את טחנת הקמח הישנה בקיבוץ שער העמקים אי אפשר להחמיץ. היא ניצבת מול הכניסה לקיבוץ, גבוהה ומחוספסת למראה, מזכרת מימים שהיו.
שום דבר במראה החיצוני של הטחנה לא מסגיר את מה שפוגשים אחרי שפותחים את הדלת. עולם שלם של פלאות, התפוצצות של יצירתיות שמרכזת סביבה קהילה ומהווה בית לאזור כולו. ולא, החיטה לא גרה כאן יותר.
הטחנה נבנתה ב־1939. עם השנים נוספו לה אגפים ששיוו לה מראה של טירה בלב המרחב הכפרי. הטחנה עבדה עד 2016 אבל הקמח הפסיק להיות ריווחי, המכונות הודממו והטירה התרוקנה. נשאר מבוך אינסופי של אולמות, כוכים, מכונות ומגדלים.
בקיבוץ התלבטו מה לעשות עם הנכס שהפך לנטל, ואז התגבשה חבורה של תושבי הקיבוץ וטבעון הסמוכה שהציעו להפוך את הטחנה הישנה למרחב קהילתי־תרבותי
בקיבוץ התלבטו מה לעשות עם הנכס שהפך לנטל, ואז התגבשה חבורה של תושבי הקיבוץ וטבעון הסמוכה שהציעו להפוך את הטחנה הישנה למרחב קהילתי־תרבותי. היו לבטים והתנגדויות, אבל בסופו של דבר הוקמה עמותה ושלושה שותפים – נמרוד ראובני, שירלי מרום ויונתן לוי – קיבלו על עצמם לשפץ ולהפעיל את המקום, שזכה לשם "The mill" ("הטחנה").
נמרוד מקבל אותנו בכניסה ולוקח אותנו לסיור בחלל המחודש של הטחנה. במו ידיו וידי חבריו הם הפכו את המבנה הישן למקום מאפשר שמארח יוזמות ורעיונות. הכל מגיע מלמטה, מהקהילה, וחוזר אל הקהילה.
בכל דלת שפתחנו, בכל הסתעפות, קרה משהו: פה כמה שחקני תיאטרון שקועים בחזרות להצגה; שם מוזיקאי עובד על הקלטה באולפן; יש חלל לאימון גופני (קרב מגע, יוגה), יש חדר עם עוגב מדהים שמארח קונצרטים של בכירי נגני העוגבים ויש ויש ויש. ויש גם מגלשה שעוברת בין הקומות שפעם היו מחליקים עליה את שקי הקמח.
החלומות של נמרוד ושות' ממשיכים להתפתח כלפי מעלה: במפלס העליון של התחנה, שכדי להגיע אליו צריך לטפס על גרמי מדרגות צרים ובדרך להבהיל לא מעט יונים, הם מתכננים להתקין צימר. זה כנראה יהיה הצימר הכי מיוחד בישראל. הנוף הנשקף ממרומי הטחנה: עמק יזרעאל פינת הר הכרמל.
אם היו משאירים את המבנה הישן עומד נטוש, כמקובל במקרים רבים בישראל, או חלילה הורסים אותו, זו הייתה החמצה אדירה. מבני תעשייה ישנים שמסיימים את תפקידם יכולים להיות נכס אדריכלי, סביבתי וקהילתי. הפוטנציאל שלהם ענק, צריך רק כישרון ורצון טוב – גם תקציב לא יזיק, אבל בשער העמקים מוכיחים שזה לא תנאי הכרחי – כדי להפוך אותם לפנינה בשירות הקהילה.
אם אפשר להשתמש במבנים הקיימים או בחלקם במקום להקים מבנה חדש מהיסוד זה חיסכון נוסף של חומרי גלם עתירי השפעה על הסביבה כמו בטון או זכוכית
בעולם יש תקדימים, למשל במתחם התעשייה הנושן של אתונה, "טכנופוליס", שם הפכו מכלים תעשייתיים בני יותר ממאה שנה לחללי מופעים, גלריות, פעילויות לילדים וקירות טיפוס.
הבשורה הגיעה גם לעיריית תל אביב־יפו, שהציגה לאחרונה תוכנית מרשימה לחידוש חוות המכלים שחברת החשמל פינתה למרגלות רידינג. במשך 40 שנה המכלים שימשו לאחסון דלק. לפי התוכנית של משרד מילבאואר אדריכלים ותמא אדריכלות נוף, המעטפת החיצונית התעשייתית של המכלים תישאר, והחללים הפנימיים ישמשו לפעילויות עירוניות של תרבות, פנאי וספורט.
השטח שמסביב למכלים ייעטף בירוק ויתמלא בשבילי הליכה ורכיבה שיחברו אותו למרחב הנמל וגדות הירקון. התוכנית הוצגה לאחרונה לקהל במסגרת אירועי "בתים מבפנים" והתקבלה בהתלהבות.
הבשורה הגיעה גם לעיריית תל אביב־יפו, שהציגה לאחרונה תוכנית מרשימה לחידוש חוות המכלים שחברת החשמל פינתה למרגלות רידינג
מעבר לערך האדריכלי והקהילתי, להימנעות מהריסת מבנים יש כמובן גם יתרון סביבתי מובהק. פעולת ההרס עצמה גוזלת תועפות אנרגיה ובסיומה נשארים הרים של פסולת כבדה. אם אפשר להשתמש במבנים הקיימים או בחלקם במקום להקים מבנה חדש מהיסוד זה חיסכון נוסף של חומרי גלם עתירי השפעה על הסביבה כמו בטון או זכוכית.
הפרויקטים בשער העמקים ובתל אביב עתירי דמיון, אבל הם רק קדימון לדבר האמיתי: מפרץ חיפה. אם תוכניות הממשלה לפינוי התעשייה הכבדה מהמפרץ יתממשו, כמות המבנים התעשייתיים הייחודיים שיינטשו תהפוך את האזור כולו למגרש משחקים אדריכלי עצום.
אם תוכניות הממשלה לפינוי התעשייה הכבדה ממפרץ חיפה יתממשו, כמות המבנים התעשייתיים הייחודיים שיינטשו תהפוך את האזור כולו למגרש משחקים אדריכלי עצום
השאלה היא אם למקבלי ההחלטות יהיה מספיק שאר רוח כדי לממש את הפוטנציאל הזה, או שכמו שקורה לעיתים קרובות מדי בישראל המערכת תפעל על אוטומט ותשלח את השופלים לשטח את האזור.
זה כבר קרה עם מכל האמוניה המיתולוגי, שראש עיריית חיפה יונה יהב בחר משום מה להתגאות בתמונות שבהן הכלים הכבדים מרסקים אותו. עם קצת יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה, המכל שהטיל במשך עשורים את חיתתו על תושבי חיפה היה יכול להפוך למוקד משיכה והנאה עבורם.
בכל הנוגע למפרץ, יש אינדיקציות על מחשבות בכיוון הנכון. בקיץ שעבר ערכה המנהלת לפיתוח מפרץ חיפה (כלומר לפינויו מהתעשייה) שפועלת במשרד ראש הממשלה האקתון שבו שבע קבוצות הציגו הצעות לפיתוח המפרץ ביום שאחרי פינוי המפעלים.
אחת הקבוצות, שכינתה את עצמה "The Phoenix" ("הפניקס"), הציגה הצעה להתחדשות אזור התעשייה מתוך גישה של "צמיחה מתוך הרס". ההצעה כללה שימור אלמנטים מהמבנים התעשייתיים ההיסטוריים ויצירת סביבה אורבנית מודרנית סביבם ולא על חורבותיהם.
לפני מספר חודשים הגיעו אנשי מנהלת פינוי המפרץ, בראשות המנהל יובל אדמון, לביקור בטחנת הקמח בשער העמקים. צריך רק לקוות שמה שראו שם יהדהד במוקדי קבלת ההחלטות בבוא היום
"הגישה הרווחת כיום תומכת בהריסה כוללת של מקומות נטושים ומבני תעשייה כדי ליצור מבנים מודרניים יותר", כתבו מגישי ההצעה, "הפתרון שלנו הוא לא הריסה כוללת כי אם תהליך מבוקר בו נאתר את המבנים ששווה לנו לשמר לצורך יצירת קיימות עירונית". ההצעה זכתה לצל"ש מטעם המארגנים.
לפני מספר חודשים הגיעו אנשי מנהלת פינוי המפרץ, בראשות המנהל יובל אדמון, לביקור בטחנת הקמח בשער העמקים. צריך רק לקוות שמה שראו שם יהדהד במוקדי קבלת ההחלטות בבוא היום. ולטובת חיפה ותושביה, לא יזיק להחזיק אצבעות שהיום הזה אכן יבוא.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו