"הפגנת המיליון" שהתקיימה ב-5 באוקטובר השנה בישרה את נחישותם של החרדים להילחם בכל האמצעים נגד גיוסם. אמנם אומדן הנוכחים בפועל היה בסביבות ארבע מאות אלף, אך בהתחשב  בכך שכולם גברים צעירים יחסית, מדובר בנתון מדאיג, הממחיש את כוחם ומבשר רעות.

הפנאטיות של מגזר זה מנוגדת לערכי הדמוקרטיה ושוללת חשיבה אידיאולוגית ואישית. אורח החיים הקנאי של אלה המגדירים את עצמם "חרדים" מקוטב לזה של רוב העם, המסורתי, החילוני ובעיקר שוחר הדמוקרטיה. פסיקת האדמו"ר או המר"ן גוברת על פקודת המפקד. לכן, גיוס ''הסרבנים'' בכפייה הוא טעות מדינית וחברתית, אשר השלכותיה עלולות להוביל לבכייה לדורות.

פנאטיות המגזר החרדי מנוגדת לערכי הדמוקרטיה. פסיקת האדמו"ר או המר"ן גוברת על פקודת המפקד. לכן, גיוס ''סרבנים'' בכפייה הוא טעות מדינית וחברתית, שהשלכותיה עלולות להוביל לבכייה לדורות

ככל שמספר הנערים שגדלים ומתחנכים במוסדות תורניים ללא לימודי ליבה יעלה, יצמח בקרבם "גייס" התלוי וכפוף, על עיוור, למוריהם ולרבניהם, אשר בדרך כלל מונעים מאינטרסים משיחיים, כוחניים, סקטוריאליים ואנוכיים.  

מעבר לשיח הרחב בציבור בנושא ''שוויון בנטל'', סימנים מדאיגים מבצבצים לאחרונה גם בפיקוד הבכיר של זרועות הביטחון. אם עד לא מזמן "צבא העם" היה מנותק מפוליטיקה ותככים היררכיים, כיום צצים בכירים שמרשים לעצמם עצמאות ו/או התעלמות ממפקדיהם.

בהקשר זה, חשוב להזכיר את אופן בחירתו של דוד זיני לראש שב"כ. בעזות מצח, האלוף עקף את הנוהל הצבאי כשנפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ותפר לעצמו את המינוי מבלי ליידע מראש את הרמטכ"ל אייל זמיר, ובעיקר מבלי לקבל אישור לקיום פגישה כזו. לכך קוראים עקיפת סמכות. אין זו עדיין הוכחה ל''סכנה'' האורבת לחברה הפלורליסטית, אך מדובר בוודאי בסימפטום מדאיג לבאות.

יתרה מזו, גיוס חרדים בכפייה ובהיקף גדול עלול להרחיב את תופעת "הדרת הנשים", שכבר צצה לאחרונה גם בצה"ל, מציאות בלתי נסבלת לא רק מהיבט הקדמה והשוויון. שילובן ותרומתן של חיילות רבות בתפקידים חיוניים בכל המגזרים הקרביים והמטכ''ליים, מורגשת יותר ויותר.

גיוס חרדים המוני יפגע באופיו הפלורליסטי של "צבא העם" ויאלץ אותו לשלב סממנים תיאוקרטיים כפי שהשלטון המדיני מתנהל היום הלכה למעשה. אם הסרבנים יגויסו בכפייה, הם יצברו כוח נגדי ובדחיפת רבניהם עלולים להוביל את המדינה להפיכה צבאית ובעקבותיה למדינת הלכה.

לכל אזרח יש זכויות וחובות במדינתו. מי שדוחה בכוחניות את החובה הנעלה מכל, ביטחון המדינה, תישלל ממנו זכות הבחירה.

יחד עם זאת על המדינה לאפשר שירות לאומי, שווה באורכו לשירות הצבאי, לכל אזרח או אזרחית אשר מסיבות שונות מסרב/ת או נמנע/ת מלשרת בצה"ל – כמו החרדים, הערבים ואפילו אלה המתנגדים מטעמי מצפון.

גיוס חרדים המוני יפגע באופיו הפלורליסטי של "צבא העם" ויאלץ לשלב סממנים תיאוקרטיים. אם הסרבנים יגויסו בכפייה, הם יצברו כוח נגדי ובדחיפת רבניהם עלולים להוביל את המדינה להפיכה צבאית ובעקבותיה למדינת הלכה

זו תהיה הזדמנות לשרת את המדינה, כל אחד ואחת על פי מצפונם, הזדמנות אשר תאפשר זכויות שוות ומלאות לכל אזרח ואזרחית.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.