ניהול מפלגה – ובעיקר בתקופת בחירות – עולה כסף. הרבה מאוד כסף. קמפיינים, סקרים, מטות ועובדים – הכול מתומחר, והסכומים גבוהים.
כדי לנתק את הזיקה המסוכנת בין הון לשלטון, נחקק בשנת 1973 חוק מימון מפלגות. הכוונה המקורית הייתה חיובית: לא עוד תלות בטייקונים ובבעלי אינטרסים, אלא מימון ציבורי שקוף ומפוקח. ההנחה הייתה שהנזק שבקשרי הון־שלטון גדול מהעלות הציבורית הכרוכה במימון המפלגות.
אלא שבפועל, החוק הפך לזירה פוליטית רוויית מאבקים אישיים – ולקרקע פורה להעלמת עשרות מיליוני שקלים מקופת המדינה. במילים אחרות: פארסה יקרה, שממשיכה להתגלגל על גבו של הציבור עד היום.
בפועל, החוק הפך לזירה פוליטית רוויית מאבקים אישיים – ולקרקע פורה להעלמת עשרות מיליוני שקלים מקופת המדינה. במילים אחרות: פארסה יקרה, שממשיכה להתגלגל על גבו של הציבור עד היום
כשל ראשון: מחליפים שלטון אינטרסנטים בשלטון הבנקים
עד שנות ה־70 נושא מימון המפלגות בישראל היה כאוטי. מפלגות נשענו על תרומות פרטיות, גיוס כספים עצמאי, מוסדות כלכליים הקשורים אליהן – וגם על אשראי מהבנקים.
החוק שנכנס לתוקף ב־1973 נועד לעשות סדר ולהחליף את הכסף הפרטי בכספי מדינה. אלא שבמקביל הוא הותיר את הדלת פתוחה בפני הבנקים.
השיטה הייתה פשוטה: המפלגות קיבלו מימון מהמדינה, הוציאו הרבה מעבר למה שהוקצה להן, נקלעו לחובות – ופנו לבנקים לקחת אשראי כדי לכסות את החריגה. לאחר מכן פעלו לשינוי החוק פעם אחר פעם, כדי לקבל עוד כספי ציבור שיאפשרו להן להחזיר את ההלוואות.
כבר בשנות ה־90 התריע מבקר המדינה מפני הפרקטיקה הזו, אך המערכת הפוליטית העדיפה להתעלם – משום שהמודל היה נוח לה מאוד. מתי הם כן התעוררו? רק כשלבנקים נמאס.
עם השנים החובות תפחו, המפלגות הפכו ללווים בעייתיים, יכולת הגבייה של הבנקים הייתה מוגבלת, ולבסוף המערכת הבנקאית סגרה את הברז
עם השנים החובות תפחו, המפלגות הפכו ללווים בעייתיים, יכולת הגבייה של הבנקים הייתה מוגבלת, ולבסוף המערכת הבנקאית סגרה את הברז. בעשור הקודם הגיעו המפלגות למצב שבו לא רק שלא יכלו לקחת הלוואות – בנקים אף סירבו לפתוח עבורן חשבונות.
הצינור נסגר? פותחים צינור חדש – הכיס של כולנו
כאשר המפלגות נותרו ללא צינור מימון בנקאי, הן מיהרו "לתקן" את החוק ולייצר צינור חדש. בתיקון משנת 2014 נקבע כי מפלגות המכהנות בכנסת לא יוכלו עוד לקבל הלוואות מהבנקים – אלא מאוצר המדינה בלבד. כלומר, מכספי הציבור. הכנסת הפכה בפועל ל"בנק של המפלגות": היא מעניקה הלוואות ומקדמות בתנאים מועדפים, כשההחזר אמור להגיע ממימון המפלגות העתידי.
וכאן נשאלה השאלה – מה כבר יכול להשתבש?
המנגנון החדש יצר שתי בעיות מרכזיות. הבעיה הראשונה: קשרי הון־שלטון לא נעלמו – רק שינו כתובת. אומנם עבור מפלגות מכהנות נותק הקשר הישיר עם הבנקים, אך מפלגות חדשות תלויות עדיין בבעלי הון. כדי לקבל מימון ציבורי, מפלגות שאינן מיוצגות בכנסת חייבות להציג ערבים – ובעצם לפנות לטייקונים ואנשי עסקים שיחתמו עבורן על ערבויות.
כך מצאו עצמן מפלגות חדשות כמו יש עתיד בראשות יאיר לפיד בתחילת דרכה, חוסן לישראל של בני גנץ או תקווה חדשה של גדעון סער – עולות לרגל לבעלי הון ומבקשות ערבויות אישיות. מצב שמייצר תלות עמוקה ומסוכנת בין הפוליטיקה לכסף הגדול.
המנגנון החדש יצר שתי בעיות מרכזיות. הבעיה הראשונה: קשרי הון־שלטון לא נעלמו – רק שינו כתובת. אומנם עבור מפלגות מכהנות נותק הקשר הישיר עם הבנקים, אך מפלגות חדשות תלויות עדיין בבעלי הון
ההימור של הערבים ברור: אם המפלגה עוברת את אחוז החסימה וזוכה במנדטים, היא מקבלת מימון ציבורי בהתאם לתוצאה בבחירות – ומסוגלת להחזיר את ההלוואה ולשחרר את הערבויות. אבל אם היא נכשלת ולא נכנסת לכנסת – הערבים נדרשים לשלם מכיסם, מה שהופך בפועל את הערבות לתרומה גדולה.
"שיטת בנט": כך נעלמים עם החוב
הבעיה השנייה היא גלגול החובות האבודים – מהבנקים אל הציבור. מדובר בפארסה המתמקדת במנגנון הגבייה בחוק. מה קורה כאשר מפלגה לווה כסף מהכנסת, אך נכשלת בבחירות, מתפרקת או מתפצלת? אומנם למבקר המדינה יש סמכות לקזז מימון עתידי, אך אם המפלגה חדלה מלהתקיים – אין מנגנון לגבות את החוב, והוא הופך לחוב אבוד של המדינה, כלומר של הציבור.
לפי דוח מבקר המדינה לשנת 2025, החוב הכולל של המפלגות לכנסת עמד על 146 מיליון שקל – זינוק של 317% בתוך עשור. המבקר התריע: "יש חשש כבד שסיעות הכנסת לא יוכלו לפרוע במועד את ההלוואות שלקחו, וגדל הסיכון כי הן לא יוחזרו לאוצר המדינה".
כאן נכנסת לפעולה שיטה שקיבלה בשנים האחרונות את הכינוי "שיטת בנט" – ניצול מתוחכם וציני של סעיף החוק. השיטה פשוטה: המפלגה יוצרת חובות גדולים תחת הישות המשפטית הרשומה שלה, ולאחר מכן מבצעת פיצול במועד מדויק. המותג, המועמדים והפעילות הפוליטית מועברים לישות חדשה ונקייה – בעוד החובות נותרים על השלד הישן, חסר המשאבים.
השיטה פשוטה: מפלגה יוצרת חובות גדולים תחת הישות המשפטית הרשומה שלה, ולאחר מכן מבצעת פיצול במועד מדויק. המותג, המועמדים והפעילות מועברים לישות חדשה ונקייה – בעוד החובות נותרים על השלד הישן
כך קרה כאשר נפתלי בנט עזב את מפלגת הבית היהודי בדצמבר 2018, בשעה שהמפלגה נשאה בחוב של יותר מ־21 מיליון שקל. הפיצול ל"ימין החדש" בוצע ביום האחרון שבו ניתן לקבל פטור מהחוב. החוב, שעד אז הצטמצם לכשלושה מיליון שקל, נשאר על הבית היהודי.
כשהמפלגה הפסיקה להתמודד בבחירות – יכולת הגבייה של המדינה התאדתה. הכנסת נאלצה להגיש תביעה, ואף זכתה בפסק דין על 3.8 מיליון שקל כולל ריביות והוצאות – אך החוב הפך ל"בלתי ניתן לגבייה בפועל", משום שהמפלגה הייתה חסרת נכסים.
דפוס דומה חזר על עצמו גם לאחר פרישתו של בנט מהחיים הפוליטיים. במפלגת "ימינה" נותר חוב כבד של 16.7 מיליון שקל. למדינה אין יכולת לגבות אותו – אין נכסים ואין מימון עתידי. בנט מצדו טוען כי העביר את השליטה במפלגה לידיה של איילת שקד, שהתמודדה בבחירות ונכשלה – ולכן אין לו אחריות על החוב.
במקביל, נרשמה מפלגה חדשה בשם "בנט 2026" – ישות משפטית חדשה ונקייה מחובות. כך, לפחות תיאורטית, יכול בנט לשוב לחיים הפוליטיים מבלי שהחובות שהותיר אחריו יעצרו אותו.
דפוס דומה חזר על עצמו גם לאחר פרישתו של בנט מהחיים הפוליטיים. במפלגת "ימינה" נותר חוב כבד של 16.7 מיליון שקל. למדינה אין יכולת לגבות אותו – אין נכסים או מימון עתידי
האבסורד: בעלת החוב הגדול רודפת את החובות של בנט
הפארסה מגיעה לשיאה כעת: דווקא מפלגת הליכוד – המחזיקה בחוב הגדול ביותר במערכת הפוליטית, כ־56 מיליון שקל – היא המקדמת הצעת חוק פרסונלית שנועדה לחייב את מפלגתו החדשה של בנט לשלם את חובות מפלגת "ימינה".
מהלך זה עלול למנוע ממנו להתמודד בבחירות הקרובות. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה, וגם בנט עצמו, תקפו את ההצעה וטענו כי מדובר בחקיקה פרסונלית מובהקת.
המהלך הזה מדגים היטב את הצביעות המובנית במערכת: כולם מסכימים שהשיטה פגומה, אך במקום לתקן את הכשלים – לחזק את האכיפה, לקבוע אחריות אישית לחובות הפוליטיקאים או לאפשר מודל של מימון ציבורי־המוני מוגבל כפי שנהוג במדינות דמוקרטיות אחרות – החוק הופך לכלי נשק פוליטי.
ומי משלם לבסוף את החשבון על כל החובות האבודים הללו? ניחשתם נכון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו