החלה עונת הפריימריז. ראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה שריונים כדי לטהר את הרשימה מחברי הכנסת ששכבו על הגדר למענו ובדרך חרכו עמוק באדרתם והפכו עכשיו לחטוטרת על גבו.

בליכוד משוכנעים – בלי נתניהו הם לא שווים – אין עוד מלבדו. הוא רוצה מתיחת פנים כדי להציג לציבור רעננות הכרחית, לטשטש את הרדידות והכיעור שדבקו בנבחרי הליכוד והורידו את רמת הכנסת לשפל חסר תקדים.

הליכוד זקוק לעטיפה חדשה. משהו שישפר את התדמית וישכנע את הליכודניקים המתנדנדים לחזור הביתה. הצורך בקוסמטיקה משתלב יפה עם מסע טיהור הסביבה שנתניהו דבק בו מאז ה-7 באוקטובר כדי לכסות על מחדליו ולשפר את תדמיתו.

בליכוד משוכנעים – בלי נתניהו הם לא שווים – אין עוד מלבדו. הוא רוצה מתיחת פנים כדי להציג לציבור רעננות הכרחית, לטשטש את הרדידות והכיעור שדבקו בנבחרי הליכוד והורידו את רמת הכנסת לשפל חסר תקדים

נתניהו רוצה שריונים. כמוהו יאיר גולן מן הדמוקרטים, שוועידת מפלגתו אישרה לו שני שריונים בכל עשירייה. יצחק רבין היה נוהג לומר שפריימריז ושריונים לא הולכים יחד. ואולם, אי אפשר להתעלם מנזקי השיטה שהובילה לאנרכיה. כמה נזקים עוד תצבור המערכת הפוליטית עד שתפנים ששיטת הפריימריז היא המקור הראשי לחולשתה, לפופוליזם שחדר לשורותיה והפך את הפוליטיקה למקצוע בזוי?

שיטת הפריימריז פירקה את המפלגות, הפריטה את המסגרת הפוליטית והפכה את המפלגה לבזאר טורקי. המפלגות היו הבסיס לדמוקרטיה ובהן גיבשו אזרחים את חזונם ותיווכו בין הציבור לשלטון. למפלגות היו מוסדות נבחרים שייצגו את רצון חבריהם. כל זה נעלם ואיננו.

הפריימריז נותנים עדיפות לבעלי ממון, לאנשי תקשורת ולגנרלים מוכרים, ספינולוגים, רודפי גימיקים ופרובוקטורים. אלמוני שעשה משהו בחייו יתקשה לעמוד בתחרות רק משום שאינו מוכר.

מדובר בשיטה מעוותת שעיקרה את הדמוקרטיה הפנימית. היא בלתי שוויונית ומשחיתה. השיטה לא הולידה מנהיגים טובים יותר בעלי איכות ושיעור קומה הקריטיים למדינה בהישרדות.

לחברי הכנסת המכהנים יש יתרון בולט על פני מי שאינו חבר כנסת. יש להם תקציב בחירות של מאות אלפי שקלים מהכנסת לפי החלטה שהם קיבלו. בנוסף, תקציב לעוזרים ומשאבים לקשר עם הבוחרים העומד לרשותם כחברי כנסת, ומעמד של נבחר ציבור שמקנה להם נגישות רבה לאמצעי התקשורת.

שיטת הפריימריז פירקה את המפלגות, הפריטה את המסגרת הפוליטית והפכה את המפלגה לבזאר טורקי. המפלגות היו הבסיס לדמוקרטיה, עם מוסדות נבחרים שייצגו את רצון חבריהם. כל זה נעלם ואיננו

הפריימריז הולידו שיטה פרסונלית של הפוליטיקה. כל חבר כנסת לעצמו. מדובר בשיטה המאלצת את חברי הכנסת להקדיש את כל מרצם במאמץ חולני לחדור לתקשורת, עד שלא נותר להם פנאי לעבוד באמת למעננו. מי שאינו מפנים את הכללים הללו סיכויו להיבחר קלושים.

כל המסגרת המפלגתית התפרקה. מפלגת העבודה, שהייתה אחת משתי המפלגות הגדולות בכנסת ונטועה עמוק בשורשי ההיסטוריה הישראלית – נעלמה משום ששיטת הפריימריז ריסקה את מוסדותיה, העמיקה את הפופוליזם בתוכה והרחיקה אותה מבסיסי הכוח הציבורי שהוו את מקור עוצמתה.

כיום, מפלגת הדמוקרטים מנהיגה שיטה של פריימריז פתוחים המייתרת את הצורך בקיומה של מפלגה. אין גם צורך בתקופת אכשרה וצבירת ותק בפעילות כדי להיבחר לכנסת. אפשר להתפקד, ואם אתה דמות המוכרת מפנל הטלוויזיה סיכוייך להיבחר משופרים מאוד.

כלומר, אין שום טעם להיות פעיל במפלגה. שם המשחק הוא מפקד. מי שפוקד חברים, מנצח את הבחירות. הדמוקרטים מצאו שיטה פגומה להצמיח מנהיגים חדשים. קבוצה קטנה קבעה מי המועמדים המועדפים בעיניה והיא דואגת לחשיפתם על ידי הופעות בבמות ציבוריות שהמפלגה מארגנת בקרב חבריה. הם זוכים בתשומת לב ציבורית וחשיפה ברשתות החברתיות וקבוצות וואצאפ. זאת לא ממש דמוקרטיה שוויונית. הפריימריז הפכו לשיטה הדומה למיזם עסקי  שמסחרה את הפוליטיקה והשחיתה את המפלגות שאימצו אותה.

הפריימריז הולידו שיטה פרסונלית. כל חבר כנסת לעצמו. מדובר בשיטה המאלצת את חברי הכנסת להקדיש את כל מרצם במאמץ חולני לחדור לתקשורת, עד שלא נותר להם פנאי לעבוד באמת למעננו

לשיטת הבחירות בליכוד יש יתרון – היא מאפשרת למתמודדים בפעם הראשונה לרוץ באזורי בחירה, דבר שמסייע למועמדים מקומיים וחדשים להתברג לרשימה ומרסן את התרופפות המסגרת המפלגתית. שיטת הפריימריז הייתה צריכה לפרק את הליכוד ואולם, מה שמונע זאת הוא מעמדו של בנימין נתניהו והאהדה בקרב תומכיו, וכן והג'ובים של עסקנים ומקורבים שיש להם מה להפסיד. היעדר שלטון ויכולת לחלק שלל פוליטי עשויה להאיץ את תהליך הפירוק.

למפלגות כיום יש שני מאפיינים עיקריים: מפלגות בהן מועמדי המפלגה נבחרים בשיטת הפריימריז (הליכוד, הדמוקרטים), ובמקביל, מפלגות שהמועמדים נקבעים על ידי אדם אחד. המפלגות  שבראשן עומדים בני גנץ, גדי איזנקוט, אחמד טיבי, אביגדור ליברמן, אריה דרעי, יאיר לפיד ונפתלי בנט – נטולות מאפיינים דמוקרטים והרכב חברי הכנסת שלהם נקבע על ידי יו"ר המפלגה.

כל לוחמי הדמוקרטיה והחרדים לקיומה חוטאים בעצמם בהפרת כלליה. בש"ס קובע את הרשימה אדם אחד עם חותמת גומי של מועצת החכמים, ובאגודת ישראל קיימת חלוקה בין חסידויות. אין נשים ברשימות החרדיות. מפלגת חד"ש היא ככל הנראה המפלגה הדמוקרטית ביותר בישראל. רק לאחרונה בחרו קרוב לאלף צירי הועידה שנבחרו על ידי סניפי המפלגה את מועמדיהם לכנסת.

כדי לחזק את המערכת הפוליטית יש צורך להחזיר את המפלגות למעמדן הראוי. לתת אפשרות לאזרחים להיות מעורבים בעיצוב דרכה של המפלגה וחזונה, לבנות מוסדות דמוקרטיים, ולקבוע תקופת אכשרה, לפיה אדם שאינו חבר לפחות פרק זמן סביר במפלגה אינו יכול להתמודד לכנסת.

כדי להציל את הדמוקרטיה הכרחי לחוקק את "חוק יסוד: המפלגות". החוק צריך לקבוע כללים להכרה במפלגה על ידי המדינה, להבטיח שהיא מתנהלת באופן דמוקרטי באמצעות מוסדות נבחרים, להבטיח ייצוג נשי, לקיים בחירות לכל התפקידים ולאמץ חוקה מחייבת.

הדמוקרטיה צריכה להיות ייצוגית ולכלול תמהיל של חברי ועידה ומועצות הסניפים המקבלים את ההחלטות כנציגי המפלגה, ולא המון המוביל לאנרכיה. לכן, חברי המוסדות שהם האלקטורים צריכים לבחור את הנציגים לכנסת ולא מתפקדים החולפים עם הרוח.

לשם הצלת הדמוקרטיה הכרחי לחוקק "חוק יסוד: המפלגות", שיקבע כללים להכרה במפלגה על ידי המדינה, יבטיח שהיא תתנהל באופן דמוקרטי עם מוסדות נבחרים, ויבטיח ייצוג נשי, קיום בחירות לתפקידים וחוקה מחייבת

קשה לחזות את עתידה של הדמוקרטיה בעידן הבינה המלאכותית וקיים חשש שהנדוס התודעה, הבוטים והרשתות ישלטו במידע וייעקרו את השיטה הדמוקרטית. האתגר הוא למצוא דרכים שיבטיחו את קיומן של מפלגות דמוקרטיות תוססות שהן תנאי לקיומה של דמוקרטיה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.