פרנויה, מתח רב והשקפות עולם מנוגדות הם מאפיינים קלאסיים של מלחמה קרה. מלחמה שיצרה בריתות מפתיעות, גבתה אלפי קורבנות ומטילה אימה שקטה על משתתפיה.

כולנו הרי מכירים את המלחמה הקרה בין איראן לסעודיה. המלחמה שאני מדבר עליה קורית ממש מתחת לאפנו ועלולה לערער את עתידנו. אבחן כאן את המלחמה הקרה בין שתי המדינות ואבדוק את השלכותיה על ישראל.

כולנו מכירים את המלחמה הקרה בין איראן לסעודיה. היא קורית ממש מתחת לאפנו ועלולה לערער את עתידנו. אבחן כאן את המלחמה הקרה בין שתי המדינות ואבדוק את השלכותיה על ישראל

היריבות בין המדינות

ראשית, ישנם כידוע שני זרמים מובילים באסלאם: הזרם הסוני – המאמינים שהנהגת העולם המוסלמי עברה לחברו של מוחמד, אבו בכר. והזרם השיעי – המאמינים שזכות ההנהגה עוברת בשושלת משפחתו של מוחמד לחתנו, עלי.

בפינה הימנית של הזירה עומדת איראן: איראן לא תמיד הייתה אויבת כה מרה. בתקופת השאה היא הייתה ידידותית למערב ובעלת ברית כלכלית וביטחונית עם ישראל. ב-1979 חוללה המהפכה האסלאמית שינוי עמוק, והעלתה לשלטון משטר שיעי קיצוני בעל אידיאולוגיה אנטי-מערבית, הרואה בישראל ובארה"ב אויבות.

עושר הנפט והגז אפשר לשלטון הקיצוני לבנות מנגנוני חוק וצבא חזקים. מנגנונים אלו מבוססים על השקפה שיעית קיצונית. קיצוניות זו יצרה מתנגדים רבים ולא צפויים.

אחת מהן עומדת בפינה השמאלית של הזירה, סעודיה: סעודיה הוקמה ב-1932, כמונרכיה אבסולוטית, המבוססת על האסלאם הסוני. גילוי מרבצי נפט ב-1938 הפך אותה למעצמה כלכלית. סעודיה מקיימת קשרים הדוקים עם המערב והיא בעלת צבא גדול. במקביל, היא נהנית ממעמד ייחודי כשומרת המקומות הקדושים של האסלאם. סעודיה מקדמת את עצמה כמדינה יציבה ומתונה, תוך קידום רפורמות כלכליות כמו "חזון 2030". 

על פניו מדובר בשתי מדינות מוסלמיות במזרח התיכון, אז הן אמורות להסתדר לא? אבל שונות ועוינות. הסכסוך נובע ממספר גורמים מרכזיים. הגורם העיקרי הוא השסע הדתי. איראן רואה עצמה כמובילת העולם השיעי וכמי שמייצאת את המהפכה השיעית במזרח התיכון. סעודיה, לעומתה, רואה עצמה כמנהיגת העולם הסוני ושומרת ההגמוניה הסונית באזור.

הגורם העיקרי הוא השסע הדתי. איראן רואה עצמה כמובילת העולם השיעי וכמי שמייצאת את המהפכה השיעית במזרח התיכון. סעודיה, לעומתה, רואה עצמה כמנהיגת העולם הסוני ושומרת ההגמוניה הסונית באזור

השסע הדתי אינו הגורם היחיד לעוינות

• ההבדל האתני: איראן מורכבת ממספר קבוצות אתניות, אך הרוב הוא פרסי והתרבות הפרסית דומיננטית. בסעודיה יש רוב ערבי עם תרבות וזהות ערבית-שמית. שונות זו מחזקת את השסע הדתי ביניהן.
• בריתות עולמיות: איראן עוינת למערב ומעמיקה את בריתה עם רוסיה וסין, ההולכת ומתחזקת מאוד בשנים האחרונות. זאת בעוד סעודיה מקיימת לאורך השנים קשרים הדוקים עם המערב, ובייחוד עם ארה"ב, שלדעתה חיונית לשמירת ביטחונה וכלכלתה.
•  תחרות כלכלית: שתי המדינות הן יצואניות מובילות בתחום הנפט ויש ביניהן תחרות עזה על שוק האנרגיה העולמי. התחרות מוסיפה לעוינות בין המדינות.
• צבא והגרעין: סעודיה רואה בגרעין האיראני איום קיומי. בתגובה היא מפתחת תוכנית גרעין משלה, מעמיקה שיתופי פעולה ביטחוניים עם פקיסטן הגרעינית, לפי פרסומים בינלאומיים, במטרה לאזן את יחסי הכוחות מול איראן.

השונות, התחרות והאיום הגרעיני משלהבים את הסכסוך בין שתי המדינות. אך כיצד הוא מתבטא במציאות? בפעם אחרונה שפתחתי את הטלוויזיה לא שמעתי על פלישה איראנית לסעודיה.

המאבק הקר החם

המאבק "הקר" מתבטא באופן מאוד חם – לא במלחמה ישירה, אלא באמצעות מלחמת פרוקסי בין שני הצדדים.

איראן מאתגרת את סעודיה באמצעות "ציר ההתנגדות": כוח קודס של משמרות המהפכה מאמן ומממן ארגוני טרור שיעים ברחבי המזרח התיכון – שמטרתם לערער את המשטרים הקיימים ולהקים מוקדי כוח נאמנים לאיראן.

איראן מאתגרת את סעודיה באמצעות "ציר ההתנגדות": כוח קודס של משמרות המהפכה מאמן ומממן ארגוני טרור שיעים ברחבי המזרח התיכון – שמטרתם לערער את המשטרים הקיימים ולהקים מוקדי כוח נאמנים לאיראן

מנגד סעודיה תומכת בארגונים וממשלים סונים פרו-סעודיים. היא מסתמכת על עוצמתה הצבאית כדי לבלום את ההשפעה האיראנית ולשמור על ההגמוניה הסונית.

בלבנון: חזבאללה הוא הדוגמה הבולטת ביותר להשפעה האיראנית – ארגון טרור שיעי שמחזיק בכוח צבאי משמעותי, מפיץ את המהפכה השיעית ומפעיל לחץ מתמשך על ישראל. למרות ניסיונות סעודיים לתמוך בגורמים יריבים ולמרות היחלשות חזבאללה במערכה האחרונה – הארגון הוא עדיין שחקן מרכזי בלבנון.

בעיראק: איראן תומכת במליציות שיעיות פרו-איראניות במטרה ליצור רצף יבשתי בין איראן ללבנון ולהחליש את הנוכחות האמריקאית באזור. ניסיונות סעודיים להתקרב לממשלה העיראקית ולהשפיע דרך גורמים סוניים על המדינה – לא הצליחו לערער את הדומיננטיות האיראנית במדינה.

בסוריה: נפילת משטר אסד יצרה שינוי רדיקלי במאזן הכוחות. איראן נהנתה בעבר מהשפעה עמוקה בסוריה דרך שלטון אסד. אך לאחר נפילתו, סעודיה החלה לבחון התקרבות לסוריה ותמיכה בשלטון החדש של אחמד א-שרע (מוחמד אל-ג'ולאני). מטרתה: למלא את הוואקום ולמנוע מסוריה לחזור להיות מדינת חסות איראנית.

בתימן: החות'ים, ארגון שיעי ופרו-איראני, שולטים בחלקים נרחבים בתימן, כולל הבירה צנעא. סעודיה רואה בהם איום ישיר, וב-2015 ניסתה להביסם באמצעות קואליציה ערבית פרו-סעודית. בתגובה, החות'ים תקפו ערים ואתרי נפט סעודים. המלחמה גרמה למשבר הומניטרי חמור. ב-2022 סעודיה הסכימה להפסקת אש שברירית, אך ההסלמה עלולה להתחדש בכל עת.

שני הצדדים נלחמים במזרח התיכון באמצעות הכלים שברשותם, אך מה לגבי היחסים בין מלכי המשחק? האם בכלל מתקיימים ביניהם יחסים רשמיים?

מנגד, סעודיה תומכת בארגונים וממשלים סונים פרו-סעודיים ומסתמכת על עוצמתה הצבאית לבלימת ההשפעה האיראנית. הצדדים נלחמים בכלים שברשותם, אך מה לגבי היחסים בין מלכי המשחק?

ה"דטאנט" של המזרח התיכון

ב-2016 נותקו היחסים הרשמיים בין איראן וסעודיה בעקבות תקיפת השגרירות הסעודית, לאחר הוצאה להורג בסעודיה של איש דת שיעי בכיר.

ב-2019 כטב"מים איראניים פגעו במתקני נפט של חברת ארמקו והשביתו 50% מהתעשייה. חרף לקיחת אחריות מצד החות'ים על ההתקפה – סעודיה וארה"ב יחסו את התקיפה ישירות לאיראן.

ב-2023, בתיווך סיני, חתמו שתי המעצמות על הסכם נורמליזציה: חידוש יחסים דיפלומטיים, החזרת שגרירויות והתחייבות לכבד את ריבונותה של השנייה. למה?

1. איראן מעוניינת להפחית את הבידוד הכלכלי והמדיני שהיא נתונה בו ולהתקרב למדינות האזור.
2. איראן מעוניינת להפחית את ההשפעה האמריקאית באזור.
3.  סעודיה רוצה לסיים את המלחמה נגד החות'ים בתימן, הנתמכים על ידי איראן.
4. סעודיה חותרת להיגמל חלקית מהתלות באמריקה, ולגוון בבריתות עם מדינות האזור.
5. סעודיה שואפת להשיג יציבות אזורית, ובכך למנוע סכסוך אזורי רחב שיחבל בהתפתחותה הכלכלית וקיום חזון סעודיה 2030

אז מה זה אומר מבחינת ישראל? האם איבדנו בעלת ברית פוטנציאלית נגד איראן?

שחמט ישראלי

אני סבור שההסכם בין סעודיה ואיראן אינו הסכם שלום, אלא רק הסכם דה-אסקלציה שברירי. הוא אינו מסדיר את העוינות או את מלחמת הפרוקסי, אלא רק מפחית את הלהבות ואת הסכנה למלחמה כוללת. אך הלהבות עדיין שם והאיבה עדיין קיימת.

כפי שאמר שמעון פרס: "מזרח תיכון חדש". ניתן לראות כיצד המזרח התיכון משנה את פניו – לא עוד מאבק של יהודים מול ערבים. המזרח התיכון החדש הוא זירת שחמט מסובכת, בין היתר של מתונים מול קיצוניים.

אם ישראל מעוניינת לשלוט במשחק, עליה לחזק את הכלים המתונים בזירה – באמצעות תמיכה צבאית ומודיעינית חשאית, לצד התקרבות דיפלומטית למדינות ערביות מתונות ובראשן סעודיה.

ההסכם בין סעודיה ואיראן אינו הסכם שלום, אלא הסכם דה-אסקלציה שברירי. הוא לא מסדיר את העוינות או את מלחמת הפרוקסי, אלא רק מפחית את הלהבות ואת הסכנה למלחמה כוללת. אך ההאיבה עדיין קיימת

במקביל, ישראל צריכה להמשיך בתהליך החלשת השחקנים הקיצוניים במרחב, ובראשם "המלך האיראני". בכך היא תסייע למדינות המתונות להביס את הקיצוניות, עד שתוכל להשיג שחמט אסטרטגי מול איראן.

לעמית האוזרמן יש אהבה ללא גבולות לנושאי היסטוריה ואקטואליה והוא רוצה להשפיע, ללמד וליצור שיח.