משילות חסרה: מדיניות המשרד לביטחון לאומי לא הצליחה לצמצם את עבירות הרכוש ולחזק את הביטחון האישי.

לפי נתוני המשטרה, ב-2024 חלה ירידה קלה של 5.3% במספר תיקי החקירה הרשמיים. אבל נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חושפים כי מדובר באי-דיווח, הנובע מייאוש של האזרחים, ולא מירידה במספר הפשעים.

עבירות הרכוש  היוו ב-2024 42.5% מכלל הפשיעה בישראל. מספר גניבות הרכב זינק תוך ארבע שנים ב-119%.

מחסור מתמשך בלמעלה מ-4,000 שוטרים, לצד ההתמקדות של בן גביר ברטוריקה ולא בעבודת שיטור, הפקירו את המרחב הציבורי לפשיעת רכוש, סייבר ואלימות "שקטה" שהמשטרה מתקשה לפענח.

מאמר זה מתבסס על ניתוח השוואתי של נתוני השנתון הסטטיסטי של המשטרה ל-2024 (שנחשף בזכות עתירות חופש מידע) מול סקרים של הלמ"ס מהשנים 2025-2026, שבהם אזרחים נשאלו על עבירות שנפגעו מהן.

הניתוח מזהה פער מסוכן בין הדיבורים לבין המעשים של המשרד לביטחון לאומי ברחוב הישראלי. האזרח הנורמטיבי נותר ללא מענה משטרתי מול פשיעת הרכוש, המתרחשת באופן יומיומי.

יותר עבירות, פחות דיווחים

• כמעט כל תיק חקירה שני בישראל (42.5%) עוסק ברכוש.
• זינוק במספר גניבות הרכב: מ-9,779 גניבות ב-2020 ל-21,491 ב-2024.
• הנפגעים אינם מדווחים: לפי סקרי הלמ"ס, 90.4% מנפגעי הסייבר ו-65% מנפגעי האלימות אינם פונים למשטרה.
• שחיקת כוח האדם: מחסור ב-4,195 שוטרים מנע מענה לאירועי עבירות רכוש ו"איכות חיים".

עבירות הרכוש במקום מרכזי במפת הפשיעה

עבירות הרכוש מובילות בפעילות הפלילית בישראל, אך נדחקות לתחתית סדר העדיפויות המבצעי.

על פי השנתון הסטטיסטי של המשטרה ל-2024, עבירות הרכוש היוו באותה שנה 42.5% מכלל תיקי החקירה שנפתחו – 122,126 מתוך 287,380 תיקים.

לכאורה, נרשמה ירידה של 5.3% במספר תיקי עבירות הרכוש שנפתחו ב-2024, לעומת 2023. אולם ניתוח עומק מלמד כי ירידה זו אינה מעידה על שיפור בביטחון, אלא על ירידה בנכונות הציבור לדווח.

כאשר האמון במשטרה עומד על 49% בלבד, אזרחים רבים תופסים את הדיווח על גניבה כפעולה בירוקרטית חסרת תועלת, שאינה מובילה להחזרת הרכוש או למעצר החשוד.

זינוק במספר גניבות הרכב מול ירידה בפריצות לבתים

אחד הממצאים הבולטים בניתוח פשיעת הרכוש הוא הפער בין סוגי העבירות. בשנים 2020–2024 נרשם זינוק של למעלה מ-100% בכמות גניבות הרכב – מ-9,779 תיקים ב-2020 ל-21,491 ב-2024.

מנגד, תיקי הפריצות לבתים ירדו בכ-32% באותה תקופה. ניתן להסביר זאת בשני גורמים:

• מיגון טכנולוגי: העלייה בשימוש במצלמות אבטחה ביתיות ומיגון חכם הפכו את הפריצה הפיזית לבית למסוכנת ומסורבלת יותר עבור העבריין הממוצע.
• רווחיות וקלות ביצוע: גניבת רכב, המבוצעת לרוב על ידי חוליות מאורגנות עם ציוד טכנולוגי מתקדם, נחשבת לעבירה עם "יחס סיכון-תועלת" עדיף, במיוחד לנוכח המחסור בניידות סיור שיוכלו להגיב בזמן אמת.

מדוע המשטרה לא מצליחה לפענח גניבות רכב?

הזינוק בגניבות הרכב נובע ממחסור בכוח אדם במחסומים ובצירי התנועה המובילים לשטחי הרשות הפלסטינית, שם הרכבים מפורקים תוך זמן קצר. שיעור הגילוי בעבירות רכוש הוא מהנמוכים במערכת.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר והמפכ"ל קובי שבתאי, 19 ביולי 2023 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

גאוגרפיה של הפשע: מדוע ת"א מובילה בעבירות הרכוש?

הניתוח הגאוגרפי של המשטרה ונתוני "מדלן" חושפים כי פשיעת הרכוש אינה מתחלקת שווה בשווה. מחוזות המרכז ותל אביב מרכזים את המסה הקריטית של תיקי פשיעת הרכוש.

צמרת עבירות הרכוש בישראל מורכבת מחמש שכונות, כולן בתל אביב: לב העיר, שרונה, כרם התימנים, דרום רוטשילד ופלורנטין.

המאפיין המשותף להן הוא ריכוז גבוה של פעילות עסקית וכסף לצד צפיפות עירונית, המייצרים "מרחב הזדמנויות" לעברייני רכוש ומקשים על המשטרה לספק נוכחות מרתיעה קבועה.

משבר האמון ושיעור אי-הדיווח: תמצית המשילות החסרה

הפער בין המציאות הסטטיסטית של המשטרה לבין חוויית האזרח הוא ליבת הכשל. סקר הביטחון האישי של הלמ"ס ל-2024 חשף תמונה עגומה של תת-דיווח.

הטבלה ממחישה כי הסטטיסטיקה המשטרתית הרשמית היא רק "קצה הקרחון". בעבירות סייבר והטרדה מינית, למעלה מ-90% מהנפגעות והנפגעים בחרו בשתיקה, מה שמעיד על נתק מוחלט בין האזרח לבין המערכת שאמורה להגן עליו.

רק 35% מנפגעי האלימות הגישו תלונות – נתון המלמד על משבר אמון עמוק, בו האזרח אינו רואה במשטרה כתובת רלוונטית.

איך הפוליטיזציה של המשטרה השפיעה על עבירות הרכוש?

כאשר המשטרה נתפסת כגוף פוליטי, האמון של אזרחים ממגזרים שונים נפגע. חוסר אמון זה מוביל לאי-דיווח, מה שמאפשר לעבריינים לפעול באין מפריע וללא טיפול משטרתי.

המעבר למרחב הדיגיטלי: האם הסייבר החליף את הפריצה?

מרכז הכובד של עבירות הרכוש עבר שינוי מבני. בעוד שמספר הפריצות הפיזיות ירד, כ-521 אלף אזרחים נפגעו ב-2024 מעבירות סייבר וגניבת מידע.

המשטרה נכשלת בהתמודדות עם איום זה: 90.4% מנפגעי עבירות המחשב לא דיווחו כלל. הסיבה לכך היא היעדר יחידות סייבר בתחנות המקומיות וחוסר יכולת של השוטרים בשטח לטפל בגניבות זהות ובהונאות מקוונות. העבריינים זיהו את הפרצה הזו ועברו למרחב הדיגיטלי, שם הסיכוי להיתפס שואף לאפס.

המחסור בשוטרים והטיפול הלקוי בעבירות "איכות חיים"

משטרת ישראל מתמודדת עם מחסור בשוטרים בשטח, שהוערך ב-2024 בלמעלה מ-4,000. המחסור אף החמיר עקב גל התפטרויות של יותר מ-400 שוטרים ב-2025 ובתחילת 2026.

מחסור זה פוגע ישירות באזרחים דרך עבירות רכוש ו"איכות חיים" (רעש, ונדליזם, חסימת מעברים):

• זמן תגובה: ניידות סיור מתמקדות באירועי "הצלת חיים" ומזניחות קריאות על פריצות או גניבות.
• שחיקת סטנדרטים: כחלק ממאמצי השימור, הוקלו הסטנדרטים המשמעתיים, מה שעלול להוביל לטיפול רשלני בתיקי רכוש שנחשבים ל"נחותים" בסולם העדיפויות הארגוני.

פשיעה חקלאית: הטרור הכלכלי שאינו מטופל

למרות עלייה קלה של 2.5% במספר תיקי הפשיעה החקלאית (742 תיקים ב-2024), הנתון הרשמי אינו משקף את המציאות במושבים ובקיבוצים.

קיימת תופעה רחבה של חוסר דיווח משמעותי במגזר החקלאי, עקב תחושת הפקרה. מחוז הדרום מוביל בפער ניכר בגניבות ציוד חקלאי ובעלי חיים. החקלאות הישראלית היא יעד ל"פרוטקשן" וסחיטה שאינם מקבלים מענה משטרתי הולם.

מדיניות השר בן גביר וה"ביטחון האקספרסיבי"

השר איתמר בן גביר קידם מדיניות של "ביטחון אקספרסיבי" – שימוש בסמלים, הצהרות "בעל הבית" והקמת המשמר הלאומי. אולם מדיניות זו לא תורגמה לירידה בפשיעת הרכוש המשפיעה על האזרח הנורמטיבי.

יתרה מכך, תחת כהונתו נרשמה מגמה של הסתרת נתונים סטטיסטיים. שנתון 2024 פורסם רק לאחר עתירות משפטיות, מה שפוגע ביכולת הציבור לבקר את כישלון המדיניות בתחום המשילות הרכושית והגברת הביטחון האישי בערים.

לסיכום: ניתוח הפשיעה מלמד כי ישראל חווה קריסה של הביטחון האישי במרחב האזרחי. פשיעת הרכוש, הסייבר והאלימות ה"קלה" משתוללות בצל ירידה בדיווח ומשבר כוח אדם.

מקורות

• שנתון סטטיסטי 2024, משטרת ישראל, אגף התכנון והארגון, מטה ארצי.
• "הלמ"ס: שליש מהישראלים מדווחים על ירידה בביטחון האישי ב-2025", כלכליסט.
• "בעקבות עתירת התנועה: המשטרה חשפה את נתוני הרצח", התנועה לחופש המידע, אפריל 2026.
• "איך עוצרים את גל התפטרויות השוטרים?", אתר נשות השוטרים.
• בג"ץ 9037-08-24, החלטה בעניין התערבות השר במשטרה.

המאמר מתבסס על ניתוח השוואתי של השנתון הסטטיסטי 2024 של המשטרה, סקר הביטחון האישי של הלמ"ס 2025/26 ודוחות התנועה לחופש המידע. הנתונים על שיעורי אי-הדיווח נלקחו מסקרי היפגעות עצמאיים של הלמ"ס ואינם מבוססים על רישומי המשטרה.

ענבל שגיב נקדימון, מתרגמת ומרצה, תושבת הגליל. תרגמה יותר ממאתיים ספרי פרוזה ועיון בנושאים מגוונים.