ביקורו של השגריר האמריקאי טום ברק בישראל מפנה את תשומת הלב לעוד נושא שיעמוד במחלוקת בפגישה הצפויה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ במאר-א-לאגו בעוד כשבועיים – סוריה ולבנון.

השגריר ברק סיכם את מהות המחלוקת קודם בואו לישראל, באומרו כי ישראל לא יכולה להילחם בכולם כל הזמן. כלומר: ברק שם לו למטרה לעצור את המאמץ הישראלי לשמור על כל הגזרות חמות, באופן שאינו מאפשר לנשיא טראמפ לקדם את תוכניותיו למתן את המתיחויות במזרח התיכון, ביומרתו השאפתנית להשכין שלום באזורנו המיוסר.

טום ברק שם לו למטרה לעצור את המאמץ הישראלי לשמור על כל הגזרות חמות, באופן שאינו מאפשר לטראמפ לקדם את תוכניותיו למתן את המתיחויות במזרח התיכון, ביומרתו השאפתנית להשכין שלום באזורנו המיוסר

במונחים קונקרטיים, טראמפ רוצה הסכם ביטחוני בין ישראל לסוריה, כי הוא רוצה לייצב את סוריה כנכס של ארצות הברית לטווח ארוך. כמו כן, הוא חותר להסכם של ייצוב המצב בין ישראל ללבנון, אשר פירושו שישראל תרסן את התקפותיה בלבנון.

העניינים התלויים ועומדים בין ישראל לשכנותיה מצפון לא באים על חשבון המצב בעזה, שם טראמפ נחוש להגיע לשלב השלישי של תוכניתו, ולשקם את יחסי ישראל-מצרים שקרסו בגלל קטארגייט ובהמשך בשל סירובה העקשני של ישראל עד כה לחתום על הסכם הגז האסטרטגי עם מצרים.

שר האנרגיה של ישראל, אלי כהן, לא הסתיר ש"שיש עניינים ביטחוניים ופוליטיים" בין ישראל למצרים, כלומר: מה שהסתמן כמהדורה חדשה של קטארגייט – האשמת מצרים באיומים על ישראל, שלא היו ולא נבראו.

יש לומר את האמת, כי ההסכם באמת נותן לישראל מחיר נמוך מן הרגיל בשוק הגז, אבל אחרי קטארגייט, ומסע ההשפעה נגד מצרים שלא חדל – ככל הנראה לא מחיר הגז עומד בבסיס סירובה הממושך של ישראל לחתום על ההסכם עד כה, אלא גרסה חדשה כלשהי של פרשת קטארגייט, לכאורה.  

בעזה, טראמפ נחוש להגיע לשלב השלישי של תוכניתו, ולשקם את יחסי ישראל-מצרים שקרסו בגלל קטארגייט ובהמשך בשל סירובה העקשני של ישראל עד כה לחתום על הסכם הגז האסטרטגי עם מצרים

בסופו של דבר, נראה שהנשיא טראמפ הנחה את נתניהו לקבל את הסכם הגז, ושוב, כמו בעסקאות החטופים, נשיא אמריקאי מכריח אותו לנקוט צעדים שהם האינטרס של ישראל. כעת, יש לצפות לקיומה של הפסגה המשולשת בין טראמפ, נתניהו, והנשיא המצרי עבד אל פתח א-סיסי, ויש לקוות שפסגה כזו תשפר את היחסים בין ישראל למצרים אחרי שנפלו על הקרשים.

לעניין עסקת הגז עם מצרים יש השלכה מפתיעה גם על המצב בסוריה, ופה אנו נכנסים לניתוח ספקולטיבי, אבל מן הראוי שנביא גם את ההיפותזה הזאת לידיעת הקוראים. לקטאר יש תוכנית גז משל עצמה, והיא מאוד שאפתנית ומסוכנת ליציבות האזור – לחבר את המאגרים המשותפים שלה עם איראן בצינור גז לטורקיה. אבל הצינור הזה חייב לעבור דרך סעודיה וירדן. מכיוון שסעודיה וירדן לא יסכימו לכך, יש לחשוש שקטאר, ש"חתרנותה אומנותה" תפעל לערער את היציבות הפנימית בתוכן, כדי להפיל את המשטרים שלהם.

אחרי כשלון המרד הסוני נגד משטר בשאר אסד, קטאר גנזה את התוכנית הזאת, אבל אחרי ההשתלטות המפתיעה של היאת תחריר א-שאם על סוריה, התוכנית קמה לתחייה.

השאלה מי יספק גז לאירופה – ישראל או קטאר, עומדת בבסיס תחרות הגז של מזרח אגן הים התיכון. בצד אחד של המשוואה עומדת ברית ישראל, יוון, קפריסין, מצרים והאמירויות, ומן הצד השני עומדת טורקיה, שעושה מאמץ עילאי לדחוק עצמה בין המדינות הללו דרך התמיכה בחמאס עזה, כדי לפורר את הברית בין ישראל לשותפיה.

נראה שטראמפ הנחה את נתניהו לקבל את הסכם הגז. ושוב, כמו בעסקאות החטופים, נשיא אמריקאי מכריח אותו לנקוט צעדים שהם אינטרס ישראלי. יש לקוות שפסגה משולשת עם א-סיסי תשפר את היחסים

הסכם הגז בין ישראל למצרים חייב להיות נדבך בברית הגז בין ישראל לידידותיה בים התיכון, בעוד שסיכול ההסכם, אילו צלח, היה מחליש את הברית, לקראת כניסתה של טורקיה לעזה והשתלטותה על הנמל, כדי לתקוע טריז בין ישראל לחברותיה בברית הגז.

אז, איך זה נוגע לסוריה?  ההתקפה של דאעש – הפיגוע בחיילים האמריקאיים בעיר תדמור – לא בוצעה לצורכי הגז, דאעש לא מתעסק בזה. אבל לשם הבנת העניין יש לחזור לספקולציה על תחרות הגז. יש להבין היטב את הכוחות הפועלים בסוריה סביב אחמד א-שרע (מוחמד אל-ג'ולאני). לא כולם מקשה אחת – רחוק מזה. המצב דומה יותר לתמונת מלחמת האזרחים הישנה, בה הקבוצות הפונדמנטליסטיות השונות נתמכו בידי גורמי חוץ, בעיקר סעודיה וקטאר, ממטרות הפוכות.

קטאר תמכה בקבוצות דאעש המקורבות לטורקיה, גם מתוך מטרה להפיל את משטר אסד כדי לממש את קו צינורות הגז לטורקיה. סעודיה תמכה בקבוצות שהתנגדו לקטאר וביקשו להכשיל את תוכניותיה. סעודיה לא הייתה אף פעם נגד אסד. אדרבה, היא ומצרים ביקשו בדרכים שונות לסייע לו. מי שיצאו חזיתית נגד אסד היו קטאר וטורקיה.

מה שהתברר לנו לאחר מעשה זה שג'ולאני, היום אחמד א-שרע, היה קשור בסעודיה. ואין זה מקרה שדווקא סעודיה המליצה לטראמפ לתמוך בו. למה היא עושה זאת? כדי לבלום את קטאר וטורקיה. עולם הפוך. כל הזמן חשבנו שא-שרע הוא איש קטאר וטורקיה, אבל לא כך הדבר. פירוש הדבר הוא שקטאר וטורקיה יחפשו עכשיו דרכים למצוא אופוזיציה פנימית לו כדי ללחוץ עליו או אפילו להפיל אותו.

איך זה קשור לפיגוע בחיילים האמריקאים בתדמור? זה דומה למצב שהיה במלחמת האזרחים בסוריה, כשהתחוללה שם מלחמה בתוך מלחמה – הג'יהאדיסטים נגד בשאר אסד וגם הם בינם לבין עצמם, בעיקר על קו התפר של סעודיה וקטאר. תדמור נמצאת בדרום סוריה, קרוב לגבול עם ירדן. ערעור המצב שם יכול לקדם את האינטרסים של קטאר בהקשרים שדיברנו עליהם של היציבות בירדן, שלא רחוקה משם.

אז, איך כל זה קשור לישראל? השליח האמריקאי לסוריה ולבנון, טום ברק, מן הסתם אמר לממשלת ישראל להתאפק עם התגובות שלה, לא למתוח את החבל יותר מדי, ובכך לסייע לייצוב האזור במקום לדרדורו.

ערעור המצב על גבול סוריה-ירדן יכול לקדם את האינטרס הקטארי לערעור היציבות בירדן. איך זה קשור לישראל? טום ברק מן הסתם אמר לממשלת ישראל להתאפק עם תגובותיה, ובכך לסייע לייצוב האזור במקום לדרדורו

אפשר להבין את ישראל, שאחרי הטראומה של השבעה באוקטובר היא לא תיתן לשום כוח מאיים להתכנס על גבולותיה – אבל לא זה המצב בגבול עם סוריה. אם ישראל תפגין איפוק בפעילות הצבאית שלה בסוריה, היא לא תעלה את שאלת היציבות בסוריה על סדר היום הבינלאומי, וזה לא יחייב את טראמפ לנקוט עמדה בעניין. זה מן הסתם מה שטראמפ יאמר לנתניהו, ונקווה שימצא אצלו אוזן קשבת. לפחות שנתניהו "ינחה" את שר הביטחון ישראל כ"ץ להפסיק להכריז הכרזות רהב מתגרות.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.