בשבוע האחרון אי אפשר לברוח מזה. החברה הישראלית חולה. בפתח תקווה קבוצה של נערים התנפלה על בחור בן 21 ורצחה אותו כי ביקש מהם לא להתיז ספריי שלג בפיצרייה שעבד בה. בבאר שבע נעצרו נערים בחשד למעורבות ברצח, במושב אביאל אב רצח את בנו והתאבד, זאת לצד האלימות הקשה בחברה הערבית שאינה פוסקת לרגע.

האלימות הזו לא עוצרת ברחוב, היא רודפת אחרינו למסך. סרטון הרצח שודר בכל מהדורות החדשות בשעה שילדים יושבים בסלון, כאילו מדובר בעוד מוצר צריכה.

חברה שצורכת סרטוני "סנאף" בפריים-טיים היא חברה שאיבדה את הגבול, ואם מדברים על גבול, ישראל היא המדינה היחידה שעדיין לא החליטה מה הם גבולותיה. לכן גם אין סיבה להיות מופתעים.

האלימות לא עוצרת ברחוב, היא רודפת אחרינו למסך. סרטון הרצח שודר בכל המהדורות בשעה שילדים יושבים בסלון, כאילו מדובר במוצר צריכה. חברה שצורכת סרטוני "סנאף" בפריים-טיים היא חברה שאיבדה את הגבול

מדינה שהתמכרה לכוח כפתרון בלעדי לכל בעיה, לא יכולה להיות מופתעת כשהיא מגדלת נוער אכזר. מדינה שנחשדת בביצוע פשעי מלחמה ואזרחיה לא מוציאים הגה, לא יכולה להיות מופתעת כשנערים מבצעים פשעים רצחניים ברחובה של עיר ומלבד נער אחד אף אחד לא נחלץ לעזור.

מדינה שלא עוצרת נערים ששורפים בתים על יושביהם לא יכולה להיות מופתעת כשרחובותיה שלה בוערים. התסמינים בפתח תקווה ובבאר שבע הם רק קצה הקרחון של ריקבון עמוק בהרבה.

בעוד שברחובות בתוך הקו הירוק האלימות היא ספורדית וניצתת באופן מקרי על ידי נערים שקופים שהמבוגרים אינם רואים, בגדה המערבית מדובר באלימות שיטתית בה הקטינים הם חיילים בשירות אידאולוגיה אכזרית ואלימה.

יורם שורק, איש חינוך הפועל במסגרת "מסתכלים לכיבוש בעיניים", מנהל תיעוד של קטינים מוזנחים המנוצלים במאחזים ובחוות לצורך פעילות פלילית. הוא מדווח על כך למוסדות הרווחה. הוא אינו היחיד. פעילים נוספים מעבירים דיווחים גם הם.

לאחרונה הועברו דיווחים על קטין הנשלח למרעה לבדו, ללא ציוד מתאים, גם בימי גשם, כשהוא מונחה לפלוש לאדמות פלסטיניות פרטיות ולהטריד תושבים – פעולות המסכנות את שלומו הפיזי והנפשי.

מדינה שלא עוצרת נערים ששורפים בתים על יושביהם לא יכולה להיות מופתעת כשרחובותיה שלה בוערים. התסמינים בפתח תקווה ובבאר שבע הם רק קצה הקרחון של ריקבון עמוק בהרבה

התשובה מהפיקוח שהתקבלה לדיווח הייתה גנרית, והזכירה לשורק תשובה גנרית אחרת לפיה "התלונה נבדקה ביסודיות" ומפאת "חובת סודיות" לא ניתן לפרט. ההבדל בין התשובה הזו לתשובה זהה שנשלחה על ידי מפקחת אחרת, בתגובה לדיווח על קטין אחר, היה שינוי שם הרשות המקומית והנחיה להפנות למשטרה את ההמלצה שבחשד לפלילים.

תשובותיהם חושפות מציאות שבה הרשויות בוחרות בשתיקה והשתקה של פגיעה בקטינים וניצולם. לאחרונה הושקה גם תוכנית בהיקף של 170 מיליון ש"ח המיועדת רשמית ל"נוער בסיכון" במאחזים. אולם, לפי פרסום ב-Ynet, המטרה המוצהרת של התוכנית היא "לשמור על המפעל הזה מבלי זליגה לאלימות" – כלומר שימור המפעל הבלתי חוקי של החוות והמאחזים שכל מהותו היא נישול וגזל, ומה הם נישול וגזל אם לא אלימות?

מה לומדים אותם נערים שנשלחים להטריד, להציק ולאיים על פלסטינים על ידי המבוגרים בסיוע המדינה, אם לא את מחיקת ערכם של חיי האדם? ערך שבעבר לפחות היה נחשב לערך קדוש במדינת ישראל.

כדי להבין את עומק הציניות, די להסתכל על הדמות שנבחרה להוביל את המיזם. לפי תחקיר של כרם נבות (גילוי נאות, כותב שורות אלה עובד בארגון) ופרסום ב"זמן ישראל", הפרויקטור שנבחר לעמוד בראש הפרויקט הזה, מתגורר בעצמו בבית בלתי חוקי על אדמות פלסטיניות פרטיות. כאשר זהו המודל לחיקוי –  המערכת מעבירה מסר ברור לנוער: החוק הוא המלצה בלבד, והכוח הוא הריבון האמיתי.

מי שחושב שאפשר להשתמש באלימות כדי לגרש אנשים ושהאלימות לא תחדור אליו הביתה, עשוי להידקר כשיצא מביתו כי "יבוא לא טוב בעין" לנער שזה עתה צפה בסרטון סנאף בחדשות. חברה שלא מאמינה בהסכמים אלא רק בכוח, לא צריכה להיות מופתעת כשגם בני הנוער דוחים את הסדר הישן ומעדיפים גם הם לפתור את הבעיה ביותר כוח.

מי שחושב שאפשר להשתמש באלימות כדי לגרש אנשים ושהאלימות לא תחדור אליו הביתה, עשוי להידקר כשיצא מביתו כי "יבוא לא טוב בעין" לנער שזה עתה צפה בסרטון סנאף בחדשות

חברה שהרגה עשרות אלפי ילדים ונשים ולא מסוגלת לחוש אפילו צל צילה של אמפטיה לקורבנות, שלא לדבר על חרטה, ששרי ממשלתה עונדים סיכות של חבל תלייה ובתי הספר שלה שולחים מדי שנה עשרות אלפי תלמידים לצעוד בלב אוכלוסייה כדי לשיר לה שירי נאצה, היא חברה חולנית. אף אחד לא צריך להיות מופתע. הגענו בדיוק לאן שצעדנו.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".