ברשומות הקודמות בסדרה עסקתי במנגנונים המורכבים של "קשר השתיקה" סביב אלימות חיילים ובהשלכות ההרסניות שלהם בתוך המערכת הצבאית והחברה הישראלית.
כעת, אפנה את הזרקור לשני היבטים מרכזיים נוספים של התופעה: ההתמודדות הרגשית והפסיכולוגית של אמהות החיילים עם המציאות המורכבת, והשפעותיה הדרמטיות של השתיקה על תדמית ישראל בזירה הבינלאומית. שני היבטים אלה משקפים באופן ייחודי את הדיסוננס הפנימי העמוק שקיים בחברה הישראלית ואת מחירה של ההתעלמות מביקורת.
התמודדות האמהות עם קשר השתיקה והסבריהן
"קשר השתיקה" מטיל נטל רגשי כבד גם על אמהות ובני משפחה של חיילים. אמהות, כחלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית וככוח המגונן על ילדיהן, מציעות הסברים מורכבים לקשר השתיקה סביב אלימות חיילים.
"קשר השתיקה" מטיל נטל רגשי כבד גם על אמהות ובני משפחה של חיילים. אמהות, כחלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית וככוח המגונן על ילדיהן, מציעות הסברים מורכבים לקשר השתיקה סביב אלימות חיילים
ההסברים שלהן נובעים משילוב של דאגה הורית, הזדהות לאומית וחוויה אישית או קולקטיבית של שירות צבאי. הן מוצאות את עצמן בין הרצון להגן על ילדיהן לבין הצורך לדעת את האמת. כשמדובר באלימות, הן לא תמיד יודעות, ולפעמים כן יודעות, אבל לא תמיד רוצות לדעת.
1
"אני לא רוצה לדעת" – הדחקה מודעת: אמהות רבות פשוט מסרבות לשאול או לשמוע פרטים. זוהי אמירה נפוצה המהווה מנגנון הגנה, שכן הידיעה עלולה לפרק את התמונה של הילד ה"טוב" וה"מוסרי". קשר השתיקה משוחזר לעיתים גם בבית, דרך הימנעות משיחות עומק.
2
"הוא רק מבצע פקודות" – הצדקת סמכות: אמהות בוחרות להאמין שהילד לא היה עושה משהו רע מיוזמתו, אלא אם כן חויב לכך. הן מסבירות שהצבא מחנך למשמעת, ולכן האשמה היא על המערכת ולא על החייל הפרטי.
3
"זה חלק מלהיות גבר אמיתי" – נורמליזציה של כוח: במגזרים מסוימים, ישנה תפיסה שהצבא הוא בית הספר לגבריות. אמהות לעיתים מעודדות את הבן להיות "חזק", "לא פראייר", ובכך מנרמלות את השימוש בכוח ומצדיקות התנהגויות מסוימות.
4
פער במידע ותפיסת מציאות: חיילים לרוב אינם משתפים את אמותיהם בחוויות קשות כדי לא להדאיג אותן או כדי להימנע מביקורת. אמהות רבות אומרות שהיו מתערבות לו ידעו, אך בפועל הן אף פעם לא יודעות באמת, שכן יש חומות שתיקה גם בבית.
5
פרשנות פסיכולוגית – אִמָּהוּת לעומת אִמָּהִיּוּת: קשר השתיקה אצל אמהות נובע לא רק מפחד או בורות, אלא גם מ"אהבה שמתקשה להכיל מורכבות מוסרית". זוהי דילמה עמוקה בין רגשי אִמָּהוּת (Motherhood) – מעצם היותה של אישה אם לחייל, לבין רגשי אִמָּהִיּוּת (Motherliness) – המרחב הרגשי של דאגה, הגנה וחמלה.
האם הישראלית היא גיבורה של התרבות – היא שילחה את בנה לקרב. אם תפקפק בלגיטימיות של המלחמה או של הצבא זה כמעט נתפס כבגידה רגשית. היא חלק ממערך התמיכה הלאומי, ולשבור את זה זו פעולה רדיקלית מאוד.
"אני יודעת שהוא עשה דברים קשים, הוא סיפר לי בלחישה. אני בוכה אחר כך, לבד". לעיתים קרובות, הסטטוס של האם (motherhood) נכפה על הרגשות האמהיים העמוקים (motherliness), ומוביל להדחקה או להשתקה כדי להגן על הדימוי העצמי של האם ושל בנה כ"טובים"ו"מוסריים", גם מול עדויות קשות.
האם הישראלית היא גיבורת תרבות – היא שילחה את בנה לקרב. אם תפקפק בלגיטימיות המלחמה או הצבא זה כמעט נתפס כבגידה רגשית. היא חלק ממערך התמיכה הלאומי, ולשבור זאת – פעולה רדיקלית מאוד
6
שוברות השתיקה: קבוצה קטנה של אמהות, כמו ב"אמהות נגד הכיבוש" וארגונים נוספים, בוחרות דווקא לשבור שתיקה. הן עושות זאת מתוך מצפון, ואומרות בגלוי "הבן שלי לא ייהפך לתוקפן בשם המדינה". חלקן אף קוראות לסרבנות, ורבות מהן מתמודדות עם ניכור מהחברה והמשפחה, אך ממשיכות כי המצפון שלהן לא נותן שקט.
השורה התחתונה של האמהות
"קשר השתיקה" אצל אמהות לפעמים שקט יותר, אבל עמוק יותר. הוא נובע לא רק מפחד או בורות – אלא מאהבה שמתקשה להכיל מורכבות מוסרית. ברוב המקרים, לא מדובר באדישות – אלא בקושי נפשי אדיר להתמודד עם האפשרות שהבן שלה מעורב במשהו לא מוסרי, ולכן הן משתיקות – את עצמן. אבל יש גם כאלה שמסרבות לשתוק – ולפעמים הן דווקא אלה שפורצות את הדרך החוצה, לעבר דיון אחר, הומני יותר. וכל הנאמר כאן על האמהות נכון במידה רבה גם על האבות והאחים והאחיות, ובמילים אחרות – על החברה כולה.
השלכות על תדמית ישראל בעולם
קשר השתיקה סביב אלימות חיילים מהווה נטל משמעותי על תדמיתה הבינלאומית של ישראל.
1
פגיעה בתדמית המוסרית: ישראל מציגה את עצמה כמדינה דמוקרטית ומוסרית. כאשר מתפרסמים דיווחים על אלימות חיילים, ובמיוחד אם יש תחושה של טיוח או היעדר דין וחשבון, הדבר פוגע קשות בתדמית זו ומעורר שאלות לגבי אמינותה.
2
האשמות בהפרת זכויות אדם וחוק בינלאומי: ארגוני זכויות אדם בינלאומיים ומוסדות בינלאומיים עוקבים אחר התנהלות ישראל. קשר שתיקה סביב אלימות מחזק טענות על הפרות שיטתיות של זכויות אדם ופשעי מלחמה. ארגונים כמו "בצלם" ו"שוברים שתיקה" אוספים עדויות המשמשות כחומר גלם לביקורת בינלאומית. הדבר מגביר את הסיכון המשפטי הבינלאומי לחיילים ובכירים ישראלים, ופוגע במוניטין של ישראל.
ארגוני זכויות אדם בינלאומיים ומוסדות בינלאומיים עוקבים אחר התנהלות ישראל. קשר שתיקה סביב אלימות מחזק טענות על הפרות שיטתיות של זכויות אדם ופשעי מלחמה
3
החלשת הלגיטימציה לפעולות צבאיות: קשר השתיקה עלול לערער את הלגיטימציה הבינלאומית לפעולות צבאיות של ישראל, שכן הוא יוצר תחושה שישראל אינה פועלת בהתאם לנורמות בינלאומיות ואינה מוקיעה התנהגות פסולה מתוך שורותיה.
4
הזנת נרטיבים אנטי-ישראליים: גורמים עוינים לישראל, קבוצות אנטי-ציוניות ותנועות BDS, מנצלים כל מקרה של אלימות שאינו מטופל בשקיפות כדי לחזק את הנרטיבים שלהם המציגים את ישראל כמדינה קולוניאליסטית, כוחנית, מדכאת וחסרת מוסר. קשר השתיקה מספק להם "תחמושת" נוספת בקמפיינים להחרמת ישראל ודה-לגיטימציה שלה.
5
השפעה על יחסים דיפלומטיים: מדינות ידידותיות לישראל עלולות למצוא את עצמן במבוכה נוכח דיווחים כאלה ונוכח הפגנות ומחאות ציבוריות נרחבות של אזרחיהן. הדבר עלול להוביל לביקורת דיפלומטית, לחששות שהועלו בפגישות סגורות ואף להשפעה על שיתופי פעולה שונים.
לסיכום
התמודדותן של האמהות עם קשר השתיקה היא ראי אמיתי לדיסוננס הפנימי בחברה הישראלית. מצד אחד, אהבה, גאווה ורצון להדחיק. מצד שני, קבוצה קטנה ועיקשת של אמהות ששוברות שתיקה מתוך מצפון, גם במחיר כבד.
קשר השתיקה עלול לערער את הלגיטימציה הבינלאומית לפעולות צבאיות של ישראל, שכן הוא יוצר תחושה שישראל אינה פועלת בהתאם לנורמות בינלאומיות ואינה מוקיעה התנהגות פסולה מתוך שורותיה
במקביל, השתיקה הזו אינה נשארת בגבולות המדינה, אלא מקרינה החוצה ופוגעת קשות בתדמיתה של ישראל, בלגיטימציה לפעולותיה וביחסים הדיפלומטיים שלה. היא מעניקה תחמושת למבקריה ומחלישה את עמדתה בזירה העולמית. במאמר הבא, נבחן דרכים לשינוי ופריצת מעגל השתיקה.
המשך יבוא ברשומה הבאה: "הדרך לשינוי ושבירת השתיקה".
ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו