בימים אלה, כאשר מדינת ישראל מצויה בעיצומה של מלחמה רב זירתית, שב ועולה לשיח הציבורי רעיון הענקת חנינה לראש הממשלה בנימין נתניהו.

זאת בעקבות התבטאויותיו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ומתוך תחושה הרווחת בקרב חלקים בציבור כי אין זה ראוי שראש ממשלה, המופקד על ניהול מערכה ביטחונית מורכבת, יידרש להמשיך ולהתייצב באולם בית המשפט כנאשם בהליך פלילי.

ואולם, השאלה המרכזית איננה אם קיימת אי נוחות ציבורית מן המצב, אלא כיצד ניתן למצוא מוצא מן הפלונטר המלווה את חיינו הציבוריים מזה שנים, מבלי לפגוע בעקרונות היסוד של שלטון החוק.

השאלה המרכזית איננה אם קיימת אי נוחות ציבורית מן המצב המשפטי של נתניהו, אלא כיצד ניתן למצוא מוצא מן הפלונטר המלווה את חיינו הציבוריים מזה שנים, מבלי לפגוע בעקרונות היסוד של שלטון החוק

סמלה של מערכת המשפט הוא המאזניים, ולא בכדי. תפקידה אינו רק לשקול את טענות הצדדים, אלא גם לשמור על איזון עדין בין ערכים מתנגשים. כאשר שיווי המשקל מופר, המערכת עלולה להיסחף למערבולת שבה כל ניסיון לתקן את ההטיה בכיוון אחד יוצר עיוות בכיוון האחר.

חז"ל ביטאו את סכנת אובדן שיווי המשקל של המערכת המשפטית בלשון חדה: "כל המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים". אמירה זו אינה קריאה לנוקשות, אלא אזהרה מפני סטייה מן המידה הראויה. רחמים שאינם במקומם עלולים להפוך לעוול כלפי מי שראוי להגנה; ובה בעת, החמרה בלתי מידתית בשם עקרון השוויון עלולה לפגוע באינטרס הציבורי הרחב.

סמכות החנינה נתונה לנשיא המדינה מכוח סעיף 11(ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה, הקובע כי לנשיא הסמכות "לחון עבריינים ולהקל בעונשים על-ידי הפחתתם או המרתם". זוהי סמכות רחבה וייחודית, המבוססת על שיקולי חסד ורחמים, ואינה כפופה לכללי המשפט המנהלי הרגילים. תפקידו של הנשיא בהקשר זה נתפס כ"שומר החסד" הדוחה את מידת הדין מפני מידת הרחמים.

חנינה ניתנת באופן רגיל רק לעבריינים שהורשעו בדין ולאחר שהביעו חרטה על מעשיהם. שימוש בסמכות להעניק חנינה תוך כדי משפט שמתנהל, ייחשב כצעד המתערב באופן בוטה בהליך המשפטי ופוגע בעצמאות מערכת המשפט. כמו כן, ברור כי חנינה לא אמורה לשמש כלי לפתרון משבר פוליטי או אמצעי לייצוב שלטוני בעת חירום.

שימוש בסמכות חנינה תוך כדי משפט מתנהל, ייחשב צעד המתערב בבוטות בהליך המשפטי ופוגע בעצמאות מערכת המשפט. ברור גם כי חנינה לא אמורה לשמש כלי לפתרון משבר פוליטי או אמצעי לייצוב שלטוני בעת חירום

לעומת זאת, בספר החוקים הישראלי קיים מנגנון אחר, מדוד ומובנה יותר: עיכוב הליכים לפי סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982. סעיף זה מאפשר ליועץ המשפטי לממשלה, בכל עת שלאחר הגשת כתב האישום ולפני הכרעת הדין, לעכב את ההליכים בהודעה מנומקת בכתב לבית המשפט. עם מסירת ההודעה, מופסקים ההליכים. אין מדובר בביטול האישום, לא בזיכוי ולא במחיקה, אלא בהקפאה זמנית, המותירה את ההליך תלוי ועומד.

מנגנון זה נועד למצבים שבהם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות בחינה מחודשת של האינטרס הציבורי בהמשך ניהול המשפט הפלילי. האינטרס הציבורי איננו מושג סטטי; הוא מושפע מנסיבות הזמן והמקום. מלחמה רחבת היקף, המצריכה ריכוז מאמץ לאומי חסר תקדים ומציבה את ההנהגה בפני הכרעות ביטחוניות יומיומיות, היא נסיבה חריגה מאין כמותה.

עוד קודם לפרוץ המלחמה, ההליך המשפטי היה יוצא דופן ומורכב במיוחד: מדובר במשפט פלילי המתנהל נגד ראש ממשלה מכהן, בפני הרכב של שלושה שופטים מבית המשפט המחוזי בירושלים.

שופטים אלה, בשל שיקולי אבטחה, נאלצים לקיים את הדיונים באולם המצוי במרתף בית המשפט המחוזי בתל אביב. זהו סידור חריג שמחייב תיאום לוגיסטי ואבטחתי נרחב, הן מצד מערכת בתי המשפט והן מצד משרד ראש הממשלה. מורכבות זו מתעצמת במציאות הביטחונית הנוכחית, והסיכונים והעלויות בהתאם.

האינטרס הציבורי אינו מושג סטטי; הוא מושפע מנסיבות זמן ומקום. מלחמה רחבת היקף, המצריכה ריכוז מאמץ לאומי חסר תקדים ומציבה את ההנהגה בפני הכרעות ביטחוניות יומיומיות, היא נסיבה חריגה

חשוב לציין כי לנוכח מצב החירום שבו אנחנו מצויים, ההליך המשפטי מעוכב דה פקטו ממילא לנוכח המגבלות המוטלות כיום על ניהול דיונים בבתי המשפט, ולפיכך נדרשת החלטה להמשיך ולעכבו גם לאחר מכן, ולפחות עד לאחר הבחירות שאמורות להתקיים בסוף השנה הנוכחית. החלטה כזו לא תבטל את עקרון שלטון החוק ולא תפגע מעבר למידה הנדרשת בעקרון השוויון בפניו.

אם ראש הממשלה לא יוסיף לכהן, המשפט יתחדש בלא הקושי הנוכחי. ואם ייבחר מחדש, תעמוד בפני היועץ המשפטי לממשלה הדילמה אם לחדש את המשפט או להמשיך את עיכוב ההליכים עד לאחר תום כהונתו, בדומה להסדר הקיים בדין הצרפתי.

כך או כך, אין מדובר בוויתור סופי על ההכרעה השיפוטית, אלא בדחייתה למועד שבו ניתן יהיה לקיימה ללא המגבלות הנובעות מתפקידו הציבורי הרם של הנאשם ומהתקופה שבה אנחנו מצויים.

הפלונטר הנוכחי אינו תוצר של יום אחד. הוא מלווה את המערכת הציבורית שנים ארוכות, מעיב על סדר היום הלאומי ומעמיק את השסע החברתי. בעיני חלקים מן הציבור, נתפס ההליך, בצדק או שלא בצדק, כבעל ממד פוליטי. תחושה זו היא עובדה חברתית שיש להביא גם אותה בחשבון במסגרת בחינת האינטרס הציבורי הרחב.

לנוכח מצב החירום, ההליך המשפטי מעוכב דה פקטו ממילא לנוכח המגבלות המוטלות על ניהול דיונים בבתי המשפט. לפיכך נדרשת החלטה להמשיך ולעכבו גם בהמשך, לפחות עד לאחר הבחירות בסוף השנה הנוכחית

מערכת משפטית חזקה אינה זו המתעקשת לפעול בכל תנאי, אלא זו היודעת מתי להפעיל שיקול דעת זהיר כדי לשמר את אמון הציבור ואת יציבות המערכת כולה. עיכוב הליכים, בנסיבות חריגות ותחומות בזמן, עשוי להיות דווקא הביטוי העמוק ביותר לאחריות משפטית ולאומית גם יחד.

דורון רדעי הוא עורך דין שעוסק במשפט אזרחי מסחרי ובתובענות ייצוגיות. לצד פעילותו המקצועית, פעיל בנושאים חברתיים שונים, מתוך השקפה שלעורך הדין תפקיד משמעותי גם מחוץ לכותלי בית המשפט - בקידום ערכים של צדק, שקיפות והגנה על האזרח/הצרכן הקטן מול רשויות השלטון והגופים העסקיים הגדולים במשק.