גל מחאות ארצי ששטף את אינדונזיה באוגוסט-ספטמבר 2025 התחיל מאירוע שולי: הכרזת הנשיא על מתן הטבות חדשות, ובהן "קצבת דיור", לכל חברי הפרלמנט.

צעד זה, שפורסם בעת שאזרחי המדינה מתמודדים עם יוקר מחייה ואבטלת צעירים, עורר זעם ציבורי שהסלים במהירות להתקוממות רחבת-היקף לאחר אירוע טרגי: מותו של שליח צעיר, אפן קורניאוואן (Affan Kurniawan), שנדרס על ידי רכב של יחידת העילית המשטרתית ברימוב (Brimob) במהלך הפגנה בג'קרטה.

הטבות ובהן "קצבת הדיור" שניתנה לחברי הפרלמנט, צעד שפורסם בעת שאזרחי המדינה מתמודדים עם יוקר מחייה ואבטלת צעירים, עורר זעם ציבורי שהסלים במהירות להתקוממות רחבת-היקף

תיעוד הווידאו הפך ויראלי והצית מחאה בכל אינדונזיה. גל המחאה התאפיין כמחאה מבוזרת של צעירים וסטודנטים, מקושרת דרך הרשתות ומשפיענים. ברקע, אי־שביעות רצון ממהלכי הממשלה ותחושת ניכור מהאליטה.

השתלשלות האירועים

תחילת אוגוסט 2025 – ביטויי מחאה בקרב הצעירים החלו להתפרסם באינדונזיה בדמות סמלים חזותיים, כאשר דגל הפיראטים מהאנימה "וואן פיס" (#OnePiece) הפך לדימוי מחאה בולט, במיוחד לצד דגל הלאום. הממשל טען לביזוי הדגל והגיב בחריפות.

בין 15-22 באוגוסט נרשמה סדרת תקריות שהובילו לזעם ציבורי. ב־15 באוגוסט הופצו סרטוני מחוקקים רוקדים בישיבת פרלמנט. ימים אחר־כך הוצעו על ידי הפרלמנט תוספות תקציביות ונשמעו אמירות מזלזלות, והזעם גבר.

בין 25 ל-29 באוגוסט המחאה הסלימה והתפשטה במהירות. ב-28 לאוגוסט נדרס למוות, כאמור, השליח צעיר. ההפגנות, שהחלו מול בניין הפרלמנט בג'קרטה, גלשו לערים המרכזיות בכל רחבי המדינה. המשבר העמיק מיום ליום. המפגינים, בעיקר צעירים, חסמו כבישים, נשאו שלטים בגנות השחיתות וקראו לפטר את חברי הפרלמנט המנותקים. במקומות מסוימים התלהטו הרוחות: הוצתו מבני ציבור, כגון משרדי פרלמנט מחוזיים בערים שונות, והמונים זועמים פרצו לבתים של פוליטיקאים.

כוחות הביטחון הגיבו ביד קשה, המשטרה השתמשה בגז מדמיע, זרנוקי מים וירי כדורי גומי לפיזור מפגינים. לפי דיווחי כלי תקשורת וגורמי זכויות אדם, בין 6 ל-10 בני אדם נהרגו בעימותים ברחבי אינדונזיה. אלפי מפגינים נעצרו (רק בג'קרטה עצמה נעצרו למעלה מ-1,200 איש בימים הללו). ההפגנות התקיימו ב-32 מתוך 38 המחוזות במדינה.

בין 15-22 באוגוסט נרשמה סדרת תקריות שהובילו לזעם ציבורי. ב־15 באוגוסט הופצו סרטוני מחוקקים רוקדים בישיבת פרלמנט. אחרי ימים הציע הפרלמנט תוספות תקציביות ונשמעו אמירות מזלזלות, והזעם גבר

תגובת הנשיא, פנייה לציבור וניסיון הפקת לקחים

צעדי הרגעה מצד השלטון (30 באוגוסט – 8 בספטמבר), מול ההסלמה המהירה, הממשלה נאלצה לשנות כיוון בהקדם. הנשיא פראבואו סוביאנטו, שנכנס לתפקיד רק בסוף אוקטובר 2024 עם קואליציה פרלמנטרית חסרת תקדים (7 מתוך 8 המפלגות) – מצא את עצמו בפני האתגר המשמעותי הראשון של שלטונו. ב-30 באוגוסט הודיע הנשיא על ביטול ביקור מתוכנן בסין כדי "לטפל במצב מבית". למחרת, 31 באוגוסט, כינס פראבואו בהתייעצות חירום את ראשי מפלגות הקואליציה והצהיר בסיומן על:

• ביטול מיידי של קצבת הדיור החדשה והמפוקפקת לחברי הפרלמנט – זו שהציתה את המחאה מלכתחילה.
• הקפאה על כל נסיעות העבודה לחו"ל של חברי פרלמנט ושרים – צעד סמלי שנועד לשדר צניעות וחיסכון בשעת משבר.

הצעדים הללו התקבלו בקרב המפגינים בתחושות מעורבות: מחד, סיפוק מניצחון מוחשי – השלטון התקפל בלחץ הרחוב; מאידך, רבים חשו שזה "מעט מדי ומאוחר מדי". הנשיא ניסה לשדר שהוא שולט במצב: הוא הצהיר שממשלתו "תמיד תקשיב לעם ותפעל למען האינטרסים שלו", אך באותה נשימה התריע ש"אם הפגנות יהפכו לאנרכיה ויפגעו בחיי אדם או ברכוש – המדינה לא תסבול זאת", רמז ברור להיתר שהוא נתן לכוחות הביטחון להגיב בתקיפות. 

במקביל, נקט השלטון צעדים להפחתת להבות בשטח: לבקשת הממשלה, חברת TikTok השעתה באופן יזום את אפשרות השידורים החיים באפליקציה למשך מספר ימים בכל אינדונזיה. צעד חריג זה נועד לצמצם את התפשטות המחאה בזמן אמת, שכן טיקטוק שימשה מפגינים רבים (כמאה מיליון אינדונזים משתמשים בטיקטוק) לשידור חי מהשטח. גם נציגי Meta (פייסבוק, אינסטגרם) זומנו לשיחות דחופות עם הממשלה לגבי סינון פייק ניוז ותכנים מסיתים.

הנשיא ביטל מיידית את קצבת הדיור המפוקפקת לחברי הפרלמנט – שהציתה את המחאה, והקפיא את כל נסיעות העבודה לחו"ל של חברי פרלמנט ושרים – צעד סמלי שנועד לשדר צניעות וחיסכון בשעת משבר

כוחות הביטחון תוגברו בפריסה ארצית, הנשיא הורה על הידוק האבטחה – הצבא גויס לסייע למשטרה בהגנה על מתקנים רגישים, כגון בנקים, משרדי ממשלה ובסיסי כוחות הביטחון, מחשש לפיגועי זעם.

במקביל, הודיע הנשיא על פתיחת חקירה מהירה ושקופה למותו של אפן קורניאוואן – כולל הבטחה שהשוטרים המעורבים ייתנו את הדין. ואכן, תוך יומיים הושעו ונעצרו לחקירה שוטרים שהיו בתוך הנגמ"ש הדורס. צעד זה אותת שמישהו יישא באחריות, בתקווה להרגיע את כעס הציבור על המשטרה.

הנשיא פראבואו סוביאנטו, קצין לשעבר בן 72, שנבחר ב־2024 בכ־59% ומוביל קואליציית "האוהל הגדול", הראה גמישות מול לחץ הרחוב. במקביל הפעיל מערך הסברה – קו חם בלשכת הנשיא לשבוע ושיגור שרי הפנים והביטחון לסבבי ראיונות.

הממשלה טענה שדיסאינפורמציה מלבה את המחאה והבטיחה לפעול נגד "גורמים בעלי אינטרס" המפיצים פייק ניוז. מנגד, ארגוני זכויות אדם הזהירו מפגיעה בחירויות, קראו להתמקד במצוקת האזרחים ולא בהשתקת ביקורת, וגינו את רטוריקת "בגידה" ו"טרור" כמסוכנת.

הצעדים המיידיים הצליחו חלקית: ארגוני סטודנטים וקואליציות חברה אזרחית גדולות הודיעו על דחיית חלק מההפגנות שתוכננו ל-1 בספטמבר ואילך, בטענה שנוכחות הצבא והמשטרה ברחובות מסיבית מדי ועלולה להוביל להסלמה מיותרת. ובכך אפשרו לממשלה להאט את קצב המחאה.

הרחובות בג'קרטה ובערים אחרות החלו לשוב לשגרה יחסית. כמו כן, הנשיא – לאחר שדחה את נסיעתו – החליט לבסוף לקיים ביקור קצר בסין: הוא המריא ב-2 בספטמבר לבייג'ינג להשתתף במצעד יום השנה ה-80 לניצחון על יפן, ונפגש עם הנשיא שי ג'ינפינג.

הממשלה טענה שדיסאינפורמציה מלבה את המחאה. מנגד, ארגוני זכויות אדם הזהירו מפגיעה בחירויות, קראו להתמקד במצוקת האזרחים ולא בהשתקת ביקורת, וגינו את רטוריקת "בגידה" ו"טרור" כמסוכנת

דמוקרטיה ללא אופוזיציה: הנשיאות והפרלמנט באינדונזיה

בהיעדר אופוזיציה של ממש בבית המחוקקים, הרחוב נהיה לזירת הביקורת האמיתית על השלטון. מכאן נדרש הסבר קצר על המסגרת המוסדית שבה פרץ גל המחאה. אינדונזיה היא הדמוקרטיה השלישית בגודלה בעולם מבחינת מספר בעלי זכות הבחירה (כ-204 מיליון). שיטת הממשל נשיאותית עם פרלמנט דו־בתי, הנשיא נבחר ישירות אחת לחמש שנים (לכל היותר שתי קדנציות). הפרלמנט מחולק לשני בתים:

• הבית התחתון (DPR) – המוסד המחוקק המרכזי, מונה 580 נציגים הנבחרים בשיטה יחסית-רשימתית. אחוז החסימה הוא 4%. בבחירות האחרונות נכנסו 8 מפלגות לפרלמנט. לרוב אף מפלגה לא זוכה לרוב מוחלט, ולכן נדרש שלטון קואליציוני.
• הבית העליון (DPD) – מעין "סנאט" של 152 נציגים (ארבעה נציגים מכל 38 המחוזות/פרובינציות), שאינם משויכים למפלגות. תפקיד ה-DPD לייעץ ולייצג אינטרסים אזוריים, אבל כוחו מוגבל יחסית.

מאז סיום שלטון סוהארטו ב-1998, פיתחו המפלגות הפוליטיות (כולל המפלגות האסלאמיות) תרבות פוליטית של אינטרסים, חלוקת משאבים ומינויים פוליטיים ומכאן, פרגמטיזם קואליציוני. כתוצאה מכך אין למעשה אופוזיציה פרלמנטרית ואין שונות אידיאולוגית משמעותית בין המפלגות.

המציאות הפוליטית

כאשר הנשיא פראבואו נבחר ב-2024, הוא הקים קואליציה של כל המפלגות הגדולות, כולל מפלגתו גרינדרה (Gerindra) ושש מפלגות נוספות. המפלגה היחידה שלא הצטרפה רשמית לקואליציה הייתה ה-PDI-P שזכתה במרב הקולות בבחירות; אך בפועל היא אינה משמשת כאופוזיציה ואף מספקת לממשלה תמיכה מבחוץ.

מצב זה, לצד היעדר מערכת משפט חזקה ועצמאית, יצר שלטון ללא "כלבי שמירה" פרלמנטריים שיבקרו אותו, וכתוצאה מכך נחלשו הבלמים והאיזונים הדמוקרטיים. למול מצב עניינים זה, ניצב גורם מאזן אחר: הסטודנטים והרחוב.

היעדר אופוזיציה פעילה ומערכת משפט חזקה ועצמאית, יצר שלטון ללא "כלבי שמירה" פרלמנטריים שיבקרו אותו, ונחלשו הבלמים והאיזונים הדמוקרטיים. למול מצב עניינים זה, ניצב גורם מאזן אחר: הסטודנטים והרחוב

לאינדונזיה היסטוריה עשירה של מחאות סטודנטים ואזרחים המשמשות איזונים ובלמים דמוקרטיים. במקרים רבים שהמערכת הפוליטית נכשלת בבקרה עצמית, החברה האזרחית מתגייסת כדי למלא את החלל, לדוגמה:

• 1965-1966 – מחאות סטודנטים (KAMI) בתיאום עם הצבא סייעו להעברת השלטון מסוקרנו לסוהארטו — במחיר אלימות כבדה.
• 1998 – לאחר 32 שנות שלטון סוהארטו, פרצה "מחאת הרפורמסי", מחאות סטודנטים רחבות הביאו להתפטרות סוהארטו ולפתיחת "העידן הדמוקרטי".

רוח המחאה באינדונזיה לא פסקה גם בעידן הדמוקרטי. היא הוכיחה שוב ושוב את יכולתה להשפיע על הממשל:

• 2016-2017: מחאה ענקית בהובלת זרמים איסלאמיסטיים פרצה נגד מושל ג'קרטה, בסוקי צ'אהאג'ה פורנמה (הידוע כ"אהוק"), לאחר שהתבטאותו נתפסה כחילול הקודש. המחאה הובילה להרשעתו ומאסרו של אהוק, והדגישה את עליית כוחם של קבוצות איסלאמיסטיות בהשפעה על הפוליטיקה.
• 2019: עשרות אלפי סטודנטים מחו נגד החלשת סמכויות ה-KPK הרשות למלחמה בשחיתות. אף שהחוק עבר לבסוף, הלחץ הציבורי אילץ את הממשלה לבצע בו תיקונים.
• 2020-2021: מחאות נרחבות של ארגוני עובדים וסטודנטים התקיימו נגד "חוקי האומניבוס", שנועדו לקדם רפורמות בדיני עבודה. למרות שהחוק לא בוטל, הלחץ הציבורי הוביל לשיפורים בו, והראה לממשלה את הצורך בשקיפות ודיאלוג עם הציבור.

לאינדונזיה היסטוריה עשירה של מחאות סטודנטים ואזרחים המשמשות איזונים ובלמים דמוקרטיים. במקרים רבים שהמערכת הפוליטית נכשלת בבקרה עצמית, החברה האזרחית מתגייסת כדי למלא את החלל

ממד דתי-חברתי: שחקנים אסלאמיים

שתי התנועות האסלאמיות הגדולות, יחד מייצגות עשרות מיליונים ומשפיעות על טון הציבור, פעלו כאן כגורם מאזֵן. נהדלאתול עולמא (NU) קראה לרגיעה, לאיפוק ולהקשבה לציבור, הועברו מסרים של הרגעה, ובמקביל קריאה למשטרה לתקן את נהלי פיזור ההפגנות. תנועת מוחמדיה (Muhammadiyah) נמנעה מהזדהות פוליטית, אך גינתה אלימות מיותרת וקראה לדיאלוג, לאי-הקצנה ולחקירה הוגנת של מותו של אפן קורניאוואן.

צעדי ההמשך של הממשלה

בעקבות אירועי קיץ 2025, ניצב בפני שלטונו של הנשיא אתגר מרכזי – יישום מעשי של ההבטחות תוך דיאלוג עם ארגוני החברה האזרחי. למרות תגובת השלטון, נותרו טענות על "טיפול חלקי" בדרישות.

הוקם קמפיין אזרחי בשם "17+8" עם דרישות מיידיות לתיקון ורפורמות ארוכות טווח. וזאת לצד טיפול ברפורמות המשטרה וטיפול במשפחת אפן קורניאוואן שנהרג. הלחץ הציבורי עדיין קיים, וארגוני סטודנטים הבהירו שישובו להפגין אם ירגישו שהממשלה מורחת את הטיפול בדרישות.

בנוסף, ב-8 בספטמבר, כצעד דרמטי שנועד להראות לציבור שהממשלה "מפיקה לקחים", הודיע פראבואו על רענון בקבינט ופיטר חמישה שרים, כולל את שרת האוצר הפופולרית. צעד זה מעיד עד כמה גל המחאה ערער את ביטחון ההנהגה ונתפס על ידי רבים כניסיון להקריב "שעירים לעזאזל" כדי להשקיט את הרחוב.

כצעד דרמטי שנועד להראות לציבור שהממשלה "מפיקה לקחים", הודיע פראבואו על רענון בקבינט ופיטר חמישה שרים, כולל את שרת האוצר הפופולרית. צעד זה מעיד עד כמה גל המחאה ערער את ביטחון ההנהגה

נקודות לחשיבה בהשוואה לישראל

באופן טבעי עולה השאלה – האם יש לקחים מהמחאה באינדונזיה הרלוונטיים גם לישראל? ישראל ואינדונזיה שונות מאוד כמעט בכל פרמטר (היסטוריה, דת, גיאוגרפיה, תרבות ופוליטיקה ועוד), אך מעניין לבחון מספר היבטים השוואתיים בין המדינות בהיבטי המחאות הציבוריות, בהן:

• אפקטיביות המחאה – מחאות וזעקת הרחוב באינדונזיה מהוות כוח משמעותי במגרש הפוליטי והשלטון נדרש לתת להן קשב ותשומת לב בתכנון וביצוע מדיניות. בישראל נערכות הפגנות שבועיות במשך שנים – שאינן זוכות לקשב ולמעשה סופגות דה-לגיטימציה מצד השלטון. 
• חולשת האופוזיציה – במציאות הפוליטית בשתי המדינות אין לאופוזיציה יכולת לאתגר ולבקר באופן יעיל את פעילות הממשלה.
• מעורבות אזרחית – באינדונזיה ישנה מעורבות רבה של צעירים, סטודנטים, וארגוני חברה אזרחית, המובילים לשינוי ומאופיינים באנרגיות שלעיתים הופכות לאלימות. בישראל המחאות מאופיינות במיעוט משתתפים, בקהל מבוגר ומאופק יותר.
• אכיפה ומשילות – באינדונזיה הצבא הוזעק להרתיע את המפגינים והושמע איום מצד גורמי ממשלה בטרמינולוגיה של "בגידה", בישראל צה"ל נותר מחוץ לסיפור והוויכוח נותר אזרחי-פנימי באחריות המשטרה.
• מנהיגות – מהלכי הנשיא באינדונזיה היו מהירים וקשובים לדעת הקהל ונועדו לייצר רגיעה מהירה. בארץ קשה לזהות מהלכים דומים של ראש הממשלה והשרים.

סיכום

בקיץ 2025 מחאת צעירים וסטודנטים, מונעת־רשת, צמחה מביטויי מחאה סביב הטבות לפרלמנט והפכה להתקוממות ארצית. תחת לחץ הרחוב נסוג השלטון מצעדים שנויים במחלוקת, פיטר שרים והתחייב לרפורמות. כאשר הבלמים המוסדיים חלשים – הרחוב כופה תיקון.

באינדונזיה ישנה מעורבות רבה של צעירים, סטודנטים וארגוני חברה אזרחית, המובילים לשינוי ומאופיינים באנרגיות שלעיתים הופכות לאלימות. בישראל המחאות מאופיינות במיעוט משתתפים ובקהל מבוגר ומאופק יותר

למרות ההבדלים בין המחאות בישראל ובאינדונזיה, יש כאן הזדמנות לבחינת מקומה של מחאה אזרחית בדמוקרטיה, בהיעדר אופוזיציה אפקטיבית, ועל מנהיגות בעידן של זעם ומצוקה ציבורית.

גל רונן הוא יועץ אסטרטגי בעל ניסיון של 24 שנים בתחומי מחקר ביטחוני. בעל תואר שני בממשל מאוניברסיטת רייכמן, התמחות בטרור וביטחון, חוקר את הזירה האינדונזית ופועל לפיתוח חיבורים עסקיים בין חברות מישראל לחברות באינדונזיה.