כמעט 20,000 חיילים ואנשי כוחות הביטחון נפצעו מאז 7 באוקטובר 2023, ויותר מ-900 נפלו בקרב. אחד מהם הוא סרן עדן פרוביזור, שפיקד על גדוד 52 ועל מחלקה 401 בתמרון הקרקעי ברצועת עזה. זמן קצר אחרי פריצת המלחמה, בנובמבר 2023, הוא התקשר לאביו מעזה ואמר לו את הדברים האלה:

"אבא, אני מבקש לדבר אתך ברצינות ומבקש שתקשיב לי בלי לכעוס עליי. אבא, אנחנו כאן בתופת והמצב על הפנים. אני לא יכול להגיד לך מה יהיה, אבל יש סיכוי שאני לא חוזר הביתה אלא נשאר כאן. אני מבקש שתקשיב לי, אני רוצה שתמשיכו לחיות כאילו אני אתכם. אל תיפלו ואל תחיו בעצב. אני מבקש שתמשיכו ליהנות מהחיים, לצאת למסעדות, לטוס לחו"ל וכל הדברים שאהבנו לעשות. אבא, אני רציני, אסור שתעשו משהו אחר. שתדע שאני גאה במה שאני עושה. וגם אם יקרה לי משהו אז יקרה. והכול בסדר, כי אני במשימת החיים שלי: שומר על ארץ ישראל".

"אבא, אני מבקש לדבר אתך ברצינות ומבקש שתקשיב לי בלי לכעוס עליי. אבא, אנחנו כאן בתופת והמצב על הפנים. אני לא יכול להגיד לך מה יהיה, אבל יש סיכוי שאני לא חוזר הביתה אלא נשאר כאן"

במשך עשרים ושלושה ימים הוביל הטנק של עדן את הגדוד באומץ ובגבורה, עד שנפגע ישירות מטיל נ"ט בפריצה לג'באליה, ימים בודדים לאחר שהכתיב את צוואתו לאביו. סגן עדן פרוביזור ז"ל נפל ב-18 בנובמבר 2023 (ה' כסלו תשפ"ד). הוא היה בן 21 בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סרן.

קראתי את מילות צוואתו עשרות פעמים, בלי יכולת להפסיק. בכל פעם הרגש הכריע אותי ופניי נשטפו דמעות של מרירות, של עצב וגם של אשמה, אשמתו של הדור שלנו, שלא הצליח להגן על ילדינו, ועל ילדינו לעתיד, מאימי המלחמה. דבריו של עדן הם מילים של גיבור אמיתי; הם חדורים אצילות וראייה נכוחה שהיינו מעדיפים שלא לפגוש בנפשו של בחור צעיר שרק סיים את בית הספר התיכון. בכל פעם שחייל נופל, אני שואלת את עצמי כמה בחורים נפלאים כמוהו עוד יוקרבו במאבק נגד האסלאמיזם. כמה ישראלים עוד ימותו בגלל הפנאטיות האסלאמית.

עדן פרוביזור אומר שהוא שומר על ארץ ישראל כדי שאנחנו נוכל לחיות בה – ולחיות בה חופשיים. הוא יודע שזהו מקום המקלט היחידי שלנו, המקום היחיד בעולם שבו אנחנו יכולים להרגיש בבית כיהודים.

חלקת האדמה הקטנה הזאת נמצאת במוקד של סכסוך אלים ומחלוקת, אבל רק כאן אנו צועדים במשעולי ההיסטוריה שלנו, רק כאן כל אבן, כל משב רוח כאילו לוחשים את זיכרונותינו. הקשר בין העם היהודי לארץ ישראל מתגלם באופן מופלא בלוח השנה העברי, הוכחה ברורה לאחדות בין ההיסטוריה, האמונה והארץ. זוהי ראייה מנצחת המפריכה את טענותיהם של כל המתכחשים לקשר הזה, עדות לנוכחות רציפה ולחיבור בלתי מעורער.

אין מי שמיטיב לדעת זאת מיהודי הגולה, שכן לוח השנה הזה השאיר את העם היהודי מחובר למקצב של ארץ ישראל. העם היהודי שומר על המקצב החקלאי גם בגלות, למשל בתפילות לגשם; ואת מועד ראשי החודשים והחגים קבעה הסנהדרין בירושלים. התפילות לגשם, להצלחת היבולים, להתחדשות הארץ, היו ועודן דרך להמשיך לחיות בסנכרון עם ארץ ישראל. יהודי שמתפלל בפריז או בניו יורק עודנו מתנהל לפי אקלימה של ירושלים, מפנה אליה את גופו, סמל לחיבור רוחני ומוחשי לארץ האבות.

התפילות לגשם, להצלחת היבולים, להתחדשות הארץ, היו ועודן דרך להמשיך לחיות בסנכרון עם ישראל. יהודי מתפלל בפריז או בניו יורק מתנהל לפי אקלים ירושלים, מפנה אליה את גופו, סמל לחיבור לארץ האבות

לוח השנה, המבוסס על מחזור השמש והירח, משקף בו בזמן תנועה ושורשים. הוא נשען על מסורות מקראיות ותלמודיות, ומגלם 5786 שנים של נאמנות והעברה מדור לדור. הוא מתנהל על פי הלבנה, סמל לחיי הנדודים וההשתנות שנגזרו לא פעם על עמנו, אך בזכות מנגנון תיקון תקופתי, השנה המעוברת, הוא נותר נאמן גם לשמש, המסמלת יציבות ואחדות.

האיזון הזה מגלם את מצבו של העם היהודי: מפוזר אך לעולם לא תלוש, נע בזמן אך תמיד נאמן לאותו מרכז, הלא הוא ירושלים. גם החגים היהודיים מגלמים את השורשיות הזאת, שכן הם באים לכדי ביטוי מלא רק באקלים של ארץ ישראל. לוח השנה היהודי אינו אמצעי פשוט למדידת זמן, הוא זיכרון חי של הקשר הנצחי בין עם לארצו. בזכותו נשמר המרכז הרוחני והזהותי לאורך אלפי שנה, והוא מוכיח שארץ ישראל היא הלב הפועם של זיכרון העם ושל קיומו.

כל אדם נושא אתו היסטוריה ושורשים; לחיינו יש משמעות בזכות המסורות הרוחניות שאנו מקבלים בירושה. המסורות העוברות מדור לדור הן חלק מאתנו, מגופינו, מהדנ"א שלנו, ומנשמתנו. הן מדריכות אותנו, מערערות אותנו, חודרות אלינו, אבל הן חלק בלתי נפרד ממה שאנחנו – הן מאפשרות לנו להיבנות.

אנחנו נילחם על אדמתנו. שהבורים ישתקו. שהשונאים ייחנקו באפלת נפשם. ההאשמות שהצבא שלנו מואשם בהן מאבדות כל תוקף כשמבינים את שיטות הפעולה המתועבות של האסלאמיסטים, המקריבים את עמם ודנים אותו לסבל בל יתואר.

האיזון המחזורי מגלם את מצב העם היהודי: מפוזר אך לעולם לא תלוש, נע בזמן אך נאמן לאותו מרכז – ירושלים. גם החגים היהודיים מגלמים את השורשיות הזאת, שכן הם באים לכדי ביטוי מלא רק באקלים של ארץ ישראל

אנחנו נחיה – חופשיים, חזקים, גאים ומלאי תקווה, ובליבנו זכרם של אלה שנפלו כדי להגן על עמנו ועל מולדתנו.

אני מקדישה את הטקסט הזה לחיילים שלנו, ובעיקר לבני הלוחם, נתן.

קרין דנה היא ילידת פריז. עלתה לישראל ב-2016. נטורופתית ותרפיסטית הוליסטית, אמא ל-4 ילדים, פעילה למען מספר נושאים בעמותות לזכויות בעלי חיים וטבעונות, זכויות נכים, חינוך, ובריאות. מייסדת שותפה של הפלטפורמה ‘’חשיבה’’ למען ציבור דוברי הצרפתית בישראל.