דורון הירשמן ואיציק חייט קבורים איש ליד אחיו בחלקה קטנה ויפה בטרסות של הר הרצל. ביום רביעי אחר הצהריים נשבה רוח טובה וקרירה מהעמק אליו משקיף בית הקברות, ורבים ממלח הארץ שעמדו שם, באותה עמידה ישראלית מתריסה, וראו את משפחת הירשמן מתמודדת עם יגונה, חשבו לעצמם: איזה מקום סימפטי להיקבר בו.

היו שם אלופי צה"ל וחברי כנסת ואנשי הממסד הביטחוני; קצינים גבוהים ניגשו אל הקבר הטרי בתורם והצדיעו הצדעת פרידה מתוחה ומכנית. היו שם צנחנים צעירים רבים עם הכומתה האדומה לראשם, ותנועתם בתוך ההמון הצפוף הייתה כתנועת כדוריות אדומות בתוך מחזור הדם הלאומי.

בשנה האחרונה ראיתי את אותם צנחנים עצמם, עם הגליל והאקדח האישי הכבד תקוע בחגורתם במין אופנה מצ'ואיסטית, בלוויות רבות. הם נדמים בעיני כמקהלה בטרגדיה יוונית, נעים מלוויה לשבעה, מהתייפחות עצורה ליד הקבר להתכנסות דמומה. הם מצוידים בצילומים אחרונים של חברים מתים, בעדויות מיד ראשונה על הרגעים האחרונים ובאנקדוטות מלאות חן ומשובת נעורים.

מפקד יחידת המסתערבים שנחשפה בטלוויזיה, שהיה גם מפקדו של דורון הירשמן, אמר אחרי הלוויה: "לימדנו אותם למות עם חיוך על הפנים". הוא לא דייק. לימדנו אותם למות היא הגרסה האמיתית

מפקד יחידת המסתערבים שנחשפה בטלוויזיה, שהיה גם מפקדו של דורון הירשמן, אמר אחרי הלוויה, "לימדנו אותם למות עם חיוך על הפנים". הוא לא דייק. לימדנו אותם למות היא הגרסה האמיתית.

לא יעזרו כאן דוח ועדת החקירה שהקימה ההתאחדות הישראלית לצלילה ושהכנתו תסתיים בסוף שבוע זה; לא אצבע מאשימה; ולא שלילת רישיון הצלילה או כל סנקציה אימפוטנטית אחרת שתוטל; כשם שלא יואילו הדיונים המלומדים במהות מצב רוחם של חייט והירשמן שעה שנכנסו למים בפעם האחרונה.

דורון הירשמן ואיציק חייט מתכוננים לצלילה (צילום: אתר ההנצחה לזכרו של איציק חייט)

מאז מלחמת לבנון ועד לשנתה הרביעית של האינתיפאדה, עוצב כאן דור חדש של צעירים שהמוות עבורם הוא בן לוויה קבוע, כמעט פרטנר. לעתים הם מתחמקים ממנו, לעתים הם מחזרים אחריו, אך הם אינם מדחיקים אותו כמו שאר האדם. לפעמים הופכת האלטרנטיבה של המוות למשאלת לב.

רק על רקע זה ניתן להסביר את ריבוי ההתאבדויות של חיילי צה"ל, את אצבע ההדק הזריזה, גם כאשר הקנה מכוון אל ראשם. על רקע זה ניתן להסביר את קשמיר, קטמנדו וברזיל, ואת החייל היורה בחברתו ברגע של דכדוך וטשטוש.

עוצב כאן דור חדש של צעירים שהמוות עבורם הוא בן לוויה קבוע, כמעט פרטנר. לעתים הם מתחמקים ממנו, לעתים הם מחזרים אחריו, לפעמים הופכת האלטרנטיבה של המוות למשאלת לב

הגדוד הקדוש ממשיך לשעוט. דבר לא השתנה אצל הג'ובניקים העגלגלים בקריה: הם עדיין רוצים לחזור הביתה בשלום, רצוי אחר הצהריים. אלה לא רצים לדהב כדי לצלול, ליהודיה כדי לקפוץ, לנחל רחף כדי לעשות סנפלינג ולסיבוב ערד כדי להשתולל על אופנועים. אלה הצנחנים וחיילי היחידות המובחרות הרודפים שלוש שנים אחרי נשים וילדים בסמטאות שכם; שנושכים את וסת האוויר בשיניים ומכניסים את הראש למים כדי לא לצאת.

יאיר צבן ויוסי שריד, שהיו בלוויה ודרשו השבוע חקירה בעניין התאבדותו של החייל גולן נגר, רואים את הגל הקטן על פני המים. הם אינם רואים את המפלצת הגדולה המסתתרת במעמקים.

תיירים מתכוננים לצלילה בבלו הול, החור הכחול, דהב, סיני (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

* * *

במצרים דיברו השבוע על סגירתו של החור הכחול. מבחינת הגדוד הקדוש, זו בדיחה רעה. המצרים יכולים להציב יחידת קומנדו על החוף ולהניח מוקשים. הגדוד הקדוש יגיע לחור הכחול בזודיאק מהים. הגדוד הקדוש יצלול אל החור הכחול, גם כדי למות, כיוון שהוא שם.

זו האמירה המטומטמת והמקוממת הזו, של מגלי ארצות ושוברי שיאים, שהאוויר הדליל של הגבהים והמעמקים משבש את דעתם, שהופכת את חוק הצלילה הישראלי, היחיד מסוגו בעולם, לחוק זניח ולא אפקטיבי.

הגדוד הקדוש יצלול אל החור הכחול, גם כדי למות, כיוון שהוא שם. זו האמירה המטומטמת והמקוממת הזו, שהופכת את חוק הצלילה הישראלי, היחיד מסוגו בעולם, לחוק זניח ולא אפקטיבי

ההתאחדות לצלילה יכולה להסדיר את מועדוני הצלילה בארץ, לדאוג לתקינות הציוד ולאיכות החמצן בבלונים, אך היא אינה יכולה להשפיע על המנטליות של מדריכיה. בתחילת השבוע הקרוב אמורה ההתאחדות לפרסם במסיבת עיתונאים את ממצאי ועדת החקירה שחקרה את נסיבות מותם של חייט והירשמן.

ועדת החקירה שחקרה את מותו לפני שנה וחצי של מדריך הצלילה עופר מיכאלי, עשתה לעצמה עבודה קלה. כיוון שמיכאלי, מדריך מנוסה ומיומן, צלל בניגוד לכל החוקים וכל הסיכויים, קבעה הוועדה כי מותו צריך היה להיחקר מן הצד הפסיכולוגי והפתולוגי ולא מהיבט תקינות מד הצלילה שלו.

צוללנים בדהב, סיני, אילוסטרציה (צילום: iStock/WhitcombeRD)

בעניין נסיבות מותם של חייט והירשמן, ההתאחדות בצרות. בהתאחדות יודעים על מעורבותו, בהתרסה, בקנטרנות ובעידוד לדבר עבירה, של מדריך צלילה משורותיה. בהתאחדות יודעים כי הירשמן וחייט, צעירים שביקשו להתנסות בכול, צללו שתי צלילות עברייניות ולא חוקיות באותו יום. בבוקר צללו הירשמן וחייט לקניון, אתר צלילה ידוע ליד החור הכחול.

הצלילה הרשלנית הראשונה העידה על מצב הרוח המסוים מאוד של חייט והירשמן אותו בוקר. הם נכנסו למים, ומבלי להתייעץ בשעוני הצלילה שלהם, נפלו לעומק של 45 מטר, 15 מטר יותר מהצלילה המותרת לפי חוק, למי שאינו מדריך. הם יצאו מהצלילה, נחו, אכלו ואחר פגשו מדריך צלילה, שלפי העדויות השונות התגרה בהם.

הצלילה הרשלנית הראשונה העידה על מצב הרוח של חייט והירשמן אותו בוקר. הם נכנסו למים, ומבלי להתייעץ בשעוני הצלילה שלהם, נפלו לעומק של 45 מטר, 15 מטר יותר מהצלילה המותרת לפי חוק

חייט והירשמן לא היו זקוקים להמלצות כדי לבצע צלילת עומק נוספת באותו בוקר, קרובה מדי לצלילה הראשונה ועל בטן מלאה, אבל התרסתו של המדריך עזרה להם להחליט. אם כבר לחור הכחול, הוא אמר להם, אתר שחוויית הצלילה בסיני לא שלמה בלעדיו, אז לעבור דרך הנקבה הצרה המובילה אל הים הפתוח. לשם המעבר המסוכן הזה צוללים לחור הכחול. הירשמן וחייט נענו לאתגר, וצללו.

בהתאחדות אומרים כי חוק הצלילה מלווה בסנקציה החמורה ביותר: עונש מוות. מי שצולל צלילה מופרעת ולא אחראית – מת. לרוב יש לנו גוויות, אומרים בהתאחדות, ואת אלה איננו יכולים להעמיד לדין. אבל זו רק חצי האמת.

גם עם מדריך צלילה שעבר על כל כללי הבטיחות הנהוגים ועודד במקום להרתיע ולעצור, לא יכולה ההתאחדות למצות את הדין. אין לה את הכלים ואת הסמכות לכך. היא יכולה לשלול את רישיון הצלילה שלו ולאסור עליו להדריך, אך המשטרה לא ראתה בתאונה מקרה פלילי וסגרה את התיק.

מעבר צר ב"חור הכחול", דהב, סיני, אילוסטרציה (צילום: iStock/WhitcombeRD)

* * *

בעומק של 90 מטר הופך האוויר במכל הצלילה לרעל. מי שמתכנן צלילה עמוקה יותר מ־90 מטר ורוצה לחזור ממנה, מצטייד בבלוני הליום. בצלילה רגילה מהסוג והעומק שביצעו חייט והירשמן, החמצן והחנקן הורגים אותך, כל אחד בתורו ולפי סדר. בדרך אל ההרעלה הפטאלית ואל המוות, עובר הצולל דרך אזור דמדומים ורוד ונעים הנקרא שכרון מעמקים.

זה מונח רפואי מעורפל במקצת, שמדעני ענף הצלילה. כמו ד"ר יהודה מלמד, מומחה בעל שם עולמי, ממשיכים לחקור. שכרון המעמקים הוא מצב של שיכרון שאינו שונה מהשפעת אלכוהול או סמים הקשור להתמוססות החנקן בגוף.

בצלילה רגילה מהסוג והעומק שביצעו חייט והירשמן, החמצן והחנקן הורגים אותך, כל אחד בתורו ולפי סדר. בדרך אל ההרעלה הפטאלית ואל המוות, עובר הצולל דרך אזור דמדומים ורוד ונעים הנקרא שכרון מעמקים

במידה מסוימת, וגם זה טעון עדיין הוכחה מדעית נחרצת, קשורה תחושת השיכרון אותה חווה הצולל, התעלות חושים אופורית או דכדוך ומלנכוליה, למצבו הפסיכולוגי בשעה בה נכנס למים.

אם נכנסת למים בתחושת שליחות עליונה, כדי לחצות את סף המוות, מסובך בבולשיט מיסטי ונאיביות ישראלית של "לי זה לא יקרה", רוב הסיכויים ששכרון המעמקים שלך יתאפיין בתחושת התעלות. יש שיכורים בכיינים וטרחניים ויש שיכורים נועזים ונחרצים; חייט והירשמן נכנסו לחור הכחול כדי להוכיח משהו לעצמם. שכרון מעמקים קשור גם לחילוף החומרים בגוף, לגודלו של הצולל ולכמות המזון בקיבתו.

דורון הירשמן ואיציק חייט בצלילה האחרונה (צילום: אתר ההנצחה לזכרו של איציק חייט)

אבל כל זה אינו חשוב, אומרים בהתאחדות. צלילה החוצה את הקו האדום של 30 מטר, היא צלילה פושעת נגד החוק. מי שיורד מתחת ל־30 מטר, יודע כי קיימת סכנה אמיתית לחייו במקרה הגרוע, ונזק בלתי הפיך לגופו במקרה הטוב.

לא במקרה, טוענים בהתאחדות, הורדנו לדפוס בימים אלה ממש ולפני התאונה, טבלאות צלילה חדשות. עומק הצלילה המקסימלי הקודם שלנו למדריכים שלושה כוכבים היה 50 מטר, והורדנו אותו ל-24 מטר, לקול טרוניות חובבי הצלילה.

הנה, הם מראים לי פרוטוקול של ישיבת ההנהלה החדשה של ההתאחדות שנערכה ערב התאונה, הנושא הראשון על סדר היום, כפי שהועלה על ידי החברים, הוא "חקירת תאונות צלילה, כי אלו הן התאונות היחידות בארץ שאינן נחקרות מבחינה מקצועית, לקבוע פרוצדורה ואת סמכויות החוקר, ולהגדיר מה זאת תאונה".

צלילה החוצה את קו ה-30 מטר, היא צלילה פושעת נגד החוק. מי שיורד מתחת ל־30 מטר, יודע כי קיימת סכנה אמיתית לחייו במקרה הגרוע, ונזק בלתי הפיך לגופו במקרה הטוב

גם אם יצאת מצלילת עומק לא מבוקרת שלם, אומרים בהתאחדות, לא יצאת בריא. נגרם לך נזק בלתי הפיך. צולל בריטי שהיה תחת מעקב רפואי נהרג בקטטה בפאב. גווייתו הגיעה לידיו של הרופא שטיפל בתופעות הדקומפרסיה מהן סבל, וכאשר ביצע בו את הניתוח שלאחר המוות, גילה הרופא צלקות בחוט השדרה ובמוח.

למערכות העצבים יש רזרבות גדולות בגוף, אבל מי שקונה את העובדות הרפואיות כלשונן, מקבל תמונה עגומה מאוד של אלפי צוללים עם בעיות בריאותיות חמורות שלא ידוע מתי יבואו לידי ביטוי.

צוללן בצלילת עומק בים האדום, אילוסטרציה (צילום: iStock/kanarys)

אין להסיק מכך כי ענף הצלילה רווי משוגעים פוטנציאליים המבקשים להשתולל, אבל בהתאחדות יודעים כי המדריכים אינם שומרים על החוקים אותם הם משננים לחניכיהם. זהו מקרה קלאסי של החתול השומר על השמנת וגם מכניס את הראש לתוכה כאשר לא מסתכלים.

בתחילת השבוע חטפה ההתאחדות לצלילה טיל ים־אוויר מהטלוויזיה הישראלית. סרט תדמית הרואי מאת דוד פילוסוף, עסקן צלילה ידוע, מו"ל מגזין הצבע "ים" וצלם תת־ימי, הגיע לידיה של מערכת "מבט" נטולת החומרים המצולמים, והוא שודר כלשונו בראש המהדורה. ההרפתקנים של הגדוד הקדוש למדו מ"מבט" כי החור הכחול, כמו גם הקניון, הוא אכן אתר צלילה מרהיב ושווה סיכון, וגם מיהרו לתכנן גיחת פתע לסיני.

ענף הצלילה לא רווי משוגעים פוטנציאליים המבקשים להשתולל, אבל בהתאחדות יודעים כי המדריכים אינם שומרים על החוקים אותם הם משננים לחניכיהם. זהו מקרה קלאסי של החתול השומר על השמנת

האנשים האחראים של הענף התקשרו בבעתה איש אל רעהו, וקיללו את הטלוויזיה הישראלית על חוסר האחריות שהפגינה. למה לא הוצאתם תגובה זועמת לעיתונות, שאלתי אותם השבוע, ולא צלצלתם ל"מבט", שם יכול כל טמבל בעל אינטרס להעביר הסתייגות טלפונית. לא חשבנו על זה, אמרו בהתאחדות. האמת שההתאחדות אינה אשמה. היא פשוט מטרה נוחה בשל זמינותה וההיבט ההרפתקני והמצ'ואיסטי של הענף.

למחרת להלוויה של דורון הירשמן הגיעו הורים עם ילדיהם השזופים אל מועדון הצלילה בנמל תל אביב, בו שוכנים משרדי ההתאחדות, ורשמו את הבנים לקורס צלילה. ברגעים אלה ממש נעים צוללים צעירים אל עבר החור הכחול, ובהתאחדות יודעים כי הקיץ הזה לא יעבור ללא תאונת צלילה נוספת, ואין בידם להושיע.

תיירים מתכוננים לצלילה בבלו הול, החור הכחול, דהב, סיני (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

* * *

גיל מזרחי, חבר של חייט והירשמן, שהיה איתם בדהב, לא ירד אל החור הכחול. מזרחי רגיל שהחבר'ה אומרים עליו שהוא פחדן. מזרחי הוא דוגמה למי שטרם חצה את המפתן ואינו משתוקק "לדחוף את גבולות המעטפת", כתיאורו של טום וולף את האסטרונאוטים של תכנית החלל האמריקנית בספרו "החומר הנכון".

מזרחי השתתף בגיחות הכוחניות של החבורה הירושלמית. הוא יצא איתם ערב אחד לנחל רחף בגליל, ונכנס איתם למסלול סנפלינג מסוכן בלילה, כאשר השלט הקבוע בכניסה לאתר מתריע מפני הרפתקה לילית כזו. החבר'ה נכנסו בעשר וחצי בלילה והחלו מהלכים על המצוקים הגבוהים עם החבלים והרתמות. הם חצו מצוק מסוכן במיוחד ללא חבל אבטחה, כל זאת בחשכה מוחלטת, ומזרחי התנגד.

החבורה נכנסה למסלול סנפלינג מסוכן בלילה, למרות השלט בכניסה לאתר שהתריע, והחלו ללכת על המצוקים הגבוהים. הם חצו מצוק מסוכן במיוחד ללא חבל אבטחה, כל זאת בחשכה מוחלטת

הגדוד הקדוש קרא לו פחדן. אלה נערים שיוצאים בארבע בבוקר מהבית ונוסעים שלוש שעות על אופנועים, כדי להגיע לאתר מסוים ובו צוק ממנו מזנקים אל מים רדודים במיוחד. אלה הנערים הרודפים בסמטאות הגדה ועזה אחרי רוחות רפאים, יורים ולא פוגעים, מתבזים והופכים מתוסכלים וממורמרים על ששלחנו אותם למשימות שיטור לא מוסריות.

חלקם בוקים שאינם מבדילים בין טוב ורע ובין מוות וחיים; חלקם ילדים רגישים ויצירתיים עם עתיד מזהיר, שלמדו לחיות עם המוות והם אינם מפחדים ממנו. הם אינם יודעים להוריד הילוך והם מחפשים ריגושים גם מחוץ לצבא.

הם היו ארבעה, וחייט והירשמן התכוננו לצלילה בחור הכחול שעה שגיל מזרחי ואורי יפה ניהלו איתם קרב מאסף אבוד. תשעה חודשים קודם לכן ירדו חייט והירשמן לדהב כדי לצלול בחור הכחול, אבל אז הם פגשו צולל שאמר להם, אתם מטורפים, זאת התאבדות, והם השתכנעו ולא צללו.

אחרי הצלילה הקשה לקניון והארוחה, פגשו הארבעה מדריך צלילה שהפיל עליהם את התיק החולני. זה כמו להיות בניו יורק ולא לטפס על פסל החירות, אמר להם, כאילו שכל מי שמגיע לניו יורק מעפיל עם חבלים על פסל החירות הניצב בכניסה לנמל.

הם היו ארבעה, וחייט והירשמן התכוננו לצלילה בחור הכחול שעה שגיל מזרחי ואורי יפה ניהלו איתם קרב מאסף אבוד. יחסי הכוחות היו שניים נגד שניים, וחייט והירשמן לבשו את הבלונים ונכנסו לים

אפשר לעשות את זה עם שנורקל, אמר להם. יחסי הכוחות היו שניים נגד שניים, וחייט והירשמן לבשו את הבלונים ונכנסו לים. מזרחי צעק אחריהם ככל ששמעו, כולל משהו בנוסח "מה למסור להורים שלכם?", וחייט שיהק בתשובה והכניס את ראשו למים.

דיווח בעיתון "חדשות" ב-5 ביולי 1991 על היעלמותם של דורון הירשמן ואיציק חייט

שני צוללים שונים לעולם לא ייתקפו בשיכרון מעמקים באותו עומק. שיכרון מעמקים ממתין לך איפשהו ליד גבול 40 המטר, אך הוא יכול לתקוף אותך קודם לכן או עמוק יותר.

הצולל השיכור, כפוף למצב רוחו הראשוני ולתגובתו הכימית לתופעה, יהפוך אפאטי, ישנוני, עליז, נמרץ, נבוך, מדוכא, מגוחך, אך בעיקר, בעל יכולת שיפוט ושיקול דעת נמוכה ואומללה ביותר. שיכור מעמקים עלול להוציא את וסת האוויר מפיו ולנסות ולהנשים דג חולף.

שיכרון מעמקים מכה באזור 40 המטר. הצולל השיכור, כפוף למצב רוחו ולתגובתו הכימית, יהפוך אפאטי, ישנוני, עליז, נמרץ, נבוך, מדוכא, מגוחך, אך בעיקר, בעל יכולת שיפוט ושיקול דעת נמוכה ואומללה ביותר

בהתאחדות טרם פסלו את האפשרות כי תקלה בציוד, כמו וסת אוויר מקולקל, היא שדרדרה את הצלילה אל המוות; אך נדמה כי הדינמיקה של הצלילה הקטלנית נמצאת בתחום בריאות הנפש. סביר להניח כי אחד מהשניים נתקף בשיכרון מעמקים ראשון, וכי השני, שראה את מצוקתו, ניגש לעזור לו.

מאותה נקודה ואילך, כפוף לסוג השיכרון, סביר כי שני צוללים, שהם גם חברים, נתפסו בחיבוק של עוזר ונאבק, ויחד שקעו אל החור. ההיבט המזוויע באמת של הצלילות העמוקות האלה, ללא ציוד מתאים, הוא שגם אם היו מצליחים לחזור ולשוב אל פני המים, כשהם שוברים בדרכם המבוהלת מעלה כל חוק של דקומפרסיה, רוב הסיכויים כי היו מתים בידי חבריהם ותוך ייסורים עזים על החוף.

דורון הירשמן ואיציק חייט מתכוננים לצלילה האחרונה (צילום: אתר ההנצחה לזכרו של איציק חייט)

בכל סיני אין תא לחץ אחד, עדות מרשיעה לקלות הדעת של המצרים, וגם תא לחץ פעיל ותקין, כמו זה המוצב בבית החולים "יוספטל" באילת, לא יכול להציל צוללים שגרמו לעצמם נזק בלתי הפיך. איבוד הכרה משאיפת מים נגרם בתוך 20 שניות, אחריו בא המוות המוחי והצולל ממשיך לשקוע עד שהוא נבלם בקרקעית האתר או בריף.

אם מדובר בריגושים, דומה כי מדינת ישראל הגיעה לרגע קשה של הכרעה. עדיף לתת לגדוד הקדוש מנות קצובות של קראק או ל.ס.ד ולהקים קייטנות בהשגחת רופאים לטריפים והזיות. הורי חייט והירשמן דיברו השבוע על הרפתקנות וסוג של טריפ אישי.

בכל סיני אין תא לחץ אחד, אבל גם תא פעיל ותקין לא יכול להציל צוללים שגרמו לעצמם נזק בלתי הפיך. איבוד הכרה משאיפת מים נגרם בתוך 20 שניות, אחריו בא המוות המוחי

זה מינוח מדויק מטעם הורים שאינם יכולים לנהל את חיי ילדיהם, כיוון שמי ששולח את ילדו לסיירת דובדבן אינו יכול לאסור עליו לצלול, לקפוץ ולטייל. היתרון של טריפ סמים מבוקר, הוא שבסופו אתה גומל אותם והם מחליפים את הג'ינס הקרוע והולכים ללמוד מנהל עסקים באוניברסיטה.

אופציית המוות הוטמעה במערכת הדם של הצעירים האלה, ולעתים נדמה כי הם מתנהגים כמי שגורלם נגזר והם רק בוחרים את הזמן והשיטה. גם אם לא חיפשו חייט והירשמן את מותם בחור הכחול, איך קוראים למה שנראה כמו מוות, מריח כמו מוות והוא סופי כמו מוות?

פורסם לראשונה ב"חדשות" 1991