בקיץ שעבר טיילתי בנמיביה. בלב מרחבי המדבר העצומים בדמראלנד, נתקלתי במגרש כדורגל. באזור כולו היו רק כמה יישובים זעירים, וסיכוי שווה להיתקל בבני אדם או בפילי מדבר. אבל שם, מישהו ניכש עשבים, מתח קווים ויצר מגרש – ללא עלה דשא אחד, אבל עם שערים ופרופורציות שכל אוהד כדורגל מכיר. שני ספסלי אבן הוצבו בצידי המגרש, ואפילו יציע קטנטן בן שלוש שורות קצרות.

במקום אחר בנמיביה, לצד הדרך לדיונות הגדולות, נתקלנו במגרש כדורגל נוסף שבדיוק שוחק בו משחק. על הקווים עמדו מאות אנשים, רובם לובשים חולצות של קבוצות כדורגל אנגליות. המדריך המקומי סיפר שאלו עובדים בלודג'ים המקומיים שהתארגנו לקבוצות שונות.

כמעט בכל מקום על פני כדור הארץ, אם יש מישור גדול מספיק, קורות שער, כדור וחולצות בצבעים אחידים – יקומו קבוצות כדורגל, ייערכו משחקים, ותיווצר ליגה ויריבות. כדורגל הוא כוח ספורטיבי ותרבותי אדיר, ואחד מהדברים המשותפים לרוב החברות האנושיות.

כמעט בכל מקום על פני כדור הארץ, אם יש מישור גדול מספיק, קורות שער, כדור וחולצות בצבעים אחידים – יקומו קבוצות כדורגל, ייערכו משחקים, ותיווצר ליגה ויריבות

לכן, המונדיאל הוא האירוע הגדול ביותר בעולם, ללא שום תחרות. אין עוד אירוע, ספורטיבי או אחר, שמסוגל לרתק אנשים מכל העולם, לכנס אותם בכיכרות, מול מסכי ענק או כאוכלוסיות שלמות בבית מול הטלוויזיה, ואז להוציא את אוהדי הנבחרת שניצחה לרחובות.

נבחרת ארגנטינה מתאמנת לקראת המונדיאל בקנזס סיטי, קנזס, 3 ביוני 2026 (צילום: AP Photo/Charlie Riedel)

נבחרת כדורגל היא סמל לאומי חשוב שמושך אליו רגשות באופן חסר פרופורציה. לא רק במדינות המתחרות, אלא גם באומות שלא יזכו לקחת חלק, אנשים יבחרו לעצמם נבחרת וישקיעו בה אנרגיה רגשית אדירה.

הרגעים שנחרטים בזיכרון

מבחינת הכדורגל עצמו, יש מסגרות טובות יותר. הכדורגל בליגת האלופות האירופית הוא באיכות גבוהה בהרבה, אבל אין דומה למונדיאל כשזה נוגע לדרמה, לרגעים שנחרטים בזיכרון, להתלהבות, לכאב ולמשמעות ההיסטורית. מונדיאלים מעניקים צבע לקיץ שלם ואף ליותר מכך.

ג'ף הרסט באצטדיון וומבלי, פלה באצטקה, סיבוב קרויף, מסי מגשים את החלום, השער של דניס ברגקאמפ במרסיי, הנגיחה של זידאן במטראצי, "יד האלוהים", השער של פאביו גרוסו, חגיגת טארדלי. איטליה-ברזיל 82. כל דקה מברזיל-איטליה 82.

ג'ף הרסט בוומבלי, פלה באצטקה, סיבוב קרויף, מסי מגשים את החלום, השער של דניס ברגקאמפ במרסיי, הנגיחה של זידאן במטראצי, "יד האלוהים", השער של פאביו גרוסו, חגיגת טארדלי. איטליה-ברזיל 82

כל אוהב כדורגל יודע על מה מדובר ונושא איתו תגובות פסיכולוגיות מגוונות: שמחה, התלהבות, כאב בלתי נסבל או הכרה באיכויות סיפוריות. מי שראה את המשחקים האלו בשידור חי או באצטדיון זוכר את השפעתם עליו גם עשרות שנים אחרי. כדורגל והמונדיאל עושים את זה לאנשים.

שוער נבחרת שוודיה בכדורגל, יעקב וידל זטרסטרם, מזנק במהלך אימון של הנבחרת לקראת המונדיאל בפריסקו, טקסס, 9 ביוני 2026 (צילום: AP Photo/Julio Cortez)

להביא את אמריקה לכדורגל

בפעם השנייה בתולדותיה, ארצות הברית מארחת את הטורניר – אמנם ביחד עם קנדה ומקסיקו, אבל החלק הארי ישוחק בארצות הברית. מותר לתהות איך זכתה לכבוד הזה בפעם השנייה ומקסיקו בפעם השלישית, ואילו אנגליה, למשל, אירחה את הטורניר פעם אחת בלבד. אבל יש הרבה דברים אחרים להתלונן עליהם.

ארצות הברית אירחה את המונדיאל ב-1994, וישנם שני הבדלים בולטים מאז: הראשון הוא שדונלד טראמפ לא היה אז נשיא, והשני היה שהמונדיאל נועד אז להביא את הכדורגל לאמריקה. המטרה הייתה לכבוש שוק חדש, ליצור ליגה מקומית ולהפסיק את האנומליה המשונה של מדינת מהגרים שמתעבת כדורגל כערך לאומי.

המהלך ההוא הצליח. הטורניר עצמו שוחק בהצלחה, האצטדיונים היו מלאים, וארצות הברית הפכה לעוד מדינה אוהבת כדורגל. נוספו לכך גורמים דמוגרפיים, כמו הגירה מאמריקה הלטינית, ועידן טכנולוגי חדש שהביא לזמינות שידורי כדורגל מכל העולם. היום הכדורגל קרוב לארבעת ענפי הספורט המובילים בארצות הברית, והוא משוחק ונצפה במספרים גדולים.

הפעם, הטורניר נועד להביא את אמריקה לכדורגל. למסחר אותו, לסחוט כל דולר אפשרי, לקרב אותו למודלים הספורטיביים המקובלים בארצות הברית. הטורניר נופח בדומה לליגה הסדירה בספורט האמריקאי

הפעם, הטורניר נועד להביא את אמריקה לכדורגל. למסחר אותו, לסחוט כל דולר אפשרי, לקרב אותו למודלים הספורטיביים המקובלים בארצות הברית. הטורניר נופח בדומה לליגה הסדירה בספורט האמריקאי.

אצטדיון קבוצת הפוטבל קנזס סיטי צ'יפס מוסב לאצטדיון כדורגל לקראת מונדיאל 2026, 8 ביוני 2026 (צילום: AP Photo/Charlie Riedel)

במונדיאל בקטאר שוחקו 64 משחקים, בצפון אמריקה ישוחקו 104. 48 נבחרות העפילו לטורניר, מספר שיא, והשלב הראשון לבדו יכלול 72 משחקים. שתי הנבחרות הראשונות מכל 12 הבתים, ושמונה מהמסיימות במקום השלישי, ימשיכו לשלב הבא.

המשמעות היא שכמעט כל הנבחרות הטובות והסבירות יעלו ללא בעיה והרבה משחקים יהיו חסרי מתח, עניין או סכנה. זהו בעצם עוד שלב מוקדמות. או במילים אחרות: זהו המחיר הבלתי נסבל של הרחבת הטורניר מטעמים פוליטיים ומסחריים.

כן, היה מרגש לראות את נבחרות קוראסאו וירדן עולות לטורניר בפעם הראשונה בתולדותיהן, אבל הנה מגיע המחיר: הצורך לצפות במשחקיהן. לפחות אלופת העולם תהיה באמת אלופת עולם, להבדיל מהתואר שמעניקים האמריקאים לקבוצה המנצחת בליגות המקומיות שלהם.

החוויה לצופים בשטח תהיה יקרה מאוד – רכבות מיוחדות לאצטדיונים יגבו יותר ממאה דולר בניו ג'רזי! – ומלווה בתחושה של ניצול. הרי זהו הצייטגייסט: עידן פשיטת העור והניצול האכזרי. ממשל טראמפ הוא המודל

כמו כן, יהיו הפסקות יזומות: לשתייה במזג אוויר חם, או לשתייה ופרסומות. החוויה לצופים בשטח תהיה יקרה מאוד – רכבות מיוחדות לאצטדיונים יגבו יותר ממאה דולר בניו ג'רזי! – ומלווה בתחושה של ניצול. הרי זהו הצייטגייסט: עידן פשיטת העור והניצול האכזרי. ממשל טראמפ, שהוא לעיתים לא יותר מצינור לשאיבת כספים לטובת המשפחה והמקורבים, הוא המודל.

אצטדיון מט-לייף במזרח רת'רפורד בניו ג'רזי, שיארח את משחקי המונדיאל 2026 (צילום: Richard Cavalleri/Shutterstock/AP)

כיצד הכדורגל מסביר את עידן טראמפ

ישנו ז'אנר בספרות ובעיתונות הכדורגל של "כיצד הכדורגל מסביר את העולם". מפחיד לחשוב כיצד הכדורגל יסביר את עידן טראמפ.

לא שהמשחק היה אי פעם נקי וטהור; ב-1978 נערך המונדיאל בארגנטינה תחת משטר הגנרלים הרצחני. אסירים פוליטיים שמעו את צהלות הקהל מאצטדיון ריבר פלייט שעמעמו את קולות המעונים, שוחד שולם ליריבות הנבחרת המארחת ומשחק הגמר שוחק באווירה מאיימת.

קוריאה הדרומית אירחה את טורניר 2002 וזכתה לניצחונות מרשימים שלוו בתצוגות שיפוט חשודות. בשנה שעברה אירחה מרוקו את אליפות אפריקה ונעשה כל מאמץ שהיא תזכה בגביע. באופן קומי, ולמרות הטיות ברורות, המאמץ נכשל וסנגל זכתה, אם כי המאבק המשפטי עדיין בעיצומו והמושחתים סירבו להכיר בהפסד.

בשנה שעברה אירחה מרוקו את אליפות אפריקה ונעשה כל מאמץ שהיא תזכה בגביע. באופן קומי, ולמרות הטיות ברורות, המאמץ נכשל וסנגל זכתה, אם כי המאבק המשפטי עדיין בעיצומו

הכדורגל משכיח את ההיבטים האלו. אנשים ידברו על מריו קמפס, גיבור הגמר ב-1978, ולא על הצד הנורא של הטורניר, ממש כפי שאנשים בעולם יעדיפו לזכור מאולימפיאדת מינכן 72 את מארק ספיץ ואת אולגה קורבוט החיננית, ולא את רצח 11 הספורטאים הישראלים.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מקבל את פרס השלום של פיפ"א מנשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו, וושינגטון, 5 בדצמבר 2025 (צילום: Brendan SMIALOWSKI / AFP)

הפעם זה יכול להיות אחרת. טראמפ ונשיא פיפ"א ג'יאני אינפנטינו יכולים לגרום נזק לכדורגל בעתיד, ולחבל במונדיאל עצמו. כבר עכשיו פיפ"א פונה לאפיקים של ניפוח, יצירת מסגרות נוספות וניסיון למקסם רווחים. ההתחנפות לטראמפ היא חלק מרוח הארגון.

ואיך טראמפ יקבל הפסד של נבחרת ארצות הברית? או שריקות בוז נגדו, ביזוי ההמנון האמריקאי, מחאות, התלקחות באיראן, או קבלת פנים עוינת אם יגיע למגרש? לא פלא שאינפנטינו דואג להרגיע אותו עם פרסי שלום מונפצים.

איך טראמפ יקבל הפסד של נבחרת ארה"ב? או שריקות בוז נגדו, ביזוי ההמנון האמריקאי, מחאות, התלקחות באיראן, או קבלת פנים עוינת אם יגיע למגרש? לא פלא שאינפנטינו דואג להרגיע אותו עם פרסי שלום מונפצים

השלב הראשון שמתחיל הלילה עשוי להיות פחות מעניין מהרגיל, אבל 32 המשחקים האחרונים צפויים להיות מרתקים – רצף שוצף של דרמות, כוכבים, שערים, פנדלים וזיכרונות. החזיקו מעמד. השלב השני יתחיל בעוד שבועיים וחצי, ב-28 ביוני, ועד אז אפשר ליהנות ממה שיש ולקוות שהטורניר לא יסביר את מצב העולם יותר מדי.

אולי הכדורגל דווקא יעניק תקווה לעולם, עם נבחרות לאומיות שהן רב-לאומיות, עם ייצוגים למהגרים, אהדה בכל חלקי הציבור, ותשוקה פשוטה לרוח המשחק. בדיוק כמו אותה קבוצה של לודג' במדבר בנמיביה.