כיצד השפיעה מדיניות חלוקת הרישונות לכלי ירייה שהוביל השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, על ביטחונן של נשים בישראל?
הנתונים על החימוש ועל האלימות נגד נשים בשנים 2023-2026. מצביעים על כך שמדיניות החימוש, כפי שיושמה, לא הביאה לשיפור בביטחונן של נשים, ואף הגדילה את הסיכונים.
תפיסת "נשק מציל חיים" מול מציאות הביטחון המגדרי
בעקבות הטבח ב-7 באוקטובר 2023, המשרד לביטחון לאומי, בראשות השר איתמר בן גביר הוביל תפנית דרמטית וחסרת תקדים במדיניות הרישוי של כלי ירייה בישראל.
רפורמה זו, שהוצגה כהוראת שעה מקלה, התבססה על ההנחה כי חלוקה מואצת של נשק לאזרחים תשמש כ"קו הגנה ראשון", תציל חיים בפועל ותסייע בשיקום תחושת הביטחון הקהילתית והאישית של אזרחי המדינה.
אולם, בעוד שהרציונל הרשמי מתמקד באיום הציבורי-ביטחוני ומציג את האזרח החמוש (שלרוב, בפועל, הוא גבר) כגורם מגן, נשאלת השאלה, כיצד השפיעה מגמת חימוש זו על שלומן וביטחונן של נשים בישראל? האם היא שיפרה את ביטחונן, או שמא החמירה את פגיעותן והגבירה את רמת הסיכון לחייהן?
עבור נשים רבות, המרחב הביתי הוא זירת איום מרכזית, ונוכחותו הפיזית של נשק בסביבתן הקרובה נושאת השלכות ייחודיות על ביטחונן.
ממדי החימוש האזרחי וההקלות הרגולטוריות
הרפורמות הרגולטוריות שהנהיג השר בן גביר הובילו לזינוק חסר תקדים בהיקף כלי הירייה במרחב האזרחי. בשנה שלאחר הטבח הוגשו בישראל 349,851 בקשות חדשות לרישיון נשק – כמות השקולה לכלל הבקשות שהוגשו ב-20 השנים שקדמו למלחמה גם יחד.
כתוצאה מכך, נוספו מאז פרוץ המלחמה כ-157 אלף רישיונות נשק חדשים, מה שהכפיל את מספר רישיונות הנשק הפעילים בישראל לכ-330 אלף.
ב-2024 לבדה הונפקו כ-114 רישיונות חדשים לאזרחים. במקביל, נרשם זינוק של 394% ביבוא אקדחים מארצות הברית. ברבעון השני של 2024 התייצב הייבוא על ממוצע חודשי של כ-6,000 אקדחים.
על מנת לעמוד בקצב הביקוש האדיר, המשרד לביטחון לאומי הגמיש באופן משמעותי את תנאי הסף והליכי הסינון לקבלת רישיון.
בין היתר, אושר למבקשי הרישיון לעבור ראיון טלפוני בלבד, במקום הראיון הפרונטלי פנים אל פנים שהיה נהוג ומחייב בעבר.
ההקלות הובילו לכך שלמעלה מ-99% מהניגשים למבחן המעשי עברו אותו בהצלחה, וזאת, חרף העובדה כי לכמעט מחצית מנושאי הנשק החדשים אין כל ניסיון קודם בירי באקדח.
קריסת מנגנוני הסינון והפיקוח הנפשי והסוציאלי
הסכנה המרכזית לשלומן של נשים גברה משמעותית עקב קריסתם המתועדת של מנגנוני הסינון הרפואיים והנפשיים שאמורים לפקח על חלוקת הנשק. שיעור הצהרות הבריאות המועברות לבחינת כשירות פסיכיאטרית מטעם משרד הבריאות צנח באופן דרמטי מ-10% בשנת 2020 ל-3% בלבד בשנת 2024.
צניחה זו התרחשה דווקא בתקופה של עומס קיצוני על מערך בריאות הנפש הציבורי, המאופיין בזמני המתנה ממוצעים של כשישה חודשים וחצי לאבחון וטיפול, ובעלייה חדה בתסמיני פוסט-טראומה (PTSD) באוכלוסייה.
החלשת מנגנון הסינון הרפואי לוותה גם בכשלים מנהליים חמורים: חקירת יחידת להב 433 העלתה חשד כי מקורבים בלשכת השר ובנות שירות לאומי חילקו ללא ההסמכה הנדרשת לפחות 1,146 רישיונות נשק, לכאורה תוך חריגה בוטה מהקריטריונים הנדרשים.
בנוסף לכך, קיים נתק מוסדי מובנה בין משרד העבודה והרווחה לאגף כלי הירייה במשרד לביטחון לאומי. משרד הרווחה, המחזיק במידע קריטי על התמכרויות, התנהגות מסוכנת ואלימות במשפחה, אינו שותף פרו-אקטיבי בתהליך הרישוי, ובקשות לנשיאת נשק לא מועברות לבחינתו באופן מסודר.
בשל היעדר סנכרון זה, נשים המצויות תחת איום נאלצו לפעול בעצמן כדי להגן על חייהן: מספר הפניות היזומות מצד נשים למשרד הרווחה בבקשה למנוע מתן רישיון נשק או להעריך מסוכנות של בני זוגן זינק מ-5 בקשות בלבד ב-2023 כולה ל-90 בקשות ב-2024.
אלימות קטלנית ורצח נשים: ניתוח רב-שנתי
הנתונים האובייקטיביים מעידים על עלייה דרמטית ומדאיגה במספר מקרי הרצח של נשים בישראל במקביל למדיניות החימוש האזרחי. בעשור המלא שבין השנים 2015 ל-2024 נרצחו בישראל 269 נשים – ממוצע של כ-27 נרצחות בשנה.
המגמה החמירה משמעותית בשנתיים האחרונות: ב-2024 עלה מספר הנרצחות ל-35 נשים (ולפי מקורות אחרים – 37), וב-2025 נסק מספר קורבנות הרצח לשיא היסטורי של 44 נשים. 34 מהמקרים של נשים שנרצחו אשתקד – כלומר, רוב המקרים – הוגדרו כפמיסייד – רצח נשים בידי גברים בשל היותן נשים.
במקביל, חל זינוק משמעותי ורציף בשימוש בנשק חם כאמצעי המוביל לרצח נשים:
- ב-2022: 37% ממקרי הרצח של נשים בוצעו בנשק חם.
- ב-2024: עלה השיעור ל-45% ממקרי רצח הנשים (13 מהקרבנות).
- ב-2025: שיא מדאיג של 48% מכלל מקרי רצח הנשים (21 קרבנות).
הקשר בין זמינות הנשק לרצח נשים מתחלק לשני מסלולים נפרדים, המאפיינים את ההבדלים המבניים בין המגזרים השונים בישראל:
מסלול הנשק ברישיון (המגזר היהודי): מחקרים מראים כי עצם נוכחותו הפיזית של נשק בבית מעלה את ההסתברות לכך שאלימות זוגית תסתיים במוות, שכן בעיצומו של סכסוך הנשק הופך לכלי נגיש וקטלני באופן מיידי.
במגזר היהודי, השפעת הנשק החוקי מובהקת במיוחד: בין השנים 2019 ל-2021 נרצחו בישראל 32 נשים בנשק חם, כאשר כשליש מהן (9 נשים) נרצחו באמצעות נשק שהוחזק ברישיון כדין.
שבע מהנשים שנרצחו בישראל בשנים 2020-2022 היו יהודיות – וכולן נרצחו בנשק שהוחזק ברישיון.
מסלול הנשק הבלתי חוקי (המגזר הערבי): רובם המוחלט של מקרי הרצח בנשק חם, בעיקר בחברה הערבית, מבוצעים באמצעות כלי נשק בלתי חוקיים. נשים ערביות מהוות את רוב הנרצחות בישראל (52% מכלל הנרצחות בעשור האחרון), רובן נרצחו במסגרת פשיעה מאורגנת וסכסוכים חמושים ובנשק בלתי מבוקר.
מגמות רצח נשים בנשק חם
הטבלה הבאה מציגה את העלייה בשימוש בנשק חם כאמצעי לרצח נשים:
| שנה | נרצחו בכלי ירייה | נרצחו באמצעי אחר | אחוז הנרצחות בכלי ירייה |
|---|---|---|---|
| 2022 | 6 | 18 | 25% |
| 2023 | 8 | 22 | 27% |
| 2024 | 12 | 26 | 32% |
| 2025 | 13 | 17 | 43% |
מקור הנתונים: מרכז ידע יודעת.
הנתונים מלמדים על זינוק בשיעור מקרי הרצח באמצעות נשק חם מ-25% בשנת 2022 ל-43% בשנת 2025. מגמה זו מתרחשת במקביל לגידול חסר תקדים במספר בעלי הרישיונות, שעלה מ-155,270 בשנת 2022 ל-315,173 בשנת 2024 – גידול של למעלה מ-100% בשנתיים.
אלימות מינית, איומים ופגיעה בביטחון האישי היומיומי
השפעת הנשק החם על ביטחון נשים חורגת מעבר למעשי רצח פיזיים. נוכחותו של אקדח בבית שבו קיימת אלימות זוגית מייצרת סביבה מתמדת של פחד, איום פסיכולוגי סמוי וכפייה, המונעים מנשים להתלונן, או לנסות להיפרד מבני זוגן.
כשל משפטי חמור נרשם באי-יישום התיקון לחוק למניעת אלימות במשפחה מ-2021, המחייב את בתי המשפט להפנות גברים שנגדם ניתן צו הגנה לתסקיר והערכת מסוכנות לצורך המשך החזקת נשקם – חובה שבפועל בתי המשפט נמנעים מלממשה במקרים רבים.
במקביל, תחושת הביטחון האישי של נשים במרחב הציבורי נפגעה קשות. ברבעון השלישי של שנת 2025 נרשם זינוק של 45% בעבירות המין שדווחו בישראל. הצפת הרחובות בכלי נשק המוצגים בריש גלי נתפסת על ידי נשים רבות כאירוע שהגביר את מפלס החרדה שלהן, ולא כגורם מגן.
פגיעה זו בביטחון מחריפה לנוכח המחסור המבני החמור באלפי שוטרים בשטח, המונע פיקוח אפקטיבי על מחזיקי נשק ובקרה על החזקתו, לצד שחיקה עמוקה באמון הציבור במשטרה, העומד על 49% בלבד.
סיכום: המדיניות הגבירה את הסיכון לנשים
ניתוח הנתונים האובייקטיביים מוביל למסקנה חד-משמעית: מדיניות השר בן גביר לא שיפרה את ביטחונן של נשים בישראל, אלא החמירה באופן משמעותי את הסיכון לחייהן ולשלומן.
ההצהרה כי "נשק מציל חיים" והצגתו כמענה הגנתי, מבוססות על אינטואיציה ולא על נתונים המעידים על שיעור הצלת חיים על ידי אזרחים חמושים.
מנגד, קיימים נתונים שיטתיים, מבוססים ומדאיגים המצביעים על עלייה חסרת תקדים במספר מקרי רצח הנשים, זינוק בשימוש בנשק חם כאמצעי הרצח, קריסה דרמטית של מנגנוני הסינון הרפואיים והסוציאליים.
עבור נשים, מדיניות "הפרטת הביטחון" הובילה בפועל להחלשת הביטחון האישי במרחב הציבורי, להגברת האיום הקטלני בתוך המרחב הביתי, ולהפיכת הנשק החם מכלי שאמור להקנות הגנה לאמצעי המייצר פחד, איום וסכנת חיים יומיומית.
ענבל שגיב נקדימון, מתרגמת ומרצה, תושבת הגליל. תרגמה יותר ממאתיים ספרי פרוזה ועיון בנושאים מגוונים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו