בהיעדר חוקה לישראל הקואליציה יכולה להעביר כל חוק שהיא רוצה. חוק-יסוד אמור היה להיות במעמד גבוה יותר מזה של חוק רגיל, אך בפועל ההבדל מוסמס

עיקר העיקרים בעיניהם היה שהם הצליחו לנטרל לגמרי את הציבור הליברלי בישראל, המרכז-שמאל במדינה. השאירוהו כליל מחוץ לשלטון ומחוץ למעגל קבלת ההחלטות. גורמי משפט, כמו בג"ץ והיועמ"שית, שיכולים היו לטרפד החלטות בתור מערכת סמכות מקבילה לממשלה, עמדו תחת התקפה מוחצת שנועדה לפגוע במעמדם ולהחליש את יכולתם להתערב במעשי הממשלה. הקיצונים הלאומנים לחמו בהם באותה נחישות בה המדינה נלחמת בפלסטינים.

המרכז-שמאל הליברלי ראה כל זאת בחרדה ויצא לרחובות להפגנות, אך אלה עניינו את הקיצונים הלאומנים כקליפת השום. הכוח היה בידיהם והם התכוונו לנצלו עד תום. משרד האוצר היה בידיהם עם שליטה בברזים הכספיים. שליטה זו הייתה חשובה כדי להמשיך להקצות כספים להתנחלויות וגם כדי לקנות את תמיכת המפלגות החרדיות.

עניין אחרון זה היה נדבך קריטי באסטרטגיה לנטרול מלא של הגופים הליברליים מהשפעה, כי זו ההשתתפות של החרדים בקואליציה שמאפשרת זאת. את החרדים מעניין רק מה שנוגע לענייניהם הם, כך שאם ממלאים את משאלותיהם – שזה פריווילגיות לאנשי קהילתם ומענקי כספים – הם נותנים הסכמתם לכל תכנית מדינית-ביטחונית, קיצונית ככל שהיא לא תהיה. זה פשוט לא מעניין אותם.

כך נוצרה אנומליה פוליטית-ממשלית בישראל.

אלה שהם עיקר הנושאים על כתפיהם את המדינה – המרכז-שמאל בה (שנציגיו הם כל המפלגות שעתה באופוזיציה) – נותרו בלי יכולת השפעה על מדיניותה ואופן התנהלותה. זאת בעוד שהחרדים, שתרומתם הכללית לעשייה היצרנית במדינה היא ממילא שולית, וזה כולל אי-השתתפות בצבא שלה, הם השרים במשרדי הממשלה שלה.

נוצרה אנומליה פוליטית-ממשלית בישראל. עיקר הנושאים על כתפיהם את המדינה נותרו בלי יכולת השפעה על מדיניותה התנהלותה. בעוד שהחרדים, שתרומתם לעשייה היצרנית במדינה שולית – הם השרים בה

אבסורד נוסף הוא שאותם גורמים שנמצאים במוקדי קבלת ההחלטות המרכזיים – הם בחלקם חסרי עניין בציונות באופן כללי. החרדים הם השותפים לאלה שהם הקיצוניים בלאומניותם ובאידיאולוגיה הציונית שלהם.

הסך-הכל של כל זה – השינוי הממשלי הקוטבי וההתקפה על מעמד מערכת המשפט – היה שמדינת ישראל יצאה מאיזון.

נוצר מצב בו הגופים הליברליים והמרכז-שמאליים יכולים למחות ולהפגין ברחובות כרצונם – נגד הרפורמה המשפטית, נגד העברות הכספים ועל הנעשה בשטחים ועתה כבר גם עזה – אך ההחלטות בכנסת תעבורנה, אף אם ברוב קטן, על אפם ועל חמתם. אמנם, ממש לאחרונה, עקב קפיצת מדרגה במחאה, כולל איומי השבתה, היא החלה כבר למשוך מעט יותר תשומת-לב והתייחסות אצל אנשי הממשלה. 

גם הערבים בכנסת הושארו ללא מילה ואילו הגוף הפלסטיני הייצוגי בשטחים, הרשות הפלסטינית, נדחק לשוליים. זה שהוא עבר מהפך עם השנים והוא כבר גוף מתון ומתאים לשיתוף פעולה והסכמות, לא שינה כלום בעיני הלאומנים הקיצונים. אולי אף להפך – עבורם שינוי זה הוא בעיה כי להם מתאים לצייר את הפלסטינים כ"טרוריסטים".

השר בצלאל סמוטריץ' אמר במפורש שירמוס את הרשות הפלסטינית, ועכשיו הוא כבר מאיים גם שאם ירימו ראש פוליטית הוא "ישמיד אותם". בשטחים היו מעשי אלימות של מתנחלים כלפי מקומיים וגם שם המסר לפלסטינים ברור: אתם בלי זכויות או הגנה.

אחרי השבעה באוקטובר נוספה רצועת עזה למשוואה הזו. שם זה מתנהל באופן אחר כי התנאים בשטח שונים, אך העיקרון המנחה זהה: כוחניות בלי הומניטריות.

נוצר מצב בו הגופים הליברליים והמרכז-שמאליים יכולים להפגין ברחובות – נגד הרפורמה המשפטית, העברות הכספים, הנעשה בשטחים ובעזה – אך ההחלטות תעבורנה בכנסת על אפם ועל חמתם

כל זה הכניס את הקיצונים הלאומנים לאופוריה – נראה היה להם שהם עלו על נוסחה מנצחת ושמימוש תכניותיהם הוא בהישג יד.

המסר הכללי שלהם – הן כלפי הגופים הליברלים פנימה והן כלפי הפלסטינים ממול היה ברור: הכוח בידינו ואין לנו שום מעצור מלהשתמש בו ככל שנרצה – ללא התחשבויות או סנטימנטים. אנחנו לא מחפשים הבנות ופשרות אלא התקדמות מלאה בהגשמת תכניותינו.

אולם הקיצונים הלאומנים לא הבחינו בחולשות שבתכניתם ואלה החלו לצוף בהדרגה. ראשית, הם לא ראו את ההשלכה של העימות הפנימי החריף בתוך ישראל על תכניתם ביחס לפלסטינים בשטחים ובעזה – וכי אלה הן לא זירות מאבק נפרדות.

גורמים בינלאומיים מעורבים מאוד במה שקורה עם הפלסטינים ועיקר הקשרים שלהם אצלנו זה עם גופים ליברליים פה, כמו אנשים מהאקדמיה ותחומי רוח ותרבות. מה שקורה עתה הוא שבמקום להמשיך לשמש כאנשי ההסברה הלא-פורמליים של ישראל, כפי שזה היה עד עתה, אנשים אלה אצלנו חדלו לסנגר ולהגן על מדיניות הממשלה. במקום זאת הם למעשה משדרים מצוקה: הם נדחקו לשוליים במדינתם, והממשלה פועלת בעניינים חשובים בהתעלמות מהם ובניגוד לדעותיהם.

כך נוצר מצב של קונטרסט עז: בכנסת בישראל הקואליציה ממשיכה להעביר חוקים כרצונה, תוך התעלמות מוחלטת מהתנגדות המרכז-שמאל, בעוד שבחו"ל הולך ומתפתח גל אנטי-ישראלי חריף.

כבר מדברים שם על הכרה במדינה פלסטינית ויש גם איומים בסנקציות על ישראל ועל ביטול הסכמי סחר עמה – נזקים קשים למדינה.

בינתיים נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ורשת הביטחון שהוא מעניק לממשלתו של בנימין נתניהו מהווים משענת שמאזנת במידת מה את המפולת הכללית בעולם. אך גם בארה"ב עצמה, מעמד ישראל בצניחה חופשית בקרב תומכי המפלגה הדמוקרטית. למעשה – אפילו הבייס של טראמפ עצמו, במפלגתו הוא, כבר חלוק בעניין.

בנוסף, הלאומנים הקיצוניים מתעלמים מהשפעות שליליות אזוריות של מעשיהם. העולם הערבי מסביב עוקב בדריכות אחרי מה שקורה בישראל ביחס לפלסטינים בעזה וגם בשטחים.

סעודיה כבר הקפיאה את תכנית הנורמליזציה עם ישראל והאמירויות הודיעו שסיפוח יהודה ושומרון זה קו אדום מבחינתם. מצרים הבהירה מפורשות שהשתלטות ישראל על רצועת עזה תהיה חציית קו אדום מבחינת האינטרסים הביטחוניים שלה. גם גורם חשוב לא-ערבי באזור, טורקיה, הוא במסלול עימות עם ישראל עקב מה שקורה עם הפלסטינים.

נוצר מצב של קונטרסט עז: בכנסת בישראל הקואליציה ממשיכה להעביר חוקים כרצונה, תוך התעלמות מוחלטת מהתנגדות המרכז-שמאל, בעוד שבחו"ל הולך ומתפתח גל אנטי-ישראלי חריף

המסקנה מהתמונה הכללית לעיל היא שהלאומנים הקיצוניים בישראל לא עשו את החשבון עד הסוף. להילחם, או להתעמת, בעת ובעונה אחת עם: הפלסטינים בשטחים ובעזה ועם זאת עם הארצות מסביב; עם מערכת המשפט ועם רוב העם פה; עם ארצות אירופה, וגם עם קנדה ואוסטרליה ורוב ארצות העולם – זו רשימה ארוכה מדי של מלחמות ומאבקים וזה לא מתכון להצלחה. הם עלולים לגלות שבמעשיהם הם משליכים את התינוק עם מי האמבטיה.

מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.