במשך שנים בן-דרור ימיני חוזר בטוריו על אותו נרטיב של האשמת כל העולם, מבלי לנסות אפילו להבין מה התרומה שלנו למעמדה הבינלאומי הלא מזהיר של המדינה.

ימיני נוהג באורח קבע לראות כל נושא דרך הפריזמה של תדמית ישראל, ומתעלם משאלת המהות והנשמה של ישראל. גם כשהוא תוקף בצדק את הימין המשיחי ואת הסרבנות המדינית, הסיבה לדידו היא שהם גורמים לנו להיראות רע.

הוא מאשים את עיתון הארץ ואת רוב כלי התקשורת הרציניים בעולם כשהם חושפים את העוולות שלנו – למרות שכאיש תקשורת הוא אמור לדעת, כי הדרך היחידה להביא לתיקון ערכי היא חשיפה של המציאות גם כשאינה נעימה לנו.

ימיני נוהג לראות כל נושא דרך הפריזמה של תדמית ישראל, ומתעלם משאלת המהות והנשמה שלה. גם כשהוא תוקף בצדק את הימין המשיחי ואת הסרבנות המדינית, הסיבה לדידו היא שהם גורמים לנו להיראות רע

לאחרונה בחר ימיני להפנות את חיציו בעיקר כלפי ראש עיריית ניו יורק זוהרן ממדאני, שהפך לבובת הוודו שימיני ודומיו אוהבים לנעוץ בה את ביקורתם. אינני תומך בעמדותיו של ממדאני נגד הציונות, אבל רוב ההתקפות עליו חסרות כל בסיס עובדתי.

בעיניו של ימיני, החלטתו של ממדאני לבטל את הצו העירוני שהורה על אימוץ ההגדרה של הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה (IHRA) למילה אנטישמיות, היא "הגביע הקדוש", להוכחת היותו של ממדאני אנטישמי.

ההחלטה של ממדאני לבטל את כל הצווים שהתקבלו לאחר הגשת כתב האישום בגין עבירות שחיתות נגד קודמו בתפקיד, אריק אדאמס, בהם גם הצווים המבטלים את הגדרת ה-IHRA ואת האיסור על שיתוף פעולה עירוני עם גופים תומכי BDS, לא הייתה החלטה אנטישמית – אלא החלטה בעד העיר ניו יורק, שמבקשת להסיר ממנה את עננת השחיתות של קודמו בתפקיד.

ממדאני לא ביטל רק צווים שנגעו לישראל, אלא שורה של צווים שעסקו בסוגיות עירוניות שונות – שהמשותף לכולם היה קבלתם לאחר מועד הגשת כתב האישום נגד אדאמס ב-26 בספטמבר 2024. אבל כידוע עובדות לא תמיד מעניינות, אם ניתן להשמיץ.

אמנם אדמס זכה שהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ יפעל לביטול האישומים נגדו, אבל רוב תושבי העיר ניו יורק לא התשכנעו בחפותו של מי שבמהלך הקדנציה בה כיהן כראש העיר שלהם, הצליח להשניא את עצמו על רובם המוחלט.

לאחרונה בחר ימיני להפנות את חיציו בעיקר כלפי ראש העיר ניו יורק ממדאני, שהפך לבובת הוודו שימיני ודומיו אוהבים לנעוץ בה את ביקורתם. איני תומך בעמדותיו של ממדאני נגד הציונות, אך רוב ההתקפות עליו חסרות בסיס

הגדרת האנטישמיות של ה-IHRA עוררה מחלוקות, וגם הגוף שקיבל אותה ציין שהיא לא נועדה לשמש כחוק, אלא ככלי חינוכי ומחקרי לזיהוי תופעות של אנטישמיות. בלחץ פוליטיקאים מהימין הישראלי והאמריקאי, ההגדרה הזו אומצה כצווים וחוקים מחייבים במספר מדינות וערים בארה"ב, והיא מסייעת בידי אלו שמשתמשים באנטישמיות לפגוע בחופש הביטוי.

המשפטן קנת' סטרן ופרופסור יהודה באואר, מהמנסחים הראשיים של הגדרת ה־IHRA המקורית, הבהירו בראיונות ובעדות בפני הקונגרס כי ההגדרה שניסחו נועדה לשמש ככלי למדידת אנטישמיות, אך הפכה בפועל לכלי נשק פוליטי שמשמש לסתימת פיות. "כשמנסים לדכא דעות, זה אף פעם לא נגמר טוב ליהודים", אמר סטרן בראיון.

גם ממשל ביידן, שגיבש אסטרטגיה מרשימה למאבק באנטישמיות, בתאום עם ארגונים יהודים רבים, נמנע מלהפוך את הגדרת האנטישמיות IHRA לחוק, והציג נוסחאות אחרות שהמומחים לנושא מעדיפים אותן, כמו ההגדרה של ה-Task Force  Nexus וה-Jerusalem Declaration on Antisemitism כאפשרויות לחינוך נגד אנטישמיות.

יהודי ארצות הברית עמדו לאורך כל השנים בחזית המאבק לחופש הביטוי, וגם במקרה הזה יהודים רבים, בהם סטרן עצמו, מובילים את המאבק נגד מתן התוקף החוקי לאותן הגדרות, משום שהם מבקשים למנוע את החיבור שיש מי שמבקשים לעשות, בין ישראל לבין סתימת פיות ומניעת ביקורת שרק מגבירים אנטישמיות.

תושבי ניו יורק ששוחחתי עימם, בהם גם ישראלים לשעבר, אינם משלים את עצמם שממדאני הוא ציוני, אבל כמוהו, גם הם מעוניינים בהפרדה החשובה בין אנטי ציונות לאנטישמיות, בין ביקורת מבוססת יותר או פחות על מדינת ישראל, לבין שנאת יהודים. כפי שנקבע בהגדרת ה-IHRA, אלו אינם תחומים מנותקים זה מזה, אבל אלו גם אינם תחומים שנכון שהחיבור ביניהם ייעשה בצווים שסופם רק להוסיף עוד שנאה.

סטרן ובאואר, ממנסחי הגדרת האנטישמיות הבהירו, כי נועדה לשמש כלי למדידת אנטישמיות, אך הפכה לנשק פוליטי שמשמש לסתימת פיות. "כשמנסים לדכא דעות, זה אף פעם לא נגמר טוב ליהודים", אמר סטרן

ימיני כנראה ימשיך להציג כל ביקורת נגד ישראל כאנטישמיות ולהתעלם מהעובדה שהרבה אוהבי ישראל מובהקים מאוד ביקורתיים כלפי התנהלות ממשלותינו כבר שנים רבות, אבל בעיקר מאז עליית הממשלה הנוכחית ואופן ניהול המלחמה בעזה, שהייתה מוצדקת בתחילתה, אבל הפכה למלחמה פוליטית שעשתה נזק לא רק לתדמית ישראל אלא גם לביטחונה.

עדיף שנלמד להתמודד עם ביקורת ולשפר את מדיניותנו במקום לעסוק בהאשמת אחרים כפי שנוהג לעשות ימיני בכתיבתו.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.