JavaScript is required for our website accessibility to work properly. אבי בן הר: חוק יסוד לימוד תורה – פצצה מתקתקת | זמן ישראל

חוק יסוד לימוד תורה – פצצה מתקתקת

אחרי שלוש וחצי שנים שבהן לא נמצא רוב לחוק פטור רגיל, הקואליציה מנסה לעגן את הפטור ברמה החוקתית; זהו לא עוד סבב במשבר הגיוס, אלא שינוי בשיטה

חוק יסוד לימוד תורה כ"פצצת זמן", אילוסטרציה (צילום: איור של אבי בן הר באמצעות Gemini)
איור של אבי בן הר באמצעות Gemini
חוק יסוד לימוד תורה כ"פצצת זמן", אילוסטרציה

ב-10 ביוני 2026, ברוב של 56 מול 43, עברה בקריאה טרומית הצעת "חוק יסוד: לימוד תורה". על פני השטח – עוד סבב במשבר הגיוס המתמשך. בפועל – שינוי שיטה: אחרי שני עשורים שבהם בג"צ והיועצים המשפטיים פסלו את חוקי הפטור, הקואליציה מנסה ליצור חוק פטור עם מועמד חוקתי.

יש לתהליך הזה שם מקצועי – "שיריון" – ויש לו תקדים מפורסם: הונגריה של הנשיא לשעבר, ויקטור אורבן. השיריון הוא בדיוק הקו המפריד בין נזק שניתן לתקן בקדנציה אחת לבין צלקת שנשארת דורות. והפעם, בניגוד למשלים מחו"ל, הוא קורה אצלנו, בשידור חי.

למה חוק יסוד ולא חוק רגיל? ההיגיון של השיריון

ההצעה, שהגישו חברי הכנסת משה גפני ויעקב אשר, קובעת כי לימוד תורה הוא ערך יסוד במדינת ישראל. בנוסח שאושר בקריאה טרומית הושוו זכויות תלמידי הישיבות לזכויות חיילי צה"ל – סעיף שהממשלה התחייבה להסיר בהמשך, אך עצם הופעתו חושף את הכוונה.

ההצעה היא אחת משלושה חוקי פיצוי שהציע הליכוד לחרדים אחרי שלא הצליחו להעביר את "חוק הגיוס" (הפטור מגיוס) הרגיל. יו"ר ש"ס אריה דרעי הציב אותה כתנאי לתמיכת סיעתו בחוקים אחרים של הקואליציה, וכינה את אישורה "צעד היסטורי".

את הטון סיפק השר דודי אמסלם, שכינה את התנגדות היועצת המשפטית לממשלה ושופטי בג"ץ לחוק "פעולה אנטישמית". כאשר התנגדות משפטית מקצועית הופכת ל"אנטישמיות" – הוויכוח כבר אינו על החוק, אלא על הלגיטימיות של מי שמבקר אותו.

לקואליציה לא חסר רוב לחוק הפטור מגיוס. חסר לה חוק שיכול לשרוד. בג"ץ פסל שוב ושוב הסדרי פטור רגילים בנימוק של פגיעה בשוויון. חוק יסוד פותר את הבעיה – לא כי הוא מבטיח שוויון בפניו, אלא כי בג"ץ נרתע מפסילת חוקי יסוד.

המכון הישראלי לדמוקרטיה ניסח את המשמעות: ההצעה "מעגנת בחוק יסוד את הפטור משירות צבאי לתלמידי ישיבות, מבלי שיאלצו לשלם על כך מחיר כלכלי" – ופוגעת בעקרון השוויון בנטל, בשעה שציבור אחד נושא במחיר בדם.

בפועל, המטרה אינה לנצח את הוויכוח על הגיוס – אלא להוציא אותו מחוץ למגרש. לקבע מצב בו גם בוחרים עתידיים וגם שופטים עתידיים לא יוכלו לשנות את ההחלטה. זו אינה חקיקה. זוהי נעילת דלת.

ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן נואם בבודפש אחרי שהפסיד בבחירות לפרלמנט, 12 באפריל 2026 (צילום: AP Photo/Petr David Josek)
ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן נואם בבודפש אחרי שהפסיד בבחירות לפרלמנט, 12 באפריל 2026 (צילום: AP Photo/Petr David Josek)

המתכון ההונגרי – מי שכבר עשה את זה

הטכניקה הזאת אינה המצאה ישראלית. יש לה מעבדה, ושמה הונגריה.

ב-2011 ניצל ויקטור אורבן את הרוב הפרלמנטרי שלו כדי לכתוב חוקה חדשה, שעיגנה ברמה חוקתית את סדר היום של מפלגתו: מערכת בחירות מוטה, שליטה במינויים, וסעיפים שדורשים שני שלישים לשינוי.

יו"ר הפרלמנט ההונגרי דאז, לסלו קובר, אמר את זה במפורש לפני בחירות 2018: "אם נצליח למשול עוד ארבע שנים, רבים מהשינויים שלנו יהפכו לבלתי-הפיכים", הוא הכריז.

ההוכחה שהוא צדק הגיעה באפריל 2026: אורבן הפסיד בבחירות אחרי 16 שנה. – אך החוקה שכתב עדיין בתוקף. הממשלה החדשה כבולה למסמכים שניסח האיש שהובס בקלפי. הניצחון בבחירות לא החזיר את מה ששוריין.

המסר ההונגרי פשוט: שיריון חוקתי עובד. זו בדיוק הסיבה שמשתמשים בו – וזו בדיוק הסיבה להילחם בו לפני שהוא מושלם, לא אחרי.

החשבון שאף אחד לא עושה בקול

נניח שבבחירות הקרובות תקום ממשלה שרוצה בגיוס שוויוני – העמדה של רוב מוחלט של הציבור. חוק אי-גיוס רגיל יתבטל ברוב של 61 חברי כנסת. חוק יסוד ייאלץ את הממשלה החדשה להיכנס למלחמה חוקתית: כל שינוי ייתקל בטענה שמדובר ב"פגיעה בחוקה", פוליטיי מובנה, ובשנים של דיונים.

מלכודת הזמן תפעל – מה שיהיה דחוף באותה שעה תמיד ידחק את מה שחשוב, והפטור יישאר.

ויש גם חשבון כלכלי שנדחק הצידה: עיגון חוקתי של מעמד הלומדים פירושו עיגון של מערך הקצבאות והפטורים הנלווה – בעידן שבו תקציב המדינה כורע תחת חובות מלחמה. צלקת חוקתית היא גם צלקת תקציבית.

עוד לא מאוחר – אבל השעון מתקתק

חשוב לדייק: ההצעה עברה בקריאה טרומית בלבד. נותרו דיונים בוועדה ושלוש קריאות במליאה, והדרך עוד ארוכה. בהצבעה נרשמו סדקים – חברי קואליציה שהתנגדו או נעדרו, והממשלה עצמה נאלצה להתחייב להסרת סעיף ההשוואה לחיילים עוד לפני ההצבעה.

זהו החלון. מי שמבין ששריון חוקתי הוא נקודת האל-חזור – צריך לפעול עכשיו: לדרוש מכל חבר כנסת עמדה פומבית, לתמוך במתנגדים בתוך הקואליציה, ולהבהיר שהצבעה על חוק היסוד הזה תהיה שיקול בקלפי.

אחרי הקריאה השלישית, כל זה יהפוך מ"מאבק ציבורי" ל"ערעור על החוקה".

לסיכום: יש הבדל מהותי בין חוק רע לצלקת חוקתית: את הראשון מתקנים בקדנציה אחת. את השנייה – כפי שהונגריה מלמדת – אולי לעולם לא.

הכנסת לא הצביעה על לימוד תורה. היא הצביעה על השאלה, אם לדור הבא של הישראלים תהיה עדיין זכות להכריע בסוגיה הזאת בעצמו. 56 חברי כנסת ענו: לא. השאלה אם התשובה הזאת תהפוך לחוקה – עדיין פתוחה. בינתיים.

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.

תכנים המתפרסמים בזירת הדמוקרטיה של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 674 מילים
כל הזמן // יום שלישי, 16 ביוני 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • העמוד שלך בזמן ישראל יציג את כל התגובות שפרסמת באתר
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק לקביעת סיסמה חדשה מחכה לך בתיבה
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.