בעשור האחרון חל גידול חד במספר תלמידי הישיבות והכוללים בישראל. התוצאה היא שמספר עצום של גברים חרדים בגיל העבודה מקדישים את עיקר זמנם ללימודים תורניים ואינם משתתפים בשוק העבודה ובשירות הצבאי.

למגמה זו יש השלכות כלכליות רחבות: לצד תקצוב ישיר של ישיבות, כוללים והטבות ממשלתיות בהיקף של מיליארדי שקלים, היא גורמת גם לאובדן תוצר, להכנסות מס נמוכות יותר, לפגיעה בצבירת הון אנושי ולירידה בפריון העבודה.

מדיניות הממשלה, בראשות בנימין נתניהו, מרחיבה את התמיכות במוסדות התורניים ומקדמת "חוק גיוס" שאינו צפוי לשנות את המצב הקיים, ובכך היא מחמירה את הבעיה.

מה המגמה במספר תלמידי הישיבות והכוללים בישראל?

בעשור האחרון חלה עלייה חדה ומתמשכת במספר תלמידי הישיבות והכוללים בישראל מעל גיל 18 – צעירים וגברים שאינם עובדים ואינם משרתים בצה"ל, אלא עוסקים בלימוד תורה כעיסוק מרכזי.

לפי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה, מספר תלמידי הישיבות והכוללים עמד ב-2013 על כ־92.5 אלף, וב-2023 כבר הגיע לכ־169 אלף – גידול של כ־83% בתוך עשור, ושל מעל 6% בשנה – גבוה אף יותר מקצב הגידול הדמוגרפי של האוכלוסייה החרדית עצמה.

מגמה זו משקפת לא רק גידול טבעי, אלא גם העדפה חברתית וכלכלית מתמשכת של האברכים (התלמידים המבוגרים, הקבועים, בכוללים ובישיבות) להישאר בישיבות למשך שנים ארוכות.

מהי הבעיה הכלכלית בגידול במספר האברכים?

במקביל לעלייה במספר הלומדים בישיבות ובכוללים, שיעור ההשתתפות שלהם בשוק העבודה נותר נמוך. רק כרבע מהגברים חרדים בגילאי 18–26, עובדים בפועל – כלומר רובם המכריע אינו משתתף בשוק העבודה, בגילאים שבהם צעירים באוכלוסייה הכללית מתחילים את הקריירה.

המשמעות היא שקבוצת אוכלוסייה גדולה, והולכת וגדלה, נשארת מחוץ למעגל הייצור הכלכלי למשך תקופה ממושכת, לעיתים עד גיל מבוגר.

ממה נובעת העלות הכלכלית הישירה?

העלות הכלכלית הישירה של התרחבות מספר האברכים כוללת קודם כל את תקציב הישיבות עצמן: בעבר עמד תקציב התמיכות הישירות בתלמידי ישיבות וכוללים מעל גיל 18 על מאות מיליוני שקלים בשנה (בסוף שנות ה-90 הוא כבר עלה כ־577 מיליון שקל בשנה).

כיום, בעקבות הגידול במספר התלמידים והרחבת התקציבים, מדובר במיליארדי שקלים בשנה לתמיכה במוסדות, מלגות קיום לאברכים וסבסוד מערכות חינוך נלוות.

שנית, קיימות הטבות עקיפות משמעותיות: הנחות בארנונה, סבסוד מעונות יום, קצבאות ילדים מוגדלות למשפחות מרובות ילדים, והקלות בתשלומי ביטוח לאומי או מסים שונים.

חלק מהטבות אלו אינן ייחודיות לחרדים, אך שיעור הניצול שלהן גבוה במיוחד בקרב אוכלוסייה זו, בשל שיעורי תעסוקה נמוכים, הכנסות נמוכות יחסית ומדיניות ממשלתית שמעמידה אותם בראש התור.

בנוסף, עצם הסטטוס של "תלמיד ישיבה" מעניק את האופציה לדחות שוב ושוב את השירות הצבאי (לרוב – עד להשתמטות מלאה ממנו), שגם לה יש השפעות כלכלית לפרט ולחברה כאחד.

יו"ר ש"ס אריה דרעי מסתודד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת סיעה של ש"ס בכנסת, 23 בינואר 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ממה נובעת העלות הכלכלית העקיפה?

העלות המשמעותית יותר היא העלות העקיפה – אובדן התוצר. אם נניח כי שכר ממוצע חודשי של גבר בישראל עומד על כ־12–14 אלף שקל ברוטו, הרי שכל אדם שאינו עובד מייצר הפסד תוצר שנתי של כ־150 אלף.

כאשר מדובר בכ־150–170 אלף גברים בגיל העבודה, הלומדים בישיבות ובכוללים, וגם אם רק מחציתם אינם עובדים כלל, מדובר באובדן תוצר פוטנציאלי של עשרות מיליארדי שקלים בשנה. לכך יש להוסיף הפסדי מסים (מס הכנסה, מע"מ עקיף) והגדלת הנטל על מערכות הרווחה.

מה ההשלכות המאקרו-כלכליות?

ההשלכות המאקרו-כלכליות רחבות עוד יותר. שיעור תעסוקה נמוך לאורך זמן פוגע בצבירתו של הון אנושי, שכן רבים מהלומדים בישיבות ובכוללים אינם רוכשים השכלה כללית, או מקצועית רלוונטית לשוק העבודה.

שיעור הזכאות לבגרות של החרדים נמוך מאוד (כ־16% בלבד), דבר המקשה על השתלבות עתידית שלהם בהשכלה גבוהה ובמקצועות פרודוקטיביים.

כך נוצרת "מלכודת השתתפות": גם כאשר חלק מהאברכים מבקשים להשתלב בשוק העבודה בגיל מאוחר יותר, כישוריהם מוגבלים והשכר שהם יכולים להפיק נמוך יחסית.

בנוסף, שיעורי הגיוס הנמוכים של החרדים, ובפרט של האברכים, מחייבים את הארכת השירות בסדיר ובמילואים של קבוצות אחרות באוכלוסייה. גם לכך יש עלות כלכלית עקיפה, הן דרך פגיעה בפריון והן דרך עלויות תקציביות ישירות.

כל עוד המגמה הדמוגרפית נמשכת וחלקה של החברה החרדית באוכלוסייה הולך וגדל, השאלה אינה רק תקציבית, אלא גם מבנית: כיצד תיראה כלכלת ישראל, כאשר חלק הולך וגדל מאוכלוסיית הגברים בגיל העבודה אינו משתתף באופן מלא בשוק העבודה?

כיצד ממשלת נתניהו מעצימה את הבעיה?

הממשלה בראשות נתניהו פועלת באופן יזום להגדלת תקציבי הישיבות ולהגדלת התמיכות לתלמידיהן, ובכך מעודדת את הגדלת כמות תלמידי הישיבות – שהפכו לנטל עצום על כלכלת ישראל.

"חוק הגיוס", שנכון יותר לכנותו "חוק ההשתמטות", שמוביל ח"כ בועז ביסמוט בהוראת נתניהו, אינו צפוי להוביל לגיוס משמעותי, ועשוי להנציח את אי-השוויון בנטל בקרב קבוצה שמהווה עול על הכלכלה הישראלית.

אורי טל טנא עובד 25 שנים בחברת פינטק מובילה, עם התמחות מתמטית ופיננסית. בעל טור בעיתון "כלכליסט" מאז היווסדו. כותב בעיקר בתחום שוק ההון. בוגר תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב.