בסוף, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הוא זה שסיים את המלחמה בעזה. חמאס נתן תשובה חיובית חלקית, וטראמפ מיהר להכריז כי הארגון "הצטרף לשלום", עוד לפני שראש הממשלה בנימין נתניהו הספיק להודיע שחמאס בעצם דחה את יוזמת טראמפ.

יתרה מזאת, בלשונו המליצית טראמפ הפליג למחוזות השלום האזורי, ובכך חסם בפני נתניהו את האפשרות לפתוח חזיתות נוספות.

בשורה התחתונה, קטאר וטורקיה הן שהביאו את חמאס לשולחנו של טראמפ. מעשית, צפויות עסקאות חילופי חטופים ואסירים פלסטינים, צה"ל ייסוג מפאתי עזה – וזהו לשלב זה.

בשורה התחתונה, קטאר וטורקיה הן שהביאו את חמאס לשולחנו של טראמפ. מעשית, צפויות עסקאות חילופי חטופים ואסירים, צה"ל ייסוג מפאתי עזה – וזהו לשלב זה

חמאס הציג שורה של דרישות שאינן בגדר אולטימטום אלא נקודות לפתיחת משא ומתן, שיתקיים תוך שמירה על הפסקת אש – ולא תחת אש, כפי שנתניהו ביקש.

אפשר להניח שנתניהו ינסה בדרכים שונות לעכב או לחבל במשא ומתן, מסיבותיו הפוליטיות המוכרות. מנגד, נקודת התורפה של חמאס היא היעדר התייחסות לשאלת פירוק הנשק. עם זאת, בעמדות קודמות של בכירי הארגון הובעה נכונות לוותר על הנשק הכבד והטילים, אך לשמור על נשק קל להגנה עצמית ולשמירה על חיי פעילי חמאס מפני זעם הציבור העזתי.

אולם שאלת פירוק חמאס מנשקו היא רק פרט אחד במהלך אזורי רחב יותר של פירוק מיליציות. הארגון נדרש להפוך למפלגה פוליטית כדי שיוכל להשתתף בבחירות הפלסטיניות – דרישה מרכזית של הרשות הפלסטינית ברמאללה.

גם הרשות עצמה נדרשת מצידה לפרק את הזרועות החמושות של פתח ולעבור לשיטה של מפלגות אזרחיות. חלק מהתהליך הזה כולל גם הפסקת התמיכה הכספית במשפחות מחבלים ושינוי יסודי בתוכנית הלימודים הפלסטינית לכזו המדגישה שלום ושיתוף פעולה.

זהו ההיבט הפלסטיני של המהלך האזורי שמובילה סעודיה, גם בלבנון ובסוריה. ואם חמאס דורש את שיקום עזה – אף מדינה לא תשקיע שם אגורה כל עוד יש בעזה ארגון חמוש בטילים.

יש גם היבט מעשי: עד שייווצרו התנאים להצבת כוח בינלאומי ברצועה, יעבור זמן רב. עד אז, חמאס יישאר חמוש. בין אם יסכים כעת ובין אם לא, שאלת הפירוק מנשק תעלה מחדש רק בשלב מאוחר יותר, בהקשר של שיקום עזה והרפורמות ברשות הפלסטינית.

בוויכוח שבין סעודיה לקטאר על עתיד ה"מוקאוומה" – ההתנגדות המזוינת – סעודיה יוצאת המנצחת.

אנו נוטים לראות את הקשרים בין ארצות הברית, קטאר והנהגת חמאס בדוחה רק דרך ההקשר הישראלי, אך מדובר גם במהלך רחב יותר: טראמפ מעניק לקטאר ערבות אמריקאית ליציאתה מתחום האחים המוסלמים הצבאי וכניסתה לתחום האסלאם הפוליטי המתון.

מדובר גם במהלך רחב יותר: טראמפ מעניק לקטאר ערבות אמריקאית ליציאתה מתחום האחים המוסלמים הצבאי וכניסתה לתחום האסלאם הפוליטי המתון

האם זה באמת אפשרי? מוקדם לומר. כדאי לעקוב מקרוב אחר קטאר, והמבחן המשמעותי יהיה הערוץ המרכזי שלה – אל-ג'זירה. הסימנים הראשונים מעודדים: נראה כי נפח הדיווחים מעזה פחת משמעותית. נמתין ונראה.

לא ברור אם לשכת ראש הממשלה באמת שאפה לחיסול חמאס, חרף הספינים על "סילוק מוחלט". בפועל, ניכר כי פעולותיה סייעו להמשך שלטון הארגון.

הדבר בלט בסגירת מעבר רפיח בפני גורמים שיכלו לשמש אלטרנטיבה לחמאס ובעיתוי מבצע "מרכבות גדעון" המקורי, שבא בדיוק כאשר העזתים החלו להפגין נגד שלטון חמאס. המבצע דיכא את המחאה והסיר איום פנימי על ארגון הטרור.

המבחן לכנות כוונותיה של לשכת נתניהו יגיע כעת סביב סוגיית מעבר רפיח. האם ישראל תמשיך למנוע את פתיחתו, או שתשתף פעולה עם פתיחתו?

פתיחת המעבר תאפשר כניסת גורמים חלופיים לחמאס, בעוד שסגירתו תשאיר את הארגון כבעל הבית ברצועה. תקופת הפסקת האש עשויה לאפשר לו לחסל יריבים פנימיים שנולדו במהלך המלחמה.

למעשה, סוגיית מעבר רפיח היא המבחן האמיתי: פתיחתו תאפשר התחלת שינוי שלטון גם ללא הסכמת חמאס. הדבר יאפשר למדינות הסכמי אברהם להקים ברפיח שלטון מתחרה – מעין "אידליב" פלסטינית – שיתפרס צפונה בחסות הכוח הבינלאומי.

זאת הייתה התוכנית המקורית, כאשר ציר מורג נועד לשמש קו פילדלפי חדש. סעודיה, האמירויות, מצרים ואינדונזיה כבר נערכו לנוכחות ברפיח – עד שנתניהו החליט שציר פילדלפי הוא "סלע קיומנו" (או של קטאר), הרחיק את המעצמות הערביות, והציב את מעבר כרם שלום כצינור ההשפעה המרכזי של קטאר.

הוויכוח בין כרם שלום לרפיח עומד כעת במרכז הדיונים מאחורי הקלעים על השליטה העתידית בעזה, בהובלת מועצת השלום בראשות ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר.

הוויכוח בין כרם שלום לרפיח עומד כעת במרכז הדיונים מאחורי הקלעים על השליטה העתידית בעזה, בהובלת מועצת השלום בראשות טוני בלייר

לפי הפרסומים, בלייר נמצא כעת בקהיר ומבקש את אישור מצרים לפעול מאל-עריש עד שיוכל להיכנס לעזה. מצרים מתקשה לאשר זאת כדי שלא תואשם בציבור המקומי בשיתוף פעולה עם "התוכנית הציונית".

לכן, ייתכן שבלייר יקים את מרכז פעילותו בישראל, סמוך למעבר כרם שלום, במקביל לפתיחת רפיח. שני המעברים קרובים מאוד, ועד שבלייר יתבסס וייכנס לעזה – הוא עשוי לפעול מישראל.

ובינתיים, המבחן המיידי והקריטי הוא שחרור החטופים. נחזיק אצבעות.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.