שנתיים אחרי מחדל טבח 7 באוקטובר, אחרי מדיניות "חמאס הוא נכס" שהוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו, בניגוד לכל דרישות שב"כ ואמ"ן; שנתיים אחרי שכל אדם בישראל ראה, הרגיש ונפגע מהתנהלות חסרת אחריות של ראש הממשלה הנאשם בפלילים;

שנתיים אחרי שברור לכל כי מדינת ישראל היא החלטורה של נתניהו מבחינת ניהולה; שנתיים שבמהלכן הוא עסוק בעיקר בטיסות ראווה במטוס מיליארד הדולר שלו, בהכחשת אחריותו לאסון הנורא ביותר מאז הקמת המדינה ובעיקר לשמפניות, סיגרים, כבוד, כוח, וכסף למען שרידות שלטונו; אחרי שנתיים קשות ומדממות באלפי בתי אב – החלטורה חוזרת.

שנתיים אחרי שברור לכול כי מדינת ישראל היא החלטורה של נתניהו מבחינת ניהולה, שנתיים קשות ומדממות באלפי בתי אב, שבמהלכן הוא עסוק בעיקר בהכחשת אחריותו לאסון הנורא – החלטורה חוזרת

נתניהו ממנה לתפקיד הרגיש והקריטי של ראש המוסד קצין חסר ניסיון, שטרם מילא תפקיד פיקודי משמעותי במטכ"ל. נתניהו ממנה לתפקיד ראש שב"כ קצין חסר ניסיון בתחום המודיעין שלא מילא מעולם תפקיד פיקודי משמעותי במטכ"ל. ולכולם ברור שהמינויים הללו נועדו לקבל נאמנים ולא אנשי מקצוע בתפקידים הרגישים ביותר בישראל.

אבל מי יעצור את ראש הממשלה? למעשה הוא יכול למנות מחר את ח"כ ניסים ואטורי או את ח"כ אלמוג כהן לראש מוסד וראש שב"כ ואיש לא יערער על הבחירה. אין בישראל שום מערכת שבודקת כישורים מקצועיים, מבצעיים, התאמה לתפקיד כל כך רגיש. די בכך שראש הממשלה מתייעץ עם רעייתו ובנו ומודיע לממשלה על החלטתו כדי לאשר מינוי ראש מוסד וראש שב"כ.

כלומר, ראש הממשלה לא חייב דין וחשבון או נימוק מקצועי מבצעי כלשהו כאשר הוא ממנה ראש מוסד וראש שב"כ. גם לא לראשי האגפים בארגונים הללו. הוא פשוט עולה לשידור בטלוויזיה ומודיע. מלווה את ההצהרה בכמה משפטי חנופה למועמד שישב איתו במושב האחורי או סתם בלשכתו. כך ממונים בישראל ראשי הארגונים החשובים ביותר. חלטורה כבר אמרנו?

אבסורדי ככל שזה נשמע, ישראל היא מדינת חלטורה של מינויים. ועדת גרוניס הידועה, אפילו לא דנה במכתביהם של בכירי שב"כ שהעלו טענות מקצועיות קריטיות נגד מינוי דוד זיני. די היה לה בכך שזיני אדם ישר ואין לו איזה שלד של בנייה לא חוקית בביתו (כמו ליואב גלנט) והנה הוא מתמנה לראש שב"כ בלי שום כישורים, ללא שמץ ניסיון או ידע כלשהו בעבודת שב"כ או מודיעין.

הוא יכול למנות מחר את ח"כ אלמוג כהן לראש מוסד או ראש שב"כ ואיש לא יערער על כך. אין בישראל שום מערכת שבודקת כישורים מקצועיים, מבצעיים, התאמה לתפקיד כה רגיש. די בכך שרה"מ מתייעץ עם רעייתו ובנו

גם רומן גופמן לא יידרש ליותר מזה. די בכך שהיה נאמן עיוור של נתניהו ועבר "ראיון אצל שרה נתניהו" כדי להכשיר אותו בישראל לתפקיד הקריטי של ראש מוסד.

תומכי המהלך נתלים במינוי מאיר דגן שבא מצה"ל לראשות המוסד. אבל דגן היה קודם לכן ראש אגף מבצעים במטכ"ל, יועץ הרמטכ"ל למלחמה בטרור, עוזר ראש אג"מ בתפקיד אלוף ומפקד גיס צפוני – שורת תפקידי אלוף מבצעיים לעילא. דגן גם היה האיש שהקים את יחידת צלצל למאבק בכספי הטרור תחת ראש הממשלה אריאל שרון. השוואה בינו לבין רומן גופמן שהיה רק מזכיר צבאי בתפקידו היחיד כאלוף, חוטאת לאמת ומעליבה את דגן ז"ל.

שום ועדה מקצועית לא בוחנת את האנשים הללו. למשל ועדה של ראשי מוסד ושב"כ לשעבר, אנשי מקצוע שפיקדו על הארגונים החשאיים ושגורל המדינה היה בידיהם והם מוכשרים לבדוק את כישוריו של המועמד לפני העברת האחריות לידיו.

כל רופא שמגיע לבית חולים נבדק בידי אנשי מקצוע מתחום הרפואה במשך תקופה ארוכה. סטאז' קוראים לזה. כל עורך דין שמקבל את רישיונו הולך לתקופה של שנה לעבודה בלשכותיהם של בכירי השופטים כדי להתמחות ולקבל ניסיון לפני שהוא מייצג לקוחות תמימים בעניינים משפטיים. אבל בתחום המינויים של שרים וראשי ממשלה הכאוס החלטוריסטי חוגג.

כל רופא נבדק זמן ממושך בידי אנשי מקצוע מתחום הרפואה בסטאז'. כל עו"ד שקיבל רישיון עובד שנה בלשכות בכירי השופטים כדי להתמחות. אך בתחום מינויי שרים וראשי ממשלה הכאוס החלטוריסטי חוגג

האם יתכן שמנהל הליכודיאדה יתמנה למנכ"ל משרד ממשלתי חשוב? בוודאי. הרי הוא מונה תוך חצי שנה למנכ"ל משרד התחבורה החולש על תקציב של עשרות מיליארדים ואחראי לבטיחות של מיליוני נהגים בכבישים.

מינוי של השרה שלמענה עבד בליכודיאדה, אז היא הכשירה אותו בתקופת ניסיון מגוחכת כסגן למנכ"ל לחצי שנה ובהמשך מינתה אותו למנכ"ל. שום ועדה לא התנגדה. וחיי הולכי הרגל, הנהגים, נהגי הרכבות והאוטובוסים, עסקאות הענק של התחבורה הציבורית באוויר, בים וביבשה בישראל – הועברו לידיו של אדם חסר כישורים וניסיון. לא איש מקצוע.

עכשיו מועברת האחריות לחייהם של מיליוני אזרחי ישראל לידיהם של שני אלופים שהיו למעשה בתפקיד די שולי, לא קיבלו תפקיד ביצועי במטכ"ל והוקפצו בידי ראש הממשלה לבדו, לשני התפקידים הקריטיים ביותר לביטחון המדינה. חלטורה זו מחמאה למינויים הללו.

בישראל שתחת נתניהו אין שום דבר קדוש. אין שום אינטרס לאומי או מדינתי שגובר על האינטרס האישי של מר נתניהו ומשפחתו. חלטורת ניהול ענייני המדינה חמורה עוד יותר כאשר הממנה הוא גם נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים עומד למשפט פלילי, ומבקש מנשיא המדינה פטור מהמשפט; כשהוא אדם שוועדת חקירה לאסון המירון הטילה עליו אחריות אישית למותם של 45 אזרחים במירון וועדת חקירה ממלכתית אחרת קבעה כי הוא סיכן את ביטחון המדינה ואת האינטרסים הכלכליים שלה בפרשת הצוללות.

הקביעות הללו והממצאים והנתונים הללו אפילו לא הגיעו לדיון בישיבת בממשלה. כל זה גם לא מפריע לו להמשיך את החלטורה. להמשיך להפקיר את אזרחי ישראל לשיקוליו האישיים המושחתים. שום גוף מקצועי לא עוצר את ראש הממשלה מלמנות את מי שהוא רוצה לאיזה תפקיד שהוא רוצה מתי שהוא רוצה.

מדינת חלטורה. מדינה מתאבדת.

עכשיו מועברת לידי שני אלופים שהיו בתפקיד די שולי, לא קיבלו תפקיד ביצועי במטכ"ל והוקפצו בידי רה"מ לבדו – האחריות לחיי מיליוני אזרחים בשני התפקידים הקריטיים ביותר לביטחון המדינה. חלטורה זו מחמאה

אם אסון 7 באוקטובר, שהתרחש תחת אחריותו המלאה של נתניהו, לא שינה כלום ביחסם של שומרי הסף להתנהלות המופקרת של נתניהו, נראה שרק חורבן מלא יוכיח שהחלטורה לא משתלמת.

קשה להאמין שהמוח היהודי לא תופס זאת אחרי כל כך הרבה אסונות שהתרחשו תחת אחריותו של חלטוריסט אחד. קשה להאמין שאחרי 77 שנות עצמאות – לא השכילו קברניטי המדינה להמציא מנגנון שיהיה אחראי למינויים הקריטיים ביותר לקיומה של המדינה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.