בימים האחרונים עורר ראש הממשלה בנימין נתניהו סערה ציבורית לאחר ששיתף סרטון תחת הכותרת "ביביסט, לא חצי בן אדם". הסרטון מציג סצנה משפחתית הבנויה כפרודיה על "יציאה מהארון": בן צעיר מתיישב מול הוריו, והם מבטיחים לו שיאהבו אותו בכל מקרה. אלא שהגילוי הדרמטי אינו נטייה מינית אלא זהות פוליטית: "אני ימני. אני ביביסט".
מכאן מתגלגלת הסצנה לתגובה מבוהלת של המשפחה הליברלית כביכול, שמתקשה ליישב בין דמותו של הבן המשכיל, עובד ההייטק וקורא הספרים, לבין האפשרות שהוא תומך בנתניהו. הסרטון הפוליטי והבוטה טוען, שבישראל קיימים "ביביסטים בארון", אנשים שמסתירים את עמדתם מפני סביבה חברתית, מקצועית ותרבותית שמביטה בהם בבוז.
על רקע הסערה הזו כתבה נוה דרומי טור ב־ynet, "שמאלנים, רואים לכם". דרומי טוענת שהסערה סביב הסרטון מוכיחה את צדקתו. לשיטתה, תגובת הזעם של השמאל חשפה את מה שהוא מנסה להסתיר: התנשאות עמוקה כלפי ביביסטים, יחס אליהם כאל נחותים תרבותית, וחוסר יכולת לקבל אותם כאנשים חושבים, משכילים ולגיטימיים.
"שמאלנים, רואים לכם", כתבה דרומי. לשיטתה, תגובת הזעם של השמאל לסרטון חשפה את התנשאותו כלפי ביביסטים, את יחסם אליהם כאל נחותים תרבותית, ואת חוסר היכולת לקבלם כאנשים חושבים ולגיטימיים
הטור ממסגר את הביביסט לא כמי ששייך למחנה פוליטי חזק הנמצא שנים בשלטון, אלא כמי שנרדף חברתית ונאלץ להסתיר את זהותו. יש כאן גרעין אמת: אפשר להחזיק בכוח פוליטי ועדיין להרגיש מבוזה תרבותית. אבל השאלה היא מה עושים עם העלבון הזה – מבינים אותו, או הופכים אותו לכלי קיטוב.
היות שאנו מסתמכים יותר ויותר על מנועי בינה מלאכותית ככלי עזר לפענוח המציאות, ביקשתי מארבעה מהם לנתח את הטור של דרומי. מה שמרתק לדעתי בתרגיל המחשבתי הזה אינו רק השורה התחתונה, אלא הפריזמה שדרכה כל מנוע מביט על החברה הישראלית, מה הוא מדגיש, מה הוא מחמיץ, ואיזו "אישיות" אלגוריתמית נחשפת בתוכו.
צ'אט ג'יפיטי
הניתוח הזה הוא הרחב ביותר בהתייחסותו לשתי הצלעות של הוויכוח, ומסיים באזהרה על הסכנה שבמכונת הקיטוב.
"טורה של נוה דרומי הוא כתב הגנה פוליטי־רגשי על תודעת העלבון של הימין הביביסטי. הוא אינו מנתח רק את הסרטון שנתניהו שיתף, אלא משתמש בתגובת השמאל אליו כהוכחה לכך שהסרטון צדק: אם השמאל מזדעזע מן הטענה שהוא מביט על ביביסטים מלמעלה, סימן שהמסכה נפלה.
ביקשתי מ-4 כלי בינה מלאכותית לנתח את הטור של דרומי. מה שמרתק בתרגיל המחשבתי הוא הפריזמה דרכה כל מנוע מביט על החברה הישראלית, מה הוא מדגיש או מחמיץ, ואיזו "אישיות" אלגוריתמית הוא חושף
"מבחינה פוליטית, זהו מהלך קמפייני מובהק: הדיון מוסת מן השאלה האם ראוי שראש ממשלה יפיץ סרטון מפלג, אל השאלה האם לשמאל מותר בכלל להזדעזע ממנו.
"מבחינה חברתית, הטור נוגע באמת קיימת: בישראל יש פער עמוק בין כוח פוליטי להון תרבותי, וייתכן שבמרחבים מסוימים הזדהות ביביסטית גלויה נתפסת כמביכה. אבל הטור מרחיב את האבחנה הזו להכללה שבטית.
"מבחינה פסיכולוגית, הטור בנוי על עלבון קולקטיבי. הוא אומר לקורא הביביסטי: לא דמיינת, הם באמת בזים לך. הבעיה העמוקה היא שהטור מתלונן על דה-הומניזציה של ביביסטים, אך משיב לה בדה-לגיטימציה של מחנה שלם. לכן כוחו ברור, אך גם סכנתו: הוא לוכד אמת חברתית בתוך מכונת קיטוב".
קלוד
הניתוח הזה הוא הטכני ביותר, ומתמקד במבנה הטיעון עצמו ובניכוס הרטורי של שפת השמאל.
"טור הדעה של נוה דרומי הוא דוגמה מובהקת לכתיבה פוליטית-רגשית שמטרתה אינה שכנוע הצד האחר, אלא חיזוק הזהות הקבוצתית של הקורא הממוקד. הטור מכוון לחזק תחושת 'אנחנו מול הם' בקרב הציבור הימני ולמסגר הצבעה לנתניהו כמעשה של כבוד עצמי.
צ'ט ג'יפיטי: "מבחינה פסיכולוגית, הטור בנוי על עלבון קולקטיבי. הוא אומר לקורא הביביסטי: לא דמיינת, הם באמת בזים לך. הבעיה – הטור מתלונן על דה-הומניזציה של ביביסטים, אך משיב לה בדה-לגיטימציה של מחנה שלם"
"מבחינה פוליטית, הטיעון המרכזי בנוי על מבנה חסין מפני הפרכה: כל ביקורת על הסרטון מוצגת כאישור שלו – בועה לוגית סגורה שאינה מאפשרת דיון אמיתי. בנוסף, הכותבת מנצלת אסימטריה לגיטימית חלקית – ביקורת על לעג שמאלי ארוך שנים לימנים – אך מתעלמת מכך שסרטון של ראש ממשלה בכהונה שונה מהותית מסאטירה טלוויזיונית.
"מבחינה חברתית, הטור מחדד את השסע בין 'ימין' ל'שמאל' כזהות קולקטיבית ראשונית, ומרחיב תופעה אמיתית להכללת יתר. מבחינה פסיכולוגית, הטור מאמץ שפת שיח שמאלית-פרוגרסיבית ("מדכא/מדוכא", "הרמת הראש") ומפנה אותה כנגד השמאל עצמו – ניכוס רטורי מכוון. בסופו של דבר, הטור מאשש בדיוק את תחושת הנחיתות שהוא מתאר – בכך שהוא מתייחס אליה ברצינות כה רבה".
ג'מיני
הניתוח הרחב ביותר מבחינת הקשר – ג'מיני ממקם את הטור בתוך תמונה לאומית כוללת ומציג מודל סוציולוגי.
"טור הדעה של נוה דרומי משקף את השבר העמוק בחברה הישראלית של 2026, תוך הצפת מנגנונים פוליטיים, חברתיים ופסיכולוגיים המניעים את הקיטוב הנוכחי.
"מבחינה פוליטית, הטור מתאר מאבק על הגמוניה, לגיטימיות וחופש הביטוי: סאטירה מהשמאל נתפסת כאמנות לגיטימית, ביקורת מהימין – כהסתה.
"ברמה החברתית, המאמר מאמץ באופן אירוני מונחים מעולם הפרוגרסיבי כדי להציג את תומכי הימין כקבוצה מוחלשת המודרת מהאליטה התרבותית.
הניתוח הרחב ביותר מבחינת הקשר הוא של ג'מיני, הממקם את הטור בתוך תמונה לאומית כוללת ומציג מודל סוציולוגי: "טור הדעה של נוה דרומי משקף את השבר העמוק בחברה הישראלית של 2026"
"ניתוח פסיכולוגי חושף מנגנון חריף של דה-הומניזציה – שלילת האנושיות מייצרת איום עמוק על הזהות הקבוצתית, ומפעילה מנגנוני התגוננות. תחושת הקורבנות המשותפת מעניקה לגיטימציה פנימית לכעס ולתסכול, ומזינה את תופעת הסילואים – מצב בו החברה מפוצלת לשבטים שאינם מסוגלים לנהל דיאלוג. בסופו של דבר, הטור מדגים כיצד אירוע נקודתי הופך לשדה קרב פסיכו-חברתי עמוק".
גרוק
הניתוח הזה הוא הפחות מרוחק ביקורתית. למרות שהוא מעביר ביקורת, גרוק "מזדהה" חלקית עם הטענה ומאמת אותה בקול רם יותר מהאחרים.
"טור הדעה של נוה דרומי הוא טקסט פולמוסי חד ויעיל, המשלב הגנה והתקפה.
"מבחינה פוליטית, הוא בונה טיעון חסין יחסית: כל ביקורת שמאלנית על הסרטון רק מאשרת את הטענה המרכזית. הטור חושף אסימטריה אמיתית בסאטירה הציבורית ומציב דילמה לקורא השמאלני: האם הוא מוכן לשתף פעולה עם מפלגות ערביות אנטי-ציוניות תוך דה-לגיטימציה של חצי מהעם היהודי.
"חברתית, הוא מאבחן נכון תופעה כואבת – קיומה של סטיגמה תרבותית כבדה נגד ימנים בסביבות אקדמיות, הייטק ועירוניות חילוניות. עם זאת, הוא נוטה להכללה ומציג את השמאל כמונוליטי יותר מכפי שהוא.
"פסיכולוגית, הטור פועל דרך מנגנוני השלכה, ויקטימיזציה וניכוס רטורי – ממחיש את הדיסוננס הקוגניטיבי של השמאל, שזקוק להסברים מוסריים עליונים כדי להצדיק את הפסדיו החוזרים. הטור אינו שואף לשכנע את הצד השני אלא לחזק זהות ולשקם כבוד עצמי של ציבור שמרגיש מושפל תרבותית. הוא חד-צדדי אך לוכד אמת חברתית-פסיכולוגית משמעותית".
הניתוח של גרוק הוא הפחות מרוחק ביקורתית. למרות שהוא מבקר, הוא "מזדהה" חלקית עם הטענה ומאמת אותה יותר מהאחרים. "הטור הוא טקסט פולמוסי חד ויעיל, המשלב הגנה והתקפה"
* * *
ארבעת הניתוחים מסכימים על שלושה דברים: הטור הוא מהלך גיוס פוליטי ולא דיון פתוח, הוא מרחיב תופעה אמיתית להכללה גורפת, והוא פועל דרך תחושת קורבנות שמעניקה אישור רגשי לתחושת פגיעה.
אבל ההבדלים הם המעניינים לדעתי. צ'אט ג'יפיטי מסיים באזהרה מפני קיטוב, ולכן הוא הכי מודע לסכנה ברמת השיח הציבורי. קלוד מתמקד במבנה הלוגי הפנימי של הטיעון, בועה חסינה מפני הפרכה. במפת הדרכים הציבורית שלנו, הניתוח המפרק והמרוחק של שני המנועים הללו נקרא על ידנו כבעל נטייה שמאלנית.
ג'מיני ממקם את הכול בתוך נרטיב לאומי רחב, אולי עד כדי דילול הניתוח הספציפי. גרוק מציג ניתוח ישיר יותר. הוא מעניק משקל גדול יותר לגרעין האמת החברתית שיש בטור, ומכיר בכך שתחושת ההשפלה התרבותית של חלקים מהימין אינה רק "התקרבנות", אלא תופעה חברתית אמיתית. לצד זאת, הוא מבקר את הטור על חד־צדדיות והכללה. ניתוח זה נקרא על ידנו כבעל נטייה ימנית.
התרגיל המחשבתי שעשיתי עם ארבעת כלי הבינה המלאכותית מוכיח שמבט ניטרלי ומרוחק הוא אשליה. לא רק עבורנו, אלא גם עבור המכונות שפיתחנו. בסופו של דבר, מנועי הבינה המלאכותית לא רק ניתחו את השבר הישראלי, הם הפכו לחלק ממנו, כשהם משתקפים כמעט באופן מושלם על הציר הפוליטי שבין ימין לשמאל.
אולי מנועי הבינה המלאכותית יודעים לפרק לגורמים את מנגנוני הדה-הומניזציה ותרבות הקורבנות שלנו בדיוק כירורגי, אבל הם לא יכולים להציע להם תרופה. שום פקודת קוד לא תאחה את הקרע הזה.
אולי מנועי הבינה המלאכותית יודעים לפרק לגורמים את מנגנוני הדה-הומניזציה ותרבות הקורבנות שלנו בדיוק כירורגי, אבל הם לא יכולים להציע להם תרופה. שום פקודת קוד לא תאחה את הקרע הזה
כדי לאחות את הקרע נזדקק, בסופו של דבר, לקצת יותר בינה אנושית ואומץ להביט זה לזה בעיניים, בלי תיווך של אלגוריתם, בלי מסכות, בלי סרטונים בוטים וטורים המגנים עליהם או מוקיעים אותם.
פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו