ממשלת נתניהו סיפרה לציבור בשנתיים האחרונות שאין ברירה אלא לספוג העלאות מיסים וגזירות קשות בתקציב, משום שיש מלחמה והוצאות כבדות הנלוות אליה.

והינה – המלחמה הסתיימה, אך לפי תקציב 2026 שאושר בממשלה, המע"מ שעלה בשנה שעברה לא רק שלא ירד, אלא אפילו אולי יעלה; דמי הביטוח הלאומי שעלו נותרו כפי שהם, וכך גם מס הבריאות. ובתקציב החדש זה לא מסתיים בכך בלבד.

בממשלה מכינים כעת העלאת מיסים נוספת – רק שבמקום לקרוא לה מס הכנסה או מע"מ, קוראים לה ארנונה, ובמקום לשלם למדינה משלמים לעירייה. מדובר בהעלאה אחידה של 1.6% בארנונה בכל הרשויות המקומיות. אבל זה רק קצה הקרחון: כ־95 רשויות כבר ביקשו העלאות חריגות, שיכולות להגיע ל־10% ומעלה.

תעריף הארנונה במספר ערים חרדיות, כמו בני ברק, אומנם מהגבוהים בארץ "על הנייר", אך בפועל התשלום נמוך בהרבה בשל הנחות חוקיות של עד 90%

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר צלאל סמוטריץ' אישרו לאותן רשויות לבצע את ההעלאות כחלק ממדיניות המטילה נטל כבד על תושבי ערים שבהן הארנונה גבוהה ממילא.

אך יש מגזר שכמעט לא ייפגע מהעלאת הארנונה אם תתרחש ביישובו – החברה החרדית. תעריף הארנונה במספר ערים חרדיות, כמו בני ברק, אומנם מהגבוהים בארץ "על הנייר", אך בפועל התשלום נמוך בהרבה בשל הנחות חוקיות של עד 90%, המבוססות על מבחן הכנסה, גודל משפחה והבטחת הכנסה – קריטריונים שתואמים היטב למשקי בית חרדיים.

ישיבת הממשלה לקראת אישור תקציב המדינה לשנת 2026, 5 בדצמבר 2025 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

חלק גדול מאותם משקי בית מאופיין בשיעור ילודה גבוה ובשיעורי תעסוקה נמוכים יחסית; גם אלה שעובדים לרוב אינם מגיעים להכנסה גבוהה. בירושלים, למשל, יותר מ־60% ממשקי הבית החרדיים מקבלים הנחה של 80%–100% בארנונה – פי שישה מהשיעור בקרב משפחות לא־חרדיות. כך, העלאה של 1.6% או אפילו 10% בארנונה נבלעת בחברה החרדית בהנחות, והנטל האמיתי כמעט אינו מורגש.

ומה לגבי תחבורה ציבורית? כאן התמונה צינית עוד יותר. באפריל 2025 נרשמה עלייה דרמטית של 33% במחירי נסיעות בודדות ומנויים. עלייה נוספת של 12% הייתה אמורה להיכנס לתוקף בינואר 2026 – אך נדחתה, ככל הנראה בשל לחץ פוליטי. ההעלאה תגיע במועד מאוחר יותר, שכן לדחייה אין מקור תקציבי. וגם כאן החברה החברית נפגעה הכי פחות. מי שדאג שזה יקרה הייתה שוב הממשלה.

רפורמת "צדק תחבורתי" מעניקה הנחה של 50% על מנויים חודשיים למי שגר באשכולות סוציו־אקונומיים נמוכים או בפריפריה. וגם כאן התנאים "במקרה" מתאימים כמו כפפה ליד ליישובים החרדיים

רפורמת "צדק תחבורתי", שהושקה ב־2024–2025, מעניקה הנחה של 50% על מנויים חודשיים למי שגר באשכולות סוציו־אקונומיים נמוכים או בפריפריה. וגם כאן – לא תיפלו מהכיסא – התנאים "במקרה" מתאימים כמו כפפה ליד ליישובים החרדיים, בהם מודיעין עילית וביתר עילית, או לשכונות חרדיות בערים מעורבות.

משפחה חרדית טיפוסית עם ארבעה נוסעים פעילים חוסכת מאות שקלים בחודש: מנוי "חופשי ארצי" עולה 157.5 שקל במקום 315, כפול ארבע – חיסכון של 630 שקל מדי חודש. זה משמעותי במיוחד בחברה המתאפיינת בתלות גבוהה בתחבורה ציבורית, בשיעור רכב פרטי נמוך ובנסיעות תכופות לעבודה, לימודים ומוסדות.

אילוסטרציה: אוטובוס בכניסה לירושלים. 1 באוגוסט 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

העלאת מחירי התחבורה הציבורית עבור משפחה כזו תתבטא במחצית מהעלות שתושת על המגזר היצרני, שסופג את מלוא ההעלאה ומממן בפועל את אלו שמשלמים רק מחצית.

אך החברה החרדית לא רק משלמת פחות – היא גם מקבלת יותר. בתקציב 2025 הוקצו כ־5.4 מיליארד שקל לכספים קואליציוניים, כולל כמעט שני מיליארד שקל לחינוך החרדי שאינו נמצא תחת פיקוח. ב־2026 קיים חשש להגדלה נוספת. נכון לעכשיו מתקיימים מגעים אינטנסיביים עם המפלגות החרדיות להטבות נוספות בתמורה לתמיכה בתקציב, לעיתים אף מחוץ לקואליציה.

חוק ההשתמטות רק יחמיר את העיוות הזה. הוא יתמרץ חרדים להישאר בישיבות במקום לקבל הכשרות וכלים שיאפשרו להם להשתלב בעבודות עם הכנסה גבוהה – וכך להשתתף בנטל הוצאות המדינה

וזה עוד לפני שהגענו למשרדים המיותרים שאיש מהם אינו עומד להיסגר בתקציב הקרוב. וגם אי אפשר לשכוח את "הסטארט־אפ" בדמות משרד ההתיישבות של אורית סטרוק, שמקבל מדי שנה תקציבים שסטארט־אפ אמיתי בהייטק יכול רק לחלום עליהם – כשמטרת הכספים כלל אינה ברורה.

כעת, כשהמלחמה – כך יש לקוות – מאחורינו, ברור שהדיבורים על הצורך בהטלת גזירות על הציבור כדי לממן אותה היו לא יותר מהסוואה לגלגול העלויות של מדיניות ממשלתית מופקרת על גבם של האוכלוסיות היצרניות: אלה שמשלמים מיסים, עובדים קשה ומחזיקים את הכלכלה על הרגליים.

מפגינים בירושלים מוחים נגד גיוס תלמידי הישיבות לצה"ל, 6 בנובמבר 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

חוק ההשתמטות רק יחמיר את העיוות הזה. הוא יתמרץ חרדים להישאר בישיבות במקום לקבל הכשרות וכלים שיאפשרו להם להשתלב בעבודות עם הכנסה גבוהה – וכך להשתתף בנטל הוצאות המדינה. אבל לא רק שהחרדים ימשיכו לא לשאת בנטל, אלא שהעלות על מי שכן נושא בו תעלה באופן דרמטי.

על פי אגף התקציבים, הנגזרת הכלכלית של כל חייל מילואים בחודש בודד מגיעה לכ־50 אלף שקל. בהינתן שמחסור כוח האדם בצה"ל יימשך תחת חוק ההשתמטות, רבים מאותם חיילי מילואים צפויים לשרת חודשים רבים במהלך השנה. ההערכה היא שהנטל הכלכלי הכולל על המשק יגיע לעשרות מיליארדי שקלים בשנה. ואתם כבר יודעים מי ישלם את המחיר הזה.