בראשית נובמבר אנו מציינים שלושים שנים להירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין: הרצח הפוליטי החמור בתולדות המדינה. כיום, כאשר אנו מתקדמים לקראת מערכת בחירות קשה ומלאת מתחים, עלינו לשאול: מהו הסיכון לרצח פוליטי נוסף בישראל?

שאלה זו מתחדדת עוד יותר לנוכח גל של אלימות פוליטית בארצות הברית בעת האחרונה, לרבות שני ניסיונות התנקשות בדונלד טראמפ בזמן המרוץ לנשיאות ורצח פעיל הימין צ'רלי קירק בחודש ספטמבר. האם גם ישראל, המתאוששת ממלחמה ממושכת מול אויבים חיצוניים, צפויה לפרץ דומה של אלימות פנימית? לדעת מרבית הישראלים, התשובה היא לא. כך מעלה סקר של המכון לחירות ואחריות שנערך בתאריכים 16-19 באוקטובר בקרב מדגם מייצג של 1208 משיבים.

האם גם ישראל, המתאוששת ממלחמה ממושכת מול אויבים חיצוניים, צפויה לפרץ אלימות פנימית? לדעת מרבית הישראלים, התשובה היא לא. כך מעלה סקר של המכון לחירות ואחריות שנערך באוקטובר

בסקר זה שאלנו: מהי מידת הסיכון לרצח של פוליטיקאי או פעיל פוליטי ממחנה הימין או ממחנה השמאל בחודשים הקרובים? מיעוט של ישראלים – 23% – מזהים סיכון גבוה לרצח של דמות פוליטית מהימין. מיעוט קטן עוד יותר – 13% בלבד – סבורים כי קיים סיכון גבוה לרצח של דמות פוליטית מהשמאל.

משמעות הדבר: במציאות הפוליטית הנוכחית, הישראלים אינם מזהים סכנה ממשית לרצח פוליטי. יצוין כי הערכה זו של הסיכון לרצח פוליטי נמוכה משמעותית מן ההערכה בה החזיקו הישראלים אך לפני חמש שנים. בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה ב-2020, כ-45% מהישראלים סברו כי רצח פוליטי הוא בגדר האפשרי.

על פי הסקר שלנו, הן מצביעי ימין והן מצביעי מרכז-שמאל סבורים כי הסיכון לרצח פוליטי הוא נמוך; אולם קיים ביניהם הבדל משמעותי. מצביעי הימין חוששים יותר מרצח של איש ימין, לעומת איש שמאל: 37% מהם סבורים כי קיים סיכון לרצח איש ימין, ורק 7% מזהים סכנה לרצח איש שמאל. מצביעי מרכז-שמאל, לעומת זאת, חוששים יותר מרצח של איש שמאל: 23% מהם סבורים כי נשקף איום רצח לאיש שמאל; רק 13% מבטאים חשש משמעותי לרצח של איש ימין.

הבדל זה בהערכת הסיכון משקף את הנטייה של כל מחנה פוליטי לחשוב באופן חיובי על עצמו ולזהות את המחנה הפוליטי הנגדי כאיום. אנשי ימין רואים סכנה גדולה יותר מכיוון שמאל; אנשי שמאל רואים סכנה חמורה יותר בימין.

אך כיצד ניתן להסביר את התחושה הציבורית של היעדר סיכון משמעותי לרצח? ייתכן שבתום שנתיים כואבות של הרג במלחמה, הישראלים אינם יכולים ואינם מעוניינים להעלות על הדעת הרג על רקע פוליטי. ייתכן שאנו רואים כאן את השפעת המחאה סביב הרפורמה המשפטית: מחאה שהמחישה כי ישראל יכולה לנהל קונפליקט פנימי עז מבלי לגלוש לאלימות ולרצח. ייתכן אף שבאקלים הפוליטי הנוכחי – בטרם החלה מערכת הבחירות – הישראלים עדיין אינם מזהים שיח הסתה אשר עלול להבעיר אלימות.

כיצד ניתן להסביר את התחושה הציבורית של היעדר סיכון משמעותי לרצח? ייתכן שבתום שנתיים כואבות של הרג במלחמה, הישראלים אינם יכולים ואינם מעוניינים להעלות על הדעת הרג על רקע פוליטי

יש לקוות שההערכה הציבורית בדבר סיכון נמוך לרצח פוליטי אכן נכונה ואינה בגדר wishful thinking. אולם אסור שהערכה זו תעודד שאננות. במלאת שלושים שנים לרצח רבין, עלינו לזכור: הרוצח הבא, כמו יגאל עמיר, עלול לארוב מעבר לפינה מבלי לעורר חשד. גם הרוצח הבא, כמו יגאל עמיר, עלול לשנות דרמטית את מסלולה של מדינת ישראל. אסור להקל ראש בסכנה, ויש לעשות הכל כדי שלא תתממש. בדמוקרטיה הדיון הציבורי יכול להיות סוער ועוצמתי, אבל אסור שיהפוך אלים.

פרופ׳ אסיף אפרת הוא עמית מחקר בכיר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן.