כל הסכם לטווח ארוך שתחתום ארצות הברית עם איראן ויכלול הקפאת תכנית הגרעין שלה – הוא טוב לישראל. אני מודע לכך שטענה זו עומדת בניגוד גמור למבול הניתוחים והפרשנויות שמתפרסמים בכלי התקשורת ובמכוני המחקר העוסקים בביטחון ישראל, בימים שחלפו מאז הפסקת האש.

הסכם אמריקאי עם איראן בנקודת הזמן הנוכחית הוא אולי רע לראש הממשלה בנימין נתניהו מבחינה פוליטית, אך טוב לביטחונה של ישראל ולאזרחיה המותשים מהמלחמות בזירות השונות.

אפתח באבחנה בין השיקולים האסטרטגיים של מקבלי ההחלטות בישראל לצאת למלחמה נגד איראן ביוני 2025 לעומת המלחמה הנוכחית, הבדלים שמסבירים יותר מכל את המבוי הסתום שאליו נקלעו ישראל וארצות הברית בימים אלה.

הסכם אמריקאי עם איראן בנקודת הזמן הנוכחית הוא אולי רע לראש הממשלה בנימין נתניהו מבחינה פוליטית, אך טוב לביטחונה של ישראל ולאזרחיה המותשים מהמלחמות בזירות השונות

בעקבות חיסולו בדמשק של מפקד כוח קודס באפריל 2024, איראן קיבלה החלטה לראשונה בתולדות שתי המדינות לתקוף את ישראל ישירות באמצעות מאות טילים מסוגים שונים. ההתקפה ההיא נכשלה וישראל חיפשה הזדמנות לממש את שאיפתה משכבר הימים לתקוף מן האוויר את מתקני הגרעין האיראניים.

"הכוכבים הסתדרו" לישראל ביוני 2025, שישה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד של הנשיא דונלד טראמפ ובעקבות נטרול חזבאללה בלבנון, ארגון שמערך הטילים הגדול שלו הרתיע אותה בעבר מתקיפת מתקני הגרעין, מחשש לאבדות כבדות בעורף הישראלי.

במלחמת 12 הימים ביוני ישראל מימשה עקרון חשוב באסטרטגיה צבאית: "ניצול הצלחה". התקיפות הישראליות, אליהן נוספה תקיפה אמריקאית יחידה, שבעזרתה שתי המדינות "קברו" לזמן מה את האורניום המועשר לרמה צבאית.

ההישג העיקרי של ישראל היה ונשאר גיוסו של הממשל האמריקאי הנוכחי למחויבות עמוקה לעצירת תוכנית הגרעין האיראני. מחויבות זו באה לידי ביטוי במערכה הראשונה, בנטרולם לזמן מה של 440 ק"ג של אורניום המועשר לרמה של 60%, אשר ניתן להעשירם לרמת נשק בתקופה של כשנה-שנתיים עד להרכבת הפצצות הראשונות.

בעקבות אותה התקפה והחשש מפני מלחמה נוספת, הסכימה טהרן להיכנס למו"מ עם ארצות הברית להשגת הסכם ארוך טווח להקפאת הפיתוח הגרעיני. אולם לאחר מספר מפגשים בודדים נטשה ארצות הברית את שולחן המשא ומתן ויצאה עם ישראל למתקפה נגד איראן.

בעקבות התקיפה באיראן ביוני והחשש מעוד מלחמה, הסכימה טהרן למו"מ עם ארה"ב להשגת הסכם ארוך טווח להקפאת הפיתוח הגרעיני. אך לאחר כמה מפגשים נטשה ארה"ב את המו"מ ויצאה עם ישראל למתקפה נוספת

ההחלטה האמריקאית-ישראלית לצאת כעבור שמונה חודשים למלחמה נוספת נגד איראן, אשר הוגדרו לה מטרות מרחיקות לכת שאינן בנות השגה בעליל בתקיפות מן האוויר – כגון הפלת המשטר, עצירת תכנית הגרעין, ופגיעה אנושה במערך הטילים האיראני – הייתה טעות מדינית ואסטרטגית קשה.

המשטר האיראני הציג את עמידתו האיתנה מול ארצות הברית וישראל במערכה הזו כ"ניצחון", לאחר שהשתמש בקלף המנצח של סגירת מצרי הורמוז ופגיעה קשה בשוק האנרגיה העולמי.

התוצאה הייתה שמלחמת "שאגת הארי", שהייתה כרוכה בעלויות כלכליות ופוליטיות כבדות לארצות הברית ולישראל – הופסקה כעבור 40 יום מבלי שהושגו אף אחת מהמטרות המוצהרות. או במילים אחרות – נכשלה.

בעקבותיה ישראל נתפשת בעולם כמדינה מחרחרת מלחמות שהצליחה לגרור נשיא אמריקאי – חסר כל הבנה אמיתית בסוגיות אסטרטגיות וניהול מדיניות בינלאומית – למלחמה על בסיס תוכניות חסרות שחר כגון הנעת הכורדים להתקומם נגד המשטר באיראן או מינוי מחמוד אחמיניג'אד למנהיג "מטעם".

אחת מתוצאות הלוואי של האסטרטגיה של נתניהו – מלחמה בכל מחיר באיראן ושלילה גורפת של האופציה המדינית – היא מידורה של ישראל מהשתתפות והשפעה על מהלך המו"מ הנוכחי בין ארצות הברית לאיראן. ישראל הפכה למדינה וסאלית וחופש הפעולה בחזיתות השונות נשלל ממנה.

אחת מתוצאות הלוואי של אסטרטגיית נתניהו – מלחמה בכל מחיר באיראן ושלילה גורפת של האופציה המדינית – היא מידור ישראל מהשפעה על המו"מ בין ארה"ב לאיראן, ושלילת חופש הפעולה שלה בחזיתות השונות

אינטרס לאומי מרכזי של ישראל ב-25 השנים האחרונות היה ונשאר מניעת הפיכתה של איראן למדינה גרעינית. לא מיותר להזכיר, שנתניהו תקף את הסכם הגרעין משנת 2015 שגיבש הנשיא האמריקאי ברק אובמה.

ההסכם, שאליו הצליח אובמה לצרף את רוסיה וסין ומדינות אירופיות – היה טוב לשעתו – אך נתניהו שכנע את טראמפ ב-2018 לפרוש ממנו. בעקבות הפרישה האמריקאית והטלת העיצומים על איראן, האיצה טהרן את ההתקדמות בתוכנית והפכה ל"מדינת סף" גרעינית.

המשטר האיראני נמצא בימים אלה – בדומה ליריבותיו – בצומת דרכים היסטורי. מצד אחד, ברור למקבלי ההחלטות החדשים בטהרן שהמלחמות שיזמו נגדו ישראל וארצות הברית בשנה האחרונה התאפשרו מפני שהם נמנעו מלסיים (או שלא הספיקו) את פיתוח אמצעי ההרתעה האולטימטיבי מפני תקיפה שהמציא העולם לפני 81 שנים: נשק גרעיני. מנגד, הכלכלה האיראנית עומדת לפי כל הדיווחים על סף קריסה כלכלית, המהווה איום קיומי על המשטר ומסכנת אותו בחידוש המהומות להפלתו.

להערכתי המנהיגות האיראנית תבחר באופציה המוכרת להם היטב: "לשחק על זמן". למשוך את המשא ומתן על ההסכם לתקופה ארוכה ככל האפשר, אפילו שנים.

הנושא החשוב ביותר מבחינת ישראל הוא הוצאת האורניום המועשר לרמה צבאית מחוץ לאיראן והקפאה לשנים רבות ככל האפשר של התקדמות בפיתוח נשק גרעיני. התמורה תהיה שחרור כספים איראניים והסרה הדרגתית של העיצומים עליה, דבר שיאפשר להם לאושש את הכלכלה.

בנושא חשוב אחר לישראל, פירוק חזבאללה מנשקו ומסירתו לצבא לבנון, ניתן לטפל ישירות מול ממשלת לבנון. גם בחזית זו האופציה הצבאית מיצתה את עצמה עם כניסת הפסקת האש לתוקפה.

ההסכם, אליו הצליח אובמה לצרף את רוסיה וסין ומדינות אירופיות – היה טוב לשעתו – אך נתניהו שכנע את טראמפ לפרוש ממנו. בעקבות הפרישה והטלת העיצומים על איראן, האיצה טהרן והפכה ל"מדינת סף" גרעינית

מילה לסיום על החשש מהטילים הבליסטיים של איראן.

פנייה להסדרה של סכסוכים בינלאומיים באמצעות משא ומתן מדיני היא הכרעה אסטרטגית שאינה קשורה לקצב ייצור אמצעי הלחימה אצל היריב. מדינות ממשיכות לחזק את יכולותיהן הצבאיות בכל עת באמצעות מרוצי חימוש, הצטרפות לבריתות אזוריות ובינלאומיות ויריבות על שטחים אסטרטגיים. כל אלו הם חלק בלתי נפרד מהחתירה לביטחון ביחסים הבינלאומיים. זה דרכו של העולם, גם בעידן הגרעיני.

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאור בהוצאת כרמל.