החברה האמריקאית, בדומה לישראלית, עוברת תהליכי קוטביות מזורזים. הרצח של משפיען הימין צ'רלי קירק, מהווה נקודת שיא באלימות הפוליטית בארה"ב בשנים האחרונות. אבל הוא רק מדרגה נוספת, לא אחרונה, בקיטוב שעובר על אמריקה.

תגובת ממשל טראמפ לאירוע עלולה להוסיף שמן למדורה, אם התגובה תתבטא בהמשך הניסיון להפעיל צבא נגד אזרחים, כפי שכבר נעשה בלוס אנג'לס ובוושינגטון וכפי שאיים טראמפ לעשות בשיקגו, כמו גם בשימוש ברצח הנורא ככלי לניגוח פוליטי, מה שכבר החל להיעשות מיד לאחר הרצח.

תגובת ממשל טראמפ לאירוע עלולה להוסיף שמן למדורה, אם התגובה תתבטא בהמשך הניסיון להפעיל צבא נגד אזרחים, כמו גם בשימוש ברצח הנורא ככלי לניגוח פוליטי, מה שכבר החל להיעשות מיד לאחר הרצח

גם את הרצח של קירק היו מי שניסו בישראל לייחס לקריאות ל"גלובליזציה של האינתיפאדה". זאת למרות שעוד לפני שהתבררה זהות הרוצח, היה ברור שעמדותיו הימניות קיצוניות של קירק בנושאים שונים יצרו לו אויבים רבים, הרבה מעבר לשונאי מדינת ישראל.

בימין הישראלי ביכו את הירצחו של קירק ה"פרו-ישראלי". אבל מעבר לכך שהיותן פרו-ישראליות, או נכון יותר "פרו-ימניות ישראלית" איננה חזות הכל, הרי שאצל קירק היא שכנה לצד הסתה נגד "היהודים העשירים", שמשתמשים בכסף שלהם כדי להרוס את אמריקה הלבנה.

קירק לא יוצא דופן, האנטישמיות מוטבעת בימין האמריקאי על כל גווניו – באנשי ה-MAGA, שרואים את היהודים כנטע זר שאינו נוצרי ומנסה באמצעות כספו והשפעתו להרוס את אמריקה הלבנה, וגם באוונגליסטים – אלו מהם שעדיין תומכים בישראל. הם לא עושים זאת מאהבת ישראל, אלא מתאוות הארמגדון שיביא לחזרתו של ישוע "המשיח" – זה שממשלת בנימין נתניהו מובילה אותנו אליו בצעדי ענק.

הטינה של אנשי ה-MAGA כלפי ישראל כבר לא מוסתרת. אם זה המגיש הפופולרי טאקר קרלסון, אשר רק לאחרונה אירח בתכניתו חוקר שטען כי הנאצים רצחו את היהודים כ"מחווה הומניטרית", לאחר שהתריעו שאין די מזון במחנות, או חברת הקונגרס הימנית קיצונית מרג'ורי טיילור גרין, או הוגה הטראמפיזם סטיב באנון ואחרים – אנחנו שומעים יותר ויותר ביקורת ארסית על ישראל, מהולה בקונספירציות אנטישמיות.

האנטישמיות מוטבעת בימין האמריקאי. ה-MAGA רואים ביהודים נטע זר המנסה בכספו להרוס את אמריקה הלבנה, והאוונגליסטים – אלו מהם שעדיין תומכים בישראל, עושים זאת מתאוות הארמגדון שתחזיר את ישוע

זו עלולה להיות רק ההתחלה, כי אם חינה של ממשלת נתניהו ירד בעיני דונלד טראמפ, תספקנה כמה מילים שלו כדי להוציא החוצה את השדים האנטישמיים המקננים בקרב רבים מתומכיו.

לנו כישראלים, אסור להתבלבל בין מילים מלטפות לבין אהדה אמיתית, נטועה בהערכה אדירה למפעל הציוני, גם אם היא מלווה במילים הרבה יותר קשות וביקורתיות.

בעבר היו לישראל עוגני תמיכה פוליטיים בארצות הברית בשתי המפלגות. למרות שנתניהו שם את כל הקלפים שלו בצד הרפובליקאי ודחה את תמיכתו של החלק המרכזי של המפלגה הדמוקרטית, אנשים בני דמותם של בני הזוג ביל והילרי קלינטון, ברק אובמה, ג'ו ביידן, קמלה האריס, ננסי פלוסי, צ'אק שומר וגם נוספים, המשתייכים לאגף הפרוגרסיבי יותר, אבל מדגישים תמיד שהביקורת שלהם איננה על מדינת ישראל כי אם על הנהגתה.

בעוד שמהמפלגה הרפובליקאית ומהממשל נעלמו תומכי ישראל הקלאסיים, שלא זכו לדריסת רגל בממשל החדש וחלקם אף נרדפים על ידיו, כמו ליז צ'ייני למשל, המפלגה הדמוקרטית נותרה בסיס התמיכה המרכזי של ישראל בארצות הברית. היא מובלת על ידי מנהיגים שמחויבים לביטחון ישראל ולקיומה, גם כשהם משמיעים כלפינו ביקורת חריפה.

התמיכה הדמוקרטית בישראל היא תוצאה של אותה ברית ערכים ואינטרסים בין המדינות, שבעידן של לפני נתניהו הייתה גם בין הנהגותיהן – ברית שעמדה בבסיס היחסים בין ישראל וארצות הברית לכל אורך השנים. ברית שהובלה על ידי ממשלים דמוקרטים ורפובליקאים כאחד.

אך בעוד שהמפלגה הרפובליקאית, בדומה לליכוד כאן, הפכה למפלגה של איש אחד, המתווה את דרכה בהתאם לקפריזות ולפנטזיות שלו – המפלגה הדמוקרטית עדיין שומרת על הערכים שעמדו בבסיס המדיניות שלה בעשורים האחרונים, גם אם לא ניתן להתעלם מכך שהיא עוברת שינוי הדרגתי של חילופי דורות, אל עבר הנהגה פרוגרסיבית יותר וביקורתית יותר כלפי מדיניות ממשלות נתניהו.

זו עלולה להיות רק ההתחלה, כי אם חינה של ממשלת נתניהו ירד בעיני טראמפ, תספקנה כמה מילים שלו כדי לשחרר את השדים האנטישמיים בקרב רבים מתומכיו. אסור להתבלבל בין מילים מלטפות לאהדה אמיתית

נכון, גם בקרב הדמוקרטים ישנם אנטי ישראלים מעטים, דוגמת חברת הקונגרס רשידה טאליב, וקבוצה נוספת  קטנה ושולית שנמצאים על סף האנטי ישראליות. בישראל מאוד אוהבים להגזים בהערכת השפעתה, אבל הם היו ויישארו מיעוט. הרוב המוחלט של המנהיגות הדמוקרטית ביקורתי בעצימות גדולה יותר או פחות למדיניות הישראלית הנוכחית, אך מחויב למדינת ישראל הרבה יותר מהתומכים לרגע בקרב אנשי ה-MAGA, או האוונגליסטים המשיחיים, שותפיהם של בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק ואיתמר בן גביר לחזון אחרית הימים והארמגדון.

הדמוקרטים נעים לכיוון של הטלת פיקוח על הסיוע הצבאי לישראל, כדי לוודא שהוא אכן מסייע לביטחוננו ולא לפנטזיות משיחיות של סיפוח וטיהור עזה מפלסטינים. הם עושים את זה כמי שמאמינים שזה גם לטובת עתיד ישראל.

לעומתם, במפלגה הרפובליקאית נעים לכיוון הגדרה מאד צרה של מה האינטרס של אמריקה, ללא שאיפות להגן על העולם החופשי ובנות הברית. כשיתחיל המו"מ על חבילת הסיוע ל-10 שנים נוספות, נרגיש את ביטוי התפיסה הבדלנית של פרויקט הריטג' 2025, המתנגד לסיוע בחינם למדינה עשירה כמו ישראל.

התקופה הנוכחית בארה"ב היא תקופה של מנהיגות מקטבת, לצד אלימות פוליטית וגזענית, שעלולה להוביל את המעצמה הגדולה בעולם לסף מלחמת אזרחים.

בעת הזו, עלינו – כמדינה וכאזרחים – לזכור שהחברים האמיתיים שלנו הם לא מי שמשתמשים בישראל כדי לפגוע ביריבים פוליטיים, לא מי שנותנים לנתניהו יד חופשית לעשות בעזה כרצונו. אלא דווקא אלו שתמיד עמדו לצדנו ותמיד יעמדו לצדנו.

כמדינה וכאזרחים – עלינו לזכור שחברינו האמיתיים הם לא מי שמשתמשים בישראל לניגוח יריבים פוליטיים, או מי שנותנים לנתניהו יד חופשית לעשות בעזה כרצונו, אלא דווקא אלו שתמיד עמדו לצדנו

גם אם היום קצת פחות נעים לרבים מהישראלים, אשר אינם יודעים לזהות ביקורת לגיטימית, לשמוע את מה שיש לאותם אלה שעומדים לצדנו להגיד.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.