כבר אתמול (שני) בבוקר, שעון וושינגטון, היה ברור: סבב הלחימה הנוכחי בין ישראל לאיראן הסתיים. מאחורי הציוץ של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שקרא לשני הצדדים לעצור את האש באופן מיידי – משל היה גננת המנסה להשכין שלום בין ילדים ניצים – עמדו ניסיונות קדחתניים מאחורי הקלעים להגיע לנוסח מוסכם של הפסקת לחימה, כזה שיספק לשני הצדדים סולם לרדת מהעץ.

האיראנים, שפרסמו את ההודעה ראשונים, מיהרו להדגיש את הלקח שלטענתם ישראל למדה מ"איחוד הזירות". שעות ספורות לאחר מכן, היה זה ראש הממשלה בנימין נתניהו ששחרר הודעה מוקלטת, לראשונה מאז החל סבב הלחימה הנוכחי. השורה התחתונה שלה הייתה הרבה יותר פוליטית ממדינית.

"מפרקים לחזבאללה את הצורה… חיסלנו את חסן נסראללה… הם ניסו לכפות משוואה חדשה… לא במשמרת שלי", אמר נתניהו. אלו מילים שמשמשות יותר כמסר פוליטי מאשר כהודעה מדינית של מנהיג בשעת משבר לאומי – מנהיג שמתקשה להסביר לציבור הפסד בקרב. ויש להדגיש: הפסד בקרב, לא הפסד במלחמה כולה.

איראן אולי קיבלה הוכחה מהדהדת לחולשה הצבאית שלה לנוכח גלי התקיפות של חיל האוויר הישראלי, אך במישור האסטרטגי – היא ניצחה. מטריית ההגנה שפרסה טהרן מעל חזבאללה זכתה לאשרור מחודש מהבית הלבן

בסבב הנוכחי, איראן אולי קיבלה הוכחה מהדהדת לחולשה הצבאית שלה לנוכח גלי התקיפות של חיל האוויר הישראלי, אך במישור האסטרטגי – היא ניצחה. מטריית ההגנה שפרסה טהרן מעל חזבאללה זכתה לאשרור מחודש מהבית הלבן.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ משוחח עם עיתונאים על סיפון "אייר פורס 1", 5 ביוני 2026 (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)

הנוסחה של "דין ביירות כדין טהרן" נותרה על כנה. את המציאות הזו נתניהו התקשה מאוד להסביר אתמול, ולכן כנראה הוחלט להסתפק בהודעה מוקלטת – ללא שאלות עיתונאים ולא בפריים-טיים, בניגוד להרגלו.

ובכל זאת, הישג טקטי אחד כן נרשם אתמול לזכותה של ישראל.

מייד עם פרסום ההודעה האיראנית על הפסקת הירי, שכללה איום לשגר טילים לעבר ישראל בתגובה לכל פעולה בלבנון – כולל בדרום המדינה – ישראל נדחקה לפינה.

ההבנה בירושלים הייתה כי שתיקה ישראלית – וגרוע מכך, ריסון מבצעי – עלולים לקבע באופן מיידי כללי משחק חדשים. מצב כזה היה מרחיב את המטרייה האיראנית גם על דרום לבנון, אזור שבו פועלות כיום שתי אוגדות של צה"ל עם אלפי לוחמים.

ההבנה בירושלים הייתה כי שתיקה – וגרוע מכך, ריסון מבצעי – עלולים לקבע באופן מיידי כללי משחק חדשים. מצב כזה היה מרחיב את המטרייה האיראנית גם על דרום לבנון

התשובה הישראלית לא איחרה לבוא. היא הגיעה כמעט מייד, בדמות סדרת תקיפות בדרום לבנון ומסר ברור: חוזרים להבנות של "ביירות תמורת הגליל", ולא "לבנון כולה תמורת הגליל". ירי התגובה של חזבאללה לעבר כוח צה"ל בדרום לבנון היווה בהקשר הזה מעין אישור סמוי לכך שחוזרים לנוסחה הישנה – עימות המוגבל לשטחים שבתוך "הקו הצהוב" בלבד.

כוחות צה"ל בדרום לבנון, מאי 2026 (צילום: דובר צה"ל)

ועדיין, איראן הוכיחה בסבב הלחימה הזה כי היא מוכנה ללכת רחוק יותר בהשוואה לעבר (זאת בהשוואה לתקופת המנהיג העליון הקודם, עלי חמינאי, שריסן לא אחת את הדרישות הקיצוניות של משמרות המהפכה). אולם בפועל, פריסת החסות האיראנית המלאה על חזבאללה עלולה להיות בעוכריה של טהרן בהמשך הדרך.

חזבאללה הוקם במקור כדי לשמש מעין "דיוויזיה איראנית" על גבול ישראל, כזו שתופעל ביום שבו איראן תותקף. אך ביום הפקודה, עם פתיחת מבצע "עם כלביא" ביוני 2025, חזבאללה כמעט שלא פעל. הארגון היה אז בנקודת החולשה הגדולה ביותר בתולדותיו, לאחר שנשחק צבאית במשך שנה וחצי על ידי צה"ל, והוכה קשות מבחינה מורלית במבצע הביפרים ובחיסולו של נסראללה.

בעימות הנוכחי, היוצרות התהפכו: במקום שחזבאללה ייחלץ לטובת איראן, איראן היא זו שנחלצה לעזרתו. בטווח הקצר מהלך כזה יכול להיתפס כהקרנת עוצמה אזורית מצידה של טהרן, אך בטווח הארוך מדובר בסיכון שעלול לעלות לה ביוקר – קל וחומר כאשר היא חלשה צבאית, כלכלית ופנימית.

במקום שחזבאללה ייחלץ לטובת איראן, איראן היא זו שנחלצה לעזרתו. בטווח הקצר מהלך כזה יכול להיתפס כהקרנת עוצמה אזורית מצידה של טהרן, אך בטווח הארוך מדובר בסיכון שעלול לעלות לה ביוקר

ד"ר רז צימט, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), הגדיר זאת אתמול כ"תיאבון הולך וגדל של הנהגה שמרנית-קיצונית לקחת סיכונים, מתוך תחושת ביטחון עצמי מוגברת. זה אמנם לא מרתיע את ישראל מלפעול, אבל היא חייבת לקחת את זה בחשבון בכל פעם שהיא עומדת לתקוף בביירות".

בניין ברובע הדאחייה בדרום ביירות שהופגז על ידי חיל האוויר ב-7 ביוני 2026 (צילום: AP Photo/Hassan Ammar)

סגירת חלון הפעולה המבצעי (פינוי תושבים והקרסת רבי-קומות בדאחייה) אמורה להאיץ מבחינת ישראל מאמץ מסוג אחר: מהלך מדיני מול ממשלת לבנון. כך אמור לנהוג דרג מדיני שמציב לעצמו מטרה, כזה שרוצה לפרק את האיום שנקרא חזבאללה בכל דרך אפשרית, ולא רק בזירה הצבאית.

בראייה לאחור, זהו בדיוק המרכיב החסר בהתנהלות הממשלה הנוכחית בכל העימותים של שלוש השנים האחרונות: חוסר רצון, הנובע ממניעים פוליטיים, להפעיל "רגל מדינית" מסיימת.

ברצועת עזה, למשל, מהלך כזה היה מתבקש עם הכנסת הרשות הפלסטינית או גורם מתון דומה על חורבותיו של חמאס. בלבנון, מדובר בזמן יקר שנמרח מאז חתימת הסכם הפסקת האש בנובמבר 2024.

ברצועת עזה, למשל, מהלך כזה היה מתבקש עם הכנסת הרשות הפלסטינית או גורם מתון דומה על חורבותיו של חמאס. בלבנון, מדובר בזמן יקר שנמרח מאז חתימת הסכם הפסקת האש בנובמבר 2024

באותו עיתוי, חזבאללה נתפס בשפל הגדול ביותר שלו. אולם, ישראל העדיפה להתמקד בעוד חיסולים והפצצות, מבלי לטפח ולקדם פתרון משותף עם ממשלת לבנון. את מה שאפשר היה להוציא מחזבאללה אז, קשה הרבה יותר להוציא היום תחת המטרייה האיראנית המחודשת.

שגריר ישראל בארצות הברית יחיאל לייטר (מימין), שגרירת לבנון בארצות הברית נאדא חמאדה, שגריר ארצות הברית בלבנון מישל עיסא, שר החוץ של ארצות הברית מרקו רוביו, שגריר ארצות הברית באו"ם מייק וולץ ויועץ מחלקת המדינה מייק נידהם, 14 באפריל 2026 (צילום: צילום מסך מתוך יוטיוב)

השיחות בין ישראל לממשלת לבנון אמורות להתחדש בוושינגטון במהלך השבועיים הקרובים. הן נתפסות בעיני חזבאללה כאחד האיומים הגדולים ביותר שניצבו מולו מעולם, ומהוות הזדמנות פז משותפת לישראל ולממשלת לבנון.

בפעם הראשונה, לא מדובר בכוח צבאי שמאיים על חזבאללה – הארגון הצבאי החזק בארץ הארזים – אלא בצבת מדינית שסוגרת עליו בחסות בינלאומית.

לאיראנים, שניצחו בנקודות בסבב הנוכחי, יהיה הרבה יותר קשה ומורכב להשפיע על מהלך עוקף שכזה, אשר זוכה גם לרוח גבית שקטה מצד מדינות ערב המתונות.