JavaScript is required for our website accessibility to work properly. פרופ' ברוך שמעוני: התהום הפעורה בין מגרש הכדורסל למפעל הגאוּלה | זמן ישראל

התהום הפעורה בין מגרש הכדורסל למפעל הגאוּלה

קבוצת הכדורסל עוטף דרום, אוקטובר 2025 (צילום: צילום מסך מתוך כתבה נל הקבוצה בערוץ כאן11)
צילום מסך מתוך כתבה נל הקבוצה בערוץ כאן11
קבוצת הכדורסל עוטף דרום, אוקטובר 2025

טראומת ה-7 באוקטובר 2023 הפכה במהרה לזירת מאבק על דמותה של ישראל. בעוד ששרים מהימין הקיצוני דיברו בגלוי על הגשמת זכות אבות על ידי הפיכת עזה להתנחלות יהודית חדשה, אחרים בחרו לדבר על חיזוקה האזרחי של המדינה, למשל הקימו את קבוצת הכדורסל "עוטף דרום" במטרה להעניק לתושבי האזור חוסן ותחושת שייכות.

שתי הדרכים הן לא רק תגובות מעשיות להתמודדות עם האסון, אלא גם ייצוג של עולמות אידיאולוגיים מתנגשים על דמותה העתידית של ישראל.

1

המעגל הראשון, המשיחי, כולל את הימין הקיצוני, ובראשו בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר המחזיקים בתפיסה קולקטיבית משולהבת-אמונה, הרואה את עזה כשטח שיש לגאול ולהחזיר לעם ישראל.

המעגל הראשון, המשיחי, במאבק על דמותה של הארץ, כולל את הימין הקיצוני, ובראשו סמוטריץ' ובן גביר המחזיקים בתפיסה קולקטיבית משולהבת-אמונה, הרואה את עזה כשטח שיש לגאול ולהחזיר לעם ישראל

חברים בקבוצה זו מאמינים בדומיננטיות ושליטה. הם שואבים את כוחם ממקורות סמכות כריזמטיים (רבנים) ומדימויים דתיים המגדירים להם מהו "ייעוד" לאומי. קבוצה זו רואה במערכת המשפט ובפקידות הבכירה חסמים המונעים את מימוש חזון "ישראל הגדולה", ולכן מבקשת לעקוף אותם או להחלישם. מבחינתה הדמוקרטיה היא בעיקר כלי רטורי וטקטי להגשמת חלום גאולי רחב שכולל התנחלות בעזה, ולא כערך בפני עצמו.

2

המעגל השני, האזרחי-קהילתי, מיוצג על ידי אנשים וארגונים שמאמינים שהקמת קבוצת הכדורסל היא מרכיב חשוב לשיקום ולגאווה קהילתית. קבוצה זו שואבת כוח מרעיונות אזרחיים של סולידריות חברתית וחיבור בין יחידים למוסדות חברתיים, תרבותיים ומשפטיים המבוססים על חוזה חברתי יציב.

קבוצה זו מבקשת לחזק את מערכת המשפט כמקור לגיטימי לסדר חברתי, ליציבות וליכולת תפקוד לאורך זמן. היא שואפת להשתלב במערכות כלכלה, אקדמיה, ספורט מקומיים ובינלאומיים. קבוצת הכדורסל עוטף דרום, למשל, מייצרת ערוצי תקשורת בינלאומיים דרך טורנירים, חסויות וקשרים עם שחקנים זרים.

המעגל המשיחי המעגל האזרחיקהילתי
רואה במערכת המשפט והפקידות חסמים למימוש חזון "ישראל הגדולה" רואה במערכת המשפט מקור לגיטימציה הכרחי לשמירה על חוזה חברתי יציב
דמוקרטיה נתפסת ככלי רטורי וטקטי להשגת יעדים גאוליים דמוקרטיה נתפסת כערך יסוד וכמנגנון ליציבות מוסדית
מבוסס על זהות אתנו-דתית, גבולות סגורים ושאיפה לשליטה טריטוריאלית מבוסס על זהות אזרחית, פתיחות ליחסי גומלין והשתלבות גלובלית
שואף לבטל מגבלות מוסדיות כדי להעצים שלטון לאומי-דתי מחזק מוסדות פורמליים כדי להבטיח יציבות ותפקוד לאורך זמן
מתרחק ממבנים גלובליים בשל תפיסת ייחודיות, וייעוד לאומי וטריטוריאלי מתרחב שואף להשתלב בכלכלה, באקדמיה ובספורט בינלאומיים,  לדוגמה קבוצת הכדורסל עוטף דרום

*  *  *

הפער בין המעגלים מתחדד במיוחד כשבוחנים את חזונם לעתיד. המעגל המשיחי שואף להקים חברה הנשענת על זהות אתנו-דתית ועל גבולות סגורים. לעומתו, המעגל האזרחי-קהילתי מעוניין בחברה הנשענת על זהות אזרחית, פתוחה ליחסי גומלין עם העולם ומבוססת על עקרונות אוניברסליים של דמוקרטיה וליברליזם.

המעגל השני, האזרחי-קהילתי, מיוצג על ידי אנשים וארגונים שמאמינים שהקמת קבוצת הכדורסל היא מרכיב חשוב לשיקום ולגאווה קהילתית. קבוצה זו שואבת כוח מרעיונות אזרחיים של סולידריות חברתית

המעגל המשיחי רואה בשטח ובשליטה עליו מרחב קדוש ותנאי הכרחי למימוש הייעוד הלאומי, ואילו המעגל האזרחי רואה בטיפוח האדם והקהילה את מרכז הפעולה ותנאי לייסודה של חברה יהודית, דמוקרטית וליברלית.

החזון המשיחי נשען על לגיטימציה רוחנית המבוססת על תחושת שליחות וצדקת דרך אבסולוטית, ואילו החזון האזרחי נשען על לגיטימציה מוסדית המבוססת על כללים וחוקים ועל מערכות חברתיות יציבות.

בסופו של דבר, שתי התגובות לאירועי ה-7 באוקטובר משקפות פער אידיאולוגי רחב ומשום כך מציעות דרכים שונות להתמודד עם הטראומה הלאומית. הן משרטטות חזונות שונים במהותם באשר לעתידה של ישראל.

חזון אחד מבקש להרחיב את השליטה הטריטוריאלית מתוך אמונה דתית-לאומית, ואילו השני מבקש לבנות מחדש את החוסן הקהילתי והחברתי. השאלה אינה רק איזו גישה תתגבר בטווח הקצר, אלא איזו מהן תעצב את דמותה של החברה הישראלית בעשורים הקרובים ואת מקומה בזירה הבינלאומית.

יתכן שבעומק הדברים, המחלוקת הזו איננה רק פוליטית אלא תרבותית ונפשית. היא נוגעת בשאלת הזהות של החברה הישראלית. האם היא רואה את עצמה כעם שנבחר לגאול את ארצו, או כחברה אזרחית המבקשת לרפא את עצמה?

יתכן שבעומק הדברים, המחלוקת הזו לא רק פוליטית אלא תרבותית ונפשית. היא נוגעת בשאלת הזהות של החברה הישראלית. האם היא רואה עצמה כעם שנבחר לגאול את ארצו, או כחברה אזרחית המבקשת לרפא את עצמה?

הבחירה בין החזון המשיחי לבין החזון האזרחי-קהילתי אינה נבחנת רק בקלפי אלא במרחב היומיומי, בבתי הספר, באמצעי התקשורת, ובשיחות שבין אזרחים עייפים ממלחמות. אולי רק מתוך ההכרה בפצע המשותף, ולא מתוך חלוקה של מחנות גאולה, תוכל ישראל להתחיל לשקם את אמונה הבסיסית בעצמה.

פרופ' לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן. חוקר ומפרסם בתחום היעוץ הארגוני ויועץ לחברות ולמנהלים/ת. אזרח מודאג, בזוגיות ואב לשני בנים.

הוסיפו את זמן ישראל כמקור מועדף בגוגל
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 648 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום רביעי, 1 ביולי 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • העמוד שלך בזמן ישראל יציג את כל התגובות שפרסמת באתר
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק לקביעת סיסמה חדשה מחכה לך בתיבה
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.