יצאנו למלחמה בעקבות השבעה באוקטובר – אותה שבת שחורה וארורה – כיוון שהיה ברור לכולם שיש להגן על מדינת ישראל. יצאנו למלחמה מוצדקת לכל הדעות ברצועת עזה, עד שהתברר שאין "יום אחרי", כלומר – אין ערוץ מדיני ואין תכנית לאן נרצה להגיע.

מאז הלכה המלחמה והידרדרה עד עתה, כשנתיים אחרי תחילתה. היו בדרך מבצעים מוצלחים, אבל אלה היו מבצעים צבאיים ולא תכנון מדיני. אין אפשרות לומר אפילו, כמאמרו של קרל פון קלאוזביץ, ש"המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים".

אצלנו אין תחילה של מדיניות ואין המשכה. אבל יותר מכך: "אצלנו המדיניות אינה אלא המשכה של המלחמה באמצעים אחרים". ראש הממשלה בנימין נתניהו וממשלתו נרמלו את המלחמה והפכו אותה למצב של קבע.

אצלנו אין תחילה של מדיניות ואין המשכה. אבל יותר מכך: "אצלנו המדיניות אינה אלא המשכה של המלחמה באמצעים אחרים". ראש הממשלה בנימין נתניהו וממשלתו נרמלו את המלחמה והפכו אותה למצב של קבע

האלטרנטיבה החיובית לכך פשוטה מאוד להסבר, והיא גם הוגשה לנו על ידי אחרים כמעדן המונח על השולחן: מייד לאחר פרוץ המלחמה הוצע לנתניהו להקים ברית אזורית ועולמית, בהנהגת ארצות הברית, ממומשת על ידי הרשות הפלסטינית (הרש"פ).

אבל כיוון שנתניהו התנגד באופן נחרץ לכל שותפות עם הרש"פ – רמיזה כלשהי למדינה פלסטינית בהמשך הייתה מפילה לו כנראה את הממשלה, וזו חשובה הרבה יותר ממצב המלחמה ומשלומה הנעגם והמִדכדך של מדינת ישראל – הוא ויתר על האלטרנטיבה החיובית שהייתה משנה את התמונה האזורית, והעדיף את ציר הרשע.

האלטרנטיבה ההרסנית של הרוגים ישראלים ועזתים (ותמונות זוועה מסוגים שונים הבאות מהרצועה, שאנחנו רואים מעט אבל העולם רואה ללא הרף), המוני פצועים שלנו בגוף ובנפש, חיילים שמתפרקים בשל העומס הבלתי אפשרי, כלכלה נהרסת, הידרדרות אל התהום של מצבנו בעולם, התגברות האנטישמיות, ומייד נראה עוד.

בסוגיית החטופים החיים – שמספרם כנראה פוחת, עם הזמן והסבל הלא-יתואר – והחטופים המתים שעקבותיהם עלולים להיעלם, היא חלק מרכזי מנִרמול מצב המלחמה. בכל עת שעומדת לנגד עיניו של נתניהו האפשרות להחזיר אותם ולהפסיק את המלחמה, הוא בוחר כמקובל אצלו בַאלטרנטיבה הרעה, אלטרנטיבת ההרס.

הוא עושה ככל הנדרש בכדי לסכל את הצלת האנשים האומללים שאין מילים בעברית לתאר את ייסוריהם. הפעם האחרונה הייתה ההפצצה בדוחה בעת שעמדה הצעה ברורה להסכם בנושא החטופים. הצעה שנגנזה כתוצאה מכך לזמן בלתי ידוע. מניין כלל מעשיו הדוחים של ראש הממשלה מפורט בפוסט שמומלץ לעיין בו מעת לעת.

האלטרנטיבה החיובית הוגשה לנו על ידי אחרים כמעדן המונח על השולחן: מייד לאחר פרוץ המלחמה הוצע לנתניהו להקים ברית אזורית ועולמית, בהנהגת ארצות הברית, ממומשת על ידי הרשות הפלסטינית

הסוגיות המפורטות כאן עד כה, מובילות אותנו אל אחת הסיטואציות הקשות – כיבוש עזה 2. העיר עזה כבר הייתה יעד למלחמה ברבע האחרון של שנת 2023. כוחות צה"ל כיתרו את העיר מצפון ומדרום והחלו בתנועה פנימה למרכז העיר, עד שהגיעו לבית החולים שיפא ב-15 בנובמבר 2023. הקרב על העיר התחלק למספר זירות-קרב כמספר שכונות העיר (שאטי, שיח' רדואן, זייתון, תל אל-הווא, סברה ורימאל). אבל כיוון שהקרב הראשון על עזה לא היה יסודי דיו, הוחלט לצאת לכיבוש העיר עזה כולה ופינוי תושביה.

כיבוש העיר עזה, שאליו נערכו הכוחות הסדירים וכוחות המילואים בספטמבר 2025, הפך לזירת קרב ישראלית פנימית: הציבור, הצבא והפוליטיקאים. עשרות אלפי מילואימניקים נקראו עכשיו לשירות, פעם נוספת באמצעות צו 8, להילחם בעיר עזה או להחליף סדירים שיוכלו להתפנות לעזה.

פעם נוספת מוביל ראש הממשלה את צה"ל לבצע לחימה – שמחירה עלול להיות גבוה בנפגעים, לוחמים וחטופים, בהתמשכות הזמן ובתגובה השלילית של מדינות העולם לחימה ששוב אין לה יעד מדיני ולא ברור מי ישלוט בעיר וברצועה כולה לאחר חודשי מלחמה ארוכים נוספים. שוב לוקח נתניהו את החלופה ההרסנית במקום לסיים את המלחמה ולהחזיר את החטופים.

אלא שהפעם יש מה לעשות.

אין צורך להיות שוב חסרי אונים כמו במהלך כל השנתיים ומחצה האחרונות, בהן מתנהלות המהפכה המשטרית ומלחמת חרבות ברזל על כל מערכותיה וחזיתותיה המגוונות, בשל שתיקת הכבשים של כל חברי הקואליציה.

הקריאה של המחאה המתרחבת ומפלגות האופוזיציה לחיילים – צריכה להיות: דִרשו יעד מדיני ואזורי מוגדר למלחמת עזה 2, או שתתחילו לחזור הביתה מיזמתכם מכול רצועת עזה.

פעם נוספת מוביל רה"מ את צה"ל ללחימה ללא יעד מדיני – שמחירה עלול להיות גבוה בנפגעים, בהתמשכותה, ובתגובה השלילית של מדינות העולם. שוב נלקחת החלופה ההרסנית במקום סיום המלחמה והחזרת החטופים 

החזרה הביתה תכניס להלם את הקואליציה והיא קרוב-לוודאי תתפרק. זה המקום בו אלטרנטיבות ההרס צריכות להתחלף במשהו שונה תכלית שינוי.

ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.