כמעט כל מדינה בעולם מתמודדת היום עם עלייה בטמפרטורות, עלייה בעוצמת אירועים קיצוניים ודעיכה מואצת של מערכות אקולוגיות. אבל הדוח החדש של ה־OECD, שפורסם בשבוע שעבר, מצביע על משהו הרבה יותר עמוק: משבר האקלים, אובדן המגוון הביולוגי ופגיעה בטבע וזיהום (האוויר, המים והקרקע) – הם לא שלושה משברים נפרדים אלא משבר אחד.

המציאות ברורה, קשה הרבה יותר להילחם במערכות טבע שהולכות ונעלמות, בזיהום שנכנס לכל בית ועם אקלים שמשתנה מהר יותר מכל תרחיש שמדינות בנו עליו. ועדיין, המדיניות ברוב העולם מנוהלת במסלולים נפרדים, עם חוקים שונים, תקציבים שונים ויעדים שלא מדברים זה עם זה. לפי הדוח, ההפרדה הזו פוגעת ביכולת של ממשלות בעולם לייצר שינוי משמעותי.

קשה יותר להילחם בנפרד במערכות טבע שנעלמות, בזיהום שנכנס לכל בית, ובאקלים שמשתנה מהר יותר מכל תרחיש שמדינות בנו עליו. ועדיין, המדיניות ברוב העולם מנוהלת במסלולים נפרדים

הדוח מתאר כיצד שינויים אקלימיים מייצרים שרשרת אירועים שמעמיקה את שני המשברים האחרים: חום קיצוני וממושך מגביר את זיהום האוויר, גלי בצורת מחלישים מערכות טבע ומאיצים קריסה של בתי גידול, ושיטפונות קיצוניים שוטפים מזהמים לקרקע ולמקורות המים.

במקביל, פגיעה במגוון הביולוגי מחלישה את היכולת של מערכות טבע לספוג פחמן, להתמודד עם עומסי מזג אוויר ולהגן על יישובים.

גם תחום הזיהום פועל כמו מכפיל נזק: כימיקלים, מזהמי אוויר, פלסטיק ומזהמים תעשייתיים פוגעים במינים, מחמירים את ההתחממות ומייצרים השפעה מצטברת על בריאות הציבור.

לא מדובר בשלושה כיוונים שונים, מדובר במעגל אחד שמחזק את עצמו, ואם ממשלות לא יסתכלו עליו כמקשה אחת, הן פשוט לא יצליחו לבלום אותו.

החלק החשוב ביותר בדוח הוא לא התיאור של המשבר, אלא תיאור הכשלים. לפי ה־OECD, מדינות רבות עדיין מפצלות את האחריות בין משרדי סביבה, אנרגיה, חקלאות ובריאות, בלי תיאום אמיתי. התוצאה היא מדיניות שלא רואה את התמונה הגדולה: תוכניות אקלים שמתעלמות מהטבע, תוכניות טבע שמתעלמות מזיהום, ותוכניות זיהום שלא מדברות על אקלים.

הדוח מתאר איך שינויים אקלימיים מייצרים שרשרת אירועים שמעמיקה את שני המשברים האחרים: חום קיצוני וממושך מגביר את זיהום האוויר, גלי בצורת מחלישים מערכות טבע ומאיצים קריסה של בתי גידול ועוד

גם כלי המדידה נשארו מאחור – מדינות לא מחשבות את ההשפעה המשולבת של כל התחומים, ולכן לא מצליחות להעריך את הנזק האמיתי ואת העלות האמיתית של חוסר העשייה. בנוסף, הדוח מצביע על כך שמנגנוני התכנון הקיימים לא בנויים לעולם שמשתנה כל כך מהר, ושמדינות עדיין מתקשות להגדיר יעדים שמחייבים זה את זה.

ולכן הדוח קורא למשהו פשוט וברור: לעבור מחשיבה נפרדת לחשיבה מערכתית. הדוח מציג מספר כיווני פעולה שנחשבים חיוניים בכל מדינה, שילוב מלא של מדיניות אקלים, טבע וזיהום תחת מסגרות משותפות; תכנון ארוך טווח שמבוסס על נתונים מאוחדים; חיזוק הכלים הכלכליים שמתגמלים שמירה על טבע וצמצום זיהום; מעבר להשקעה במערכות אקולוגיות טבעיות כחלק מתשתית לאומית; ושדרוג של מדדים שמסוגלים להעריך את העלויות והנזקים בצורה אמינה.

המסר המרכזי חד: שום מדינה לא תצליח לעמוד ביעדי האקלים שלה אם היא לא מפסיקה לאבד טבע ואם הזיהום ממשיך לגדול. כל פתרון אמיתי חייב להתייחס לכל המערכת, מהרמה המקומית ועד המדיניות הלאומית.

בישראל המשמעות אפילו ברורה יותר. אנחנו מדינה קטנה עם שטחים טבעיים מוגבלים, זיהום אוויר שממשיך לפגוע בבריאות הציבור וחשיפה מהירה יותר לשינויי אקלים. ואם אצלנו המדיניות עדיין מחולקת בין משרדים, יחידות ויעדים שלא מדברים זה עם זה, אנחנו פשוט לא נצליח להגן על מה שנשאר כאן.

המסר המרכזי חד: שום מדינה לא תצליח לעמוד ביעדי האקלים שלה אם היא לא מפסיקה לאבד טבע ואם הזיהום ממשיך לגדול. כל פתרון אמיתי חייב להתייחס לכל המערכת, מהרמה המקומית ועד המדיניות הלאומית

הדוח של ה־OECD הוא תזכורת ברורה שגם בישראל חייבים לחשוב כמערכת אחת: אקלים, טבע וזיהום הם אותו סיפור, ובלי שילוב אמיתי ביניהם אין סיכוי לשינוי אמיתי.

עידן אורון הוא מנהל "ירוק וחם", פרויקט אידיאולוגי ללא מטרות רווח ברשתות החברתיות שמוביל שיח אקטואלי על משבר האקלים, הגנת הסביבה ואנרגיה ירוקה.