נפל דבר בישראל – ואולי בדת היהודית בכלל. איסור "כרת" חמור שליווה את היהדות מאז חרב בית המקדש, איסור העלייה על הר הבית – נפרץ באחת, כדרך אגב, כאשר הרב דב ליאור התיר לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לעלות למקומות האסורים בהר.

דיווח על כך הופיעה בליל ה-29 באפריל 2026 באתר "חדשות הר הבית" והורד עוד באותו לילה מן האתר. 

ממש באותה נשימה דווח על כנס "פרה אדומה", שמאפרה יהיה אפשר לטהר את העולים להר מטומאת מת, ובכך להיכנס למקום המקדש – כלומר: כיפת הסלע ואבן השתייה, שהם מקום קודש הקודשים.

על פי דיווח באתר "חדשות הר הבית" השבוע, דיווח שהורד עוד באותו לילה, התיר הרב דב ליאור לבן גביר לעלות למקומות האסורים בהר, פריצה של איסור "כרת" חמור שליווה את היהדות מאז ימי חורבן הבית

צירוף שתי הידיעות האלה משמעותו כי ההפרה של ישראל את הסכם הסטטוס קוו על הר הבית עם ירדן עולה שלב. אם עד כה אפשרה ישראל ליהודים לקיים תפילות והשתחוויות בשטח שהרבנים הסרוגים גידרו כמחוץ לתחום המקדש, הרי כעת מכשירים את כניסת היהודים למקדש עצמו. זה יתחיל עם בן גביר, בהיתר מיוחד של הרב ליאור, ואחר כך יבואו נערי הגבעות מטוהרים באפר פרה אדומה.

ידיעה שפורסמה והורדה מאתר חדשות "הר הבית" ב-29 באפריל 2026

עניין העלייה על הר הבית עומד במרכז המחלוקת בין החרדים לסרוגים של הציונות הדתית. בעוד החרדים מקפידים על איסור הכרת, מחמת שלא "לעלות על החומה" מול אומות העולם, כלקח מחורבן בית שני – הרי היהדות הסרוגה רואה דווקא בעלייה על ההר את החשת הגאולה.

גורלה של מדינת ישראל תלוי עכשיו בוויכוח ההלכתי: האם יש לקרב את הגאולה במעשה ממש – הקמת בית מקדש, כדעת הסרוגים – או להיזהר מכך, כדעת החרדים. הבעיה היא שלחרדים של דורנו חשובים יותר האינטרסים העסקניים של גיוס תקציבים, עד כי את הוויכוח ההלכתי שביסוד תפיסותיהם האנטי-משיחיות הם מניחים בצד.

מהדיווחים עולה שהפרת ישראל את הסכם הסטטוס קוו עם ירדן בהר הבית עולה שלב. אם עד כה אפשרה ישראל ליהודים תפילות בשטח שגודר כמחוץ לתחום המקדש, כעת מכשירים כניסת יהודים למקדש עצמו

מבחינה פרקטית, המשטרה ושב"כ נכנסים אף הם לוויכוח ההלכתי הזה. בעוד הרב ליאור, רבו של שר המשטרה, מעודד את הכניסה לתחומי המסגדים – הרי שהרב צבי טאו, רבו של דוד זיני, ראש שב"כ, אוסר זאת, ודעתו כדעת החרדים בעניין.

מעניין לאן יובילו חילוקי הדעות האלה את שתי הרשויות. כשם שמפאת כבוד התקציבים, הרבנים החרדים שמו בצד את הוויכוח ההלכתי עם הסרוגים – כך יש להניח שמפאת כבוד הפוליטיקה, גם הוויכוח בין הרב טאו לרב ליאור לא יתפתח לקרע בין המשטרה לשב"כ.

תוכן הידיעה באתר "חדשות הר הבית" על התרת איסור הכניסה למקומות האסורים בהר הבית, ידיעה שעלתה לאתר ב-29 באפריל 2026 והורדה באותו לילה

לגופו של עניין, חשוב להבין מהו הנימוק ההלכתי של הרב ליאור. לגרסתו, על הציבור הרחב אסור להיכנס לתחומים האסורים, אבל לגבי בן גביר "חל עליו דין שונה משאר הציבור, מתוקף תפקידו כשר בממשלת ישראל, ומדין 'כיבוש' של מדינת ישראל ועם ישראל בהר הבית". כלומר: מצב הכיבוש של הר הבית מטיל על בן גביר את חובת מימוש הריבונות. דעתו של הרב טאו הפוכה – לגרסתו, דווקא העלייה על ההר מחלישה את ריבונות ישראל.

כדי להבין מה פירוש המושג "כיבוש" בהקשר הכהניסטי, עלינו להקשיב לעיתונאית עירית לינור, המקורבת לחוגים אלה, המתמצתת את העיקרון בשלוש מילים: כיבוש, גירוש, התנחלות (בגרמנית זה נשמע יותר טוב). כלומר: היתר הכניסה של הרב ליאור לבן גביר לתחום המקדש קשור בתוכנית ההכרעה של בצלאל סמוטריץ' – טרנספר של הפלסטינים מן הגדה, ובניית בית המקדש "על חורבות אל אקצא".

עירית לינור מתמצתת את העיקרון במילים: כיבוש, גירוש, התנחלות. היתר הכניסה של הרב ליאור לבן גביר לתחום המקדש קשור בתוכנית ההכרעה – טרנספר של הפלסטינים מן הגדה ובניית בית המקדש "על חורבות אל אקצא"

מה עמדתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בסוגיה? בן גביר טוען שנתניהו תומך במדיניותו על הר הבית. בריאיון ב"פטריוטים" בערוץ 14 אמר בן גביר כי "המדיניות החדשה שלו מתואמת היטב עם ראש הממשלה". זאת אחרי שנים שבהן נתניהו עצמו הצהיר כי בן גביר לעולם לא יהיה שר. כעת מתברר כי לא רק שהוא שר, ואף שר בכיר – הוא גם קובע מדיניות רגישה ביותר, ולטענתו בגיבוי מלא של ראש הממשלה.

מי שיטען כי בהיעדר חזיתות חוץ, ראש ממשלה הלחוץ ממהלך משפטו מחפש להבעיר חזיתות חדשות, כולל חזית הפנים – אתקשה לסתור את דבריו.

בצמוד לפרסום על פסק הרב דב ליאור נערך כנס "פרה אדומה" בירושלים, כדי לדון בצדדים הפרקטיים של טיהור הנכנסים לתחומי המקדש. על פי ההלכה, אסור ליהודים לעלות על הר הבית מחמת טומאת המת, שכל עם ישראל נגוע בה, והיא העומדת בבסיס ההלכה החרדית האוסרת ב"כרת", כלומר עונש מוות, את העלייה על ההר.

הרבנים הסרוגים פתרו זאת בשני אופנים: האחד – עלייה על ההר רק לאחר טבילה במקווה; השני – שרטוט מסלולי הליכה בקצה הרחבה, היכן שלא עמד בית המקדש.

על פי הלכות פרה אדומה, רק לאחר שריפת הפרה בטקס מפורט ניתן להיטהר ולהיכנס למקדש. הטקס מאתגר עד כי נראה בלתי ניתן למימוש, אבל אחד הדוברים בכנס אמר שיש לראות בקשיים לא מכשולים אלא "משימות". פירוש הדבר שיימצאו רבנים שיפתרו את הקושיות כדי לאפשר את מימוש הטקס כהלכתו – כשם שהרב ליאור פתר לבן גביר, מכוח הלכות כיבוש, את קושיית הכניסה לתחומי המקדש.

על פי הלכות פרה אדומה, רק לאחר שריפת הפרה בטקס מפורט ניתן להיטהר ולהיכנס למקדש. הטקס מאתגר עד כי נראה לא ניתן למימוש, אך אחד הדוברים בכנס אמר שאין לראות בקשיים מכשולים אלא "משימות"

מי שחשב שהרבנים המכובדים דיברו על עניינים תיאורטיים שאין להם אחיזה בחיי המעשה – טעות בידו. ארבע פרות אדומות כבר נמצאות ברפת בשילה. בכנס הוצג סרטון מפורט המעיד כמה הושקע בהינדוס הפרות הללו כדי שיהיו אדומות ממש. ומכיוון שככל שהן מתבגרות צבען האדום עלול לדהות – השעה דוחקת.

אם שנות חייה של פרה הן ארבעים שנה, ואם נניח שגילן של הפרות הקיימות הוא כבר עשרים שנה, הרי פסק הזמן העומד לרשות מדינת ישראל לפני גוג ומגוג הוא קצר מאוד – שנים מעטות, אם לא נדרש באופן מיידי.

על חומרת הדברים ניתן ללמוד מכך שיד נעלמה הורידה את שני הקישורים לכנס מן הרשת, ואי אפשר עוד להיכנס לתכנים אלה.

למי שאינו מבין מדוע אלה התפתחויות מסוכנות – עליו לתת דעתו לטורקיה של רג'פ טאיפ ארדואן. אחרי שישראל במאמץ רב סילקה את טורקיה ממזרח ירושלים, הנה היא חוזרת עכשיו, ושוב נראה דגל טורקיה מבצבץ בפינות העיר. אחרי שהשתלט על סוריה, שם ארדואן פניו לשחרר את מסגד אל-אקצא מן היהודים, ושם את ירושלים על ראש שמחתו.

מדברים אצלנו הרבה על הסכנה הטורקית המתפתחת – ואנו, במו ידינו, בונים לארדואן את הבימה לאחד את כל תנועות האחים המוסלמים תחת דגלו למסע צלב מוסלמי על ירושלים, באדיבותם של בן גביר ונתניהו.

מדברים אצלנו הרבה על הסכנה הטורקית המתפתחת – ואנו, במו ידינו, בונים לארדואן את הבימה לאחד את כל תנועות האחים המוסלמים תחת דגלו למסע צלב מוסלמי על ירושלים, באדיבותם של בן גביר ונתניהו

האם נתניהו מודע לכך? בוודאי. אבל מה אכפת לו. אפשר לומר כי שנות קיומה של מדינת ישראל נמדדות באורך חייה של פרה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.