מידי פעם יש סרט שעיקרו "מה היה קורה אילו" – למשל, אילו הגיבורה לא הייתה מאחרת לרכבת. המציאות איננה סרט, ובדרך כלל אין טעם לדוש בעבר, אבל לפעמים אפשר להסיק ממנו מסקנות לגבי העתיד. ומאחר שאיתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' לא פרשו מהממשלה, על אף שנשיא ארצות הברית הכריז על סיום המלחמה, וזה קרה בלי מיגור חמאס וללא הקמת התנחלויות בעזה, קשה שלא לתהות: מה היה מצבנו אילו מנהיגנו לא היה נבהל פעם אחר פעם מאיומיהם?

מאחר שבן גביר וסמוטריץ' לא פרשו מהממשלה, אף שהוכרז סיום המלחמה בלי מיגור חמאס או הקמת התנחלויות בעזה, קשה שלא לתהות: מה היה מצבנו אילו מנהיגנו לא היה נבהל פעם אחר פעם מאיומיהם?

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

דמיינו שהפחד מאובדן ההנהגה ומנעמיה לא היה מונע את העיסוק המתבקש ביום שאחרי. נניח שכבר ב-2023 ישראל הייתה יוזמת דיון על עתיד הרצועה – אולי לא באוקטובר, אלא מעט אחרי ההלם, נניח בדצמבר.

אז הסכים העולם כולו שחמאס פסול, אבל תהה מי ישלוט. ישראל, שעטתה עליה את הסרבנות שאפיינה לאורך שנים את העולם הערבי, סירבה לומר מה כן, והתעקשה על מה לא, בעיקר לא הרשות הפלסטינית. זאת משום שלבן גביר ולסמוטריץ' יש גישה מדינית ייחודית משלהם, ואם הם יפרקו את הקואליציה, מה יעלה בגורל "רעייתי"?

כך נבחרה מדיניות של "ניצחון מוחלט", ובמקום להוביל – נגררנו.  כעת לא רק הרשות הפלסטינית בתמונה, אלא גם חמאס. במאבק שאמור היה להיות בינינו לבין שכנינו – מעורבים מעתה כוחות בינלאומיים, ובהם טורקיה וקטאר, על כל המשתמע. נדחקנו לקרן זווית, ואנחנו תלויים בגחמותיו של ג'ינג'י לא צפוי ולא צעיר.

מתבקש גם לדמיין מה היה קורה אילו דונלד טראמפ היה מנצח את ג'ו ביידן בבחירות 2020, והיה נשיא ארצות הברית בשמחת תורה. הוא הפסיד, ולצד החיבוק של ביידן שהגיע לחזק אותנו ברגע של שפל, שמענו מפיו אזהרות מנומסות מפני הסתבכות, כפי שאמריקה למדה על בשרה בעיראק ובמקומות אחרים. בהמשך, מאחר ששיווקנו בהצלחה את המסר שכל מי שאינו מוחא כף לנוכח השתוללות ישראל אינו אלא אנטישמי בזוי, היה מדי פעם גמגום ביקורתי עדין מצד ממשל ביידן.

נבחרה מדיניות של "ניצחון מוחלט", ובמקום להוביל – נגררנו. כעת לא רק הרשות הפלסטינית בתמונה, אלא גם חמאס, ובמאבק שאמור היה להיות בינינו לבין שכנינו – מעורבים כוחות בינל', בהם טורקיה וקטאר

מאידך, לאחר שטראמפ איים שאם ישראל לא תפסיק מייד את המלחמה הוא ישאיר אותנו להתמודד לבד, הוא התקבל בכנסת כמושיע, יורשו של כורש, גדול נשיאי אמריקה בכל הזמנים, וזכה לשבחים כיד הדמיון. תארו לכם כמה חיים היו נחסכים אילו עוד קודם לכן מישהו (חוץ מבנו של בנימין נתניהו, יאיר) היה מפחיד את נתניהו יותר מהזוג סמוטגביר.

הקורא בוודאי תוהה מה הטעם בחיטוט הזה בעבר, מה עוד שכתבתי שבחיים האמיתיים אין אפשרות להחזיר את הגלגל לאחור, אלא צריך להסתכל קדימה.

הקורא גם עשוי לשאול היכן הכותבת מתכוונת לעצור: בהשלכות נפילת יוני נתניהו באנטבה ופריצת אחיו לציבוריות? במלחמת ששת הימים? העורכת לא תאפשר, ולכן אסתפק בעוד "אילו" אחד.

דמיינו מה היה מצבנו אילו אחריות הייתה מכתיבה את הרשימות שהתמודדו בבחירות לכנסת ב-2022, ולא אגו, כפי שקרה. אזי פער של 30 אלף קולות לא היה מתורגם לקואליציה של "ימין על מלא", בתיבול חרדי.

תחשבו מה היה קורה אלמלא ההתעקשות על דקויות וכיבודים, שבגינה מאות אלפי קולות של מצביעי מר"צ ובל"ד ירדו לטמיון. כנראה שנתניהו היה מרכיב ממשלה בכול מקרה, אבל יש הבדל עצום בין קואליציה שברירית של 61–62 מנדטים לבין מבנה יציב של 64 נאמנים.

דמיינו מה היה מצבנו אילו אחריות הייתה מכתיבה את הרשימות שהתמודדו בבחירות לכנסת ב-2022, ולא אגו, כפי שקרה. אזי פער של 30 אלף קולות לא היה מתורגם לקואליציה של "ימין על מלא", בתיבול חרדי

תקצר היריעה גם מלמנות את כל הנזקים שהממשלה הזו גרמה, בכל תחום אפשרי, וגם לא כדי לשער כמה זמן ומאמץ יידרשו לתקן אותם. לכן אסתפק בחובה להבטיח שלאחר הבחירות הבאות – בתקווה שיתקיימו, ושיהיו חופשיות – לא נמצא את עצמנו נאלצים לשאול שוב, מה היה קורה אילו.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.