כשאנו מתקרבים לעונת חשבון הנפש בתשרי – החודש הראשון בשנה העברית – רבים מאיתנו מחפשים דרכים לתת שם ולתת מענה לפצעים שאנו נושאים בגופנו, בליבנו ובקהילותינו.

המונח "פציעה מוסרית" מתאר את הפצעים הנפשיים העמוקים הנוצרים כאשר ערכים, אתיקה ומצפן מוסרי נשברים בעקבות חוויות של מלחמה, אלימות או בגידה. בשונה מהפרעת דחק פוסט־טראומטית, הקשורה בעיקר לפחד ולמאבק הישרדותי, פציעה מוסרית נטועה באשמה, בבושה ובתחושת הנטל הבלתי נסבל של חיים שנשברו באופן שנראה בלתי הפיך.

המונח "פציעה מוסרית" מתאר את הפצעים הנפשיים העמוקים הנוצרים כאשר ערכים, אתיקה ומצפן מוסרי נשברים בעקבות חוויות של מלחמה, אלימות או בגידה. פציעה מוסרית נטועה באשמה, בבושה ובתחושת הנטל

במלחמה הנוכחית בישראל, פציעה מוסרית איננה מושג מופשט. חובש עלול לשאת אשמה על כך שנאלץ, תחת אש, לבחור את מי להציל ואת מי להותיר מאחור. לוחם ותיק עלול לשוב פעם אחר פעם לרגע שבו פקד על תמרון מסוכן שגבה את חיי חבריו. עיתונאי עלול להירדף על ידי זיכרון של עדות לזוועות – מבלי שהייתה לו אפשרות להתערב.

פציעה זו נטמעת בגוף, בנפש ובנשמה של חיילים, משפחות וקהילות שלמות. היא נישאת על ידי מי שאיבדו את יקיריהם, מי שחיים בפחד מתמיד, וגם מי שמרגישים אשמה – על מעשה, על מחדל, או פשוט על עצם היותם חלק מחברה השקועה באלימות וביגון. הטראומה הקולקטיבית הזו מכבידה עלינו כיחידים וכעם.

תשרי: זמן לחשבון נפש ולסליחה

כעת אנו מצויים בחודש אלול ולקראת חגי תשרי – תקופה של התבוננות פנימית, של בחינה והכנה ל"ימים הנוראים": ראש השנה ויום כיפור. זהו זמן לבקש סליחה מאחרים ומאלוהים, אך גם להביט פנימה באומץ מול האמיתות שאולי היינו מעדיפים להדחיק.

זו תקופה  שמבקשת מאתנו לעצור, להתאבל, ולהכיר באנושיות המשותפת שלנו.  איננו מסתפקים באמירת "סליחה" על מה שעשינו או על מה שנמנענו מלעשות, אלא כוללים בכך גם מתן רשות לעצמנו ולאחרים – להחלים.

במלחמה הזו פציעה מוסרית אינה מושג מופשט. חובש עלול לשאת אשמה על שנאלץ, תחת אש, לבחור את מי להציל או להותיר מאחור. לוחם ותיק עלול לשוב לרגע שבו פקד על תמרון מסוכן שגבה את חיי חבריו

כלים לוויסות בתוך סערת הטראומה

ברגעים של לחץ כבד, טראומה ופציעה מוסרית, מערכת העצבים נוטה לאבד איזון ולהיתקע . במצבים כאלו, כלים של ויסות רגשי וגופני יכולים לסייע בהשבת האיזון, היציבות והחוסן.

פרקטיקות המבוססות על עקרונות נוירולוגיים וסומטיים מאפשרות לזהות מה מתרחש בגוף – ולחזור בעדינות למקום של ביטחון וחיבור.

דוגמאות לכך יכולות להיות פשוטות ונגישות לכל אחד מאתנו: לעצור לרגע, להרגיש את כפות הרגליים על הקרקע, ולתת לגוף תחושת יציבות; לשים יד על החזה ויד על הבטן ולשים לב למה שמתרחש בתוך הגוף; או להביט סביב ולספור  לפחות 10 חפצים בצבעים ומרקמים שונים כדי לחזור לכאן ועכשיו.

תרגולים קטנים כאלה, החוזרים אל הגוף ואל ההווה, מפחיתים את עוצמת המתח ומעניקים לנפש רגע של שקט. עוצמתם נובעת מהחיבור בין מודעות לגוף לבין נוכחות לרגע הזה. דווקא בתוך סבך הכאב והאשמה, פעולות פשוטות כאלו הן שמאפשרות לפתוח חלון קטן של תקווה. בעומק הדברים, זהו מהלך מקביל לחשבון הנפש של חודש תשרי – חזרה לבסיס, ולעצמנו.

כאשר אנו לומדים לווסת את עצמנו, אנו יוצרים מרחב לא רק לריפוי אישי – אלא גם לתיקון קולקטיבי. בהקשר של חגי תשרי, תרגול כזה מעמיק את יכולתנו לחשבון נפש ולסליחה, ומאפשר לנו לשאת את הכאב מבלי שהוא יבלע אותנו.

להתאבל – ולבחור בחיים

אבל הוא מעשה קדוש. אנו מתאבלים על עצמנו, על אלה שאיבדנו, ועל התמימות שנגזלה מאתנו במלחמה. בתוך האבל אנו מתפללים לסליחה ולתקווה. אנו מתאבלים כדי שנוכל לשוב אל החיים – לא מתוך הכחשת הסבל, אלא מתוך התנגדות לייאוש.

אנו מתאבלים על עצמנו, על אלה שאיבדנו ועל התמימות שנגזלה מאתנו במלחמה. בתוך האבל אנו מתפללים לסליחה ולתקווה, כדי שנוכל לשוב אל החיים – לא מהכחשת הסבל אלא מהתנגדות לייאוש

בצעדים אלו, נאמץ את האומץ להתמודד עם הפציעה המוסרית בחמלה. מי ייתן שהכלים הפנימיים שלנו לוויסות רגשי יעזרו לנו להחזיק את הכאב מבלי להישבר. ומי ייתן ותפילותינו – האישיות והקולקטיביות – יפתחו דרך לסליחה, לריפוי ולחידוש החיים.

ד"ר קטי לאווי היא המנכ"לית והמייסדת של EmotionAid®, ארגון המספק מענה ראשוני למצוקה רגשית. בעלת דוקטורט ופוסט-דוקטורט בחקר תרופות וסרטן ומטפלת מוסמכת בטראומה.