אולי הבעיה של משבר האקלים היא שהוא לא יורה רקטות. הוא לא משגר כטב"מים, לא חוצה גבולות, לא עומד בראש מיליציה ולא נושא דגל של ארגון טרור.

הוא רק מייבש מקורות מים, מעלה מחירי מזון, מעמיס על תשתיות, פוגע בבריאות הציבור, משבש שרשראות אספקה, מחמיר אי־יציבות אזורית ופוגע ברציפות התפקודית של מדינות. כנראה שבישראל של היום זה עדיין לא מספיק כדי להיחשב איום ביטחוני.

לכן ההחלטה של המל"ל להפסיק את העיסוק בשינויי אקלים ולהפסיק את פעילותם של פורומים שעסקו בביטחון מזון, ביטחון מים, רציפות תפקודית ו"מודיעין אקלים" – היא החלטה מקצועית שגויה וטעות אסטרטגית לטווח הרחוק והקרוב כאחד.

משבר האקלים מייבש מקורות מים, מעלה מחירי מזון, מעמיס על תשתיות, פוגע בבריאות הציבור, מחמיר אי־יציבות אזורית ופוגע ברציפות התפקודית של מדינות. בישראל זה לא מספיק כדי להיחשב איום ביטחוני

דווקא המל"ל, יותר מכל גוף אחר, אמור להיות המקום שבו מסתכלים מעבר לכותרת של היום בבוקר. תפקידו אינו רק להגיב למשברים, אלא לזהות מגמות ארוכות טווח, להבין כיצד סיכונים מתחברים זה לזה ולהיערך אליהם מראש. אם יש נושא שמחייב בדיוק את סוג החשיבה הזה, זהו משבר האקלים.

הרי שינויי אקלים אינם "נושא סביבתי". הם מנוע שמחריף כמעט כל סיכון קיים. גל חום אינו רק אירוע מזג אוויר; הוא יכול לפגוע ברשת החשמל, להעמיס על מערכת הבריאות, לשבש תשתיות ולפגוע באדם בשטח.

בצורת אינה רק בעיית מים; היא יכולה להפוך למשבר מזון ומשבר גיאופוליטי אל מול המדינות סביבינו. פגיעה ביבולים במדינות האזור אינה נשארת מעבר לגבול; היא עלולה לייצר לחצים כלכליים, חוסר יציבות והגירה.

במזרח התיכון, אזור שמתחמם מהר מהממוצע העולמי ושכבר מתמודד עם מחסור במים ומתחים גיאופוליטיים, אלה אינן שאלות תיאורטיות. הן חלק מתמונת הביטחון.

נדמה שהבעיה היא מיתוגית. אילו היו קוראים לזה "השפעות אסטרטגיות של אי יציבות אזורית", כנראה שהנושא היה נשאר על שולחן הדיונים. אילו מחסור במים, פגיעה בחקלאות או שיבושי אנרגיה היו מוצגים כחלק מהזירה האיראנית או מהשלכות אזוריות – אולי היו מוקמים עוד פורומים ועוד צוותי חשיבה. אבל ברגע שהכותרת היא "אקלים", יש מי שממהרים לשייך את הנושא לעולם הסביבה, ולא לעולם הביטחון.

דווקא המל"ל אמור להיות המקום בו מסתכלים מעבר לכותרת של היום בבוקר. תפקידו אינו רק להגיב למשברים, אלא לזהות מגמות ארוכות טווח, להבין כיצד סיכונים מתחברים זה לזה ולהיערך אליהם מראש

אלא שהעולם כבר מזמן התקדם הלאה.

נאט"ו מתייחסת לשינויי אקלים כחלק מתפיסת הביטחון שלה. משרד ההגנה האמריקאי מטמיע היערכות אקלימית בתשתיות ובתכנון מבצעי. בריטניה בנתה אסטרטגיה ייעודית לאקלים וביטחון. גם העולם העסקי כבר שם: חברות ענק מנהלות סיכוני אקלים כחלק מניהול סיכונים תפעולי, פיננסי ואסטרטגי. הן בוחנות פגיעות בשרשראות אספקה, תרחישי קיצון והשפעות על המשכיות עסקית.

דווקא ישראל, מדינה שמתגאה בתרבות של חשיבה ביטחונית וביכולת לזהות איומים לפני כולם, בוחרת כעת לצמצם את העיסוק בתחום. וזה קורה דווקא בזמן מלחמה ואי-ודאות לגבי היום שאחרי ההסכם המסתמן בין ארצות-הברית לאיראן.

אבל זו בדיוק הנקודה: מלחמה, אנרגיה, מזון, מים, תשתיות ואקלים אינם נושאים נפרדים. אלה מערכות שמזינות ומשפיעות זו על זו. במציאות כזו לא מצמצמים היערכות – מרחיבים אותה.

אפשר להתווכח על מדיניות אקלים. אפשר להתווכח על יעדי פליטות. אבל קשה להבין כיצד אפשר להתווכח עם עצם הצורך של מדינה לנתח סיכונים ולהיערך אליהם.

ההחלטה של המל"ל לא תעצור את גלי החום הבאים, את השריפות, את המחסור במים או את השפעות אי־היציבות האזורית. היא רק תצמצם את היכולת להבין אותם מראש.

נאט"ו מתייחסת לשינויי אקלים כחלק מתפיסת הביטחון שלה. משרד ההגנה האמריקאי מטמיע היערכות אקלימית בתשתיות ובתכנון מבצעי. בריטניה בנתה אסטרטגיה ייעודית לאקלים וביטחון. גם העולם העסקי כבר שם

תפקידו של המל"ל אינו לטפל רק באיומים שכבר התפרצו, אלא לזהות את אלה שעוד לא קיבלו כותרת. משבר האקלים לא ייעלם משום שהפסיקו לעסוק בו. הוא פשוט ימשיך להתפתח – בזמן שאנחנו נבחר אם להתייחס אליו כאל סוגיה סביבתית, או כפי שהעולם כבר מבין: סוגיה של ביטחון לאומי.

פז נקש עזרא היא ראש המחלקה הסביבתית ומומחית לקיימות, בחברת Good Vision מקבוצת פאהן-קנה. בוגרת תואר ראשון דו חוגי בביולוגיה (B.Sc) וגיאוגרפיה וסביבת האדם (B.A) מאוניברסיטת תל אביב. שירתה כקצינת משאבי אנוש בחיל האוויר כ-5 שנים ועבדה באגף הביקורת במשרד מבקר המדינה על המשרד להגנת הסביבה ומשרד התיירות.