בפברואר 2026, חשף ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו את דוקטרינת מדיניות החוץ השאפתנית ביותר שלו עד כה.

כשעמד בפני הקבינט שלו לקראת ביקורו של ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בישראל, הכריז נתניהו על "משושה ברית" – רשת מדינות נרחבת המאוחדת, לדבריו, נגד "ציר הקיצוניות".

בלב המבנה הגאופוליטי הזה, לשיטתו של נתניהו, עומד משולש יחסים בין ישראל, הודו ויוון – שלוש מדינות עם קשרי ביטחון וטכנולוגיה מעמיקים, וחשש משותף מאי-יציבות אזורית.

כשנתניהו עמד בפני הקבינט שלו לקראת ביקורו של ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בישראל בפברואר השנה, הוא הכריז על "משושה ברית" – רשת מדינות נרחבת המאוחדת, לדבריו, נגד "ציר הקיצוניות"

החזון מרשים בהיקפו. ישראל תשמש כאבן השואבת של המסגרת, כשהודו מזוהה כשותפה החשובה ביותר – מעצמה עולמית עולה ושחקן אסטרטגי מרכזי המקשר בין אסיה לאזור הים התיכון. לצד ישראל והודו, מתוכנן שיתוף של מדינות ים-תיכוניות כגון יוון וקפריסין, יחד עם מדינות ערב מתונות, מעצמות אפריקאיות מסוימות ומספר מדינות אסייתיות שטרם צוינו בשמן.

הלוגיקה האסטרטגית

דוקטרינת המשושה של נתניהו לא צמחה בחלל ריק. הצעת הברית עלתה על רקע יישור קו אסטרטגי חדש בין פקיסטן, ערב הסעודית, טורקיה ומצרים – המכונה לעיתים "נאט"ו האסלאמי" – כשפקיסטן וערב הסעודית כבר חתמו על הסכם הגנה משותף אסטרטגי בספטמבר 2025. מול הגוש המתגבש הזה, מנסה נתניהו לבנות ארכיטקטורת נגד המושתתת על יכולות טכנולוגיות, תלות כלכלית הדדית וערכים דמוקרטיים משותפים.

נתניהו ניסח במפורש את מטרת הברית: ליצור "ציר של מדינות הרואות עין בעין את המציאות, האתגרים והמטרות, מול הצירים הקיצוניים – הן הציר השיעי הקיצוני, שהכנו לו מכות קשות, והן ציר הסוני הקיצוני המתהווה. ניסוח דו-חזיתי זה הוא יוצא דופן. הוא ממצב את ישראל לא רק כמדינה המגנה על עצמה, אלא כמעצמה מארגנת לסדר אזורי חדש".

רגל הודו-ישראל במשושה נשענת על תשתית ממשית. הודו היא לקוח הייצוא הביטחוני הגדול ביותר של ישראל – עובדה המשקפת אמון אסטרטגי עמוק – ומערכת הטכנולוגיה ההודית משלימה את עוצמת החדשנות הישראלית, מה שהופך שותפויות משותפות לבעלות ערך אסטרטגי.

מול הגוש המתגבש של פקיסטן, סעודיה (שכבר חתמו על הסכם הגנה משותף) ומצרים – מנסה נתניהו לבנות ארכיטקטורת נגד המושתתת על יכולות טכנולוגיות, תלות כלכלית הדדית וערכים דמוקרטיים משותפים

עבור מודי, שממשלתו טיפחה את ישראל כשותפה ביטחונית תוך שמירה על קשרים ותיקים עם איראן והעולם הערבי, הביקור וסמליותו נשאו משקל – אם כי ניו דלהי נמנעה בקפידה מהצטרפות רשמית למשושה כברית פורמלית.

רגל יוון-ישראל מעוגנת אף היא בהיסטוריה האחרונה. בדצמבר 2025, אירחה ישראל את יוון וקפריסין לסבב הפגישות האחרון במסגרת ה"טריאלוג" ביניהן, שנוסד בשנת 2016. אף שמבחינה רשמית מתמקד המסגרת בתחומי אנרגיה וקישוריות, היא הורחבה בהדרגה לשיתוף פעולה ביטחוני וביטחוני-לאומי, בין היתר נגד טורקיה. יוון אישרה ב-2025 רכישת 36 מערכות תותחי רקטות מסוג PULS מישראל, בשווי של כ-760 מיליון דולר.

הסיבוכים

אולם למרות כל שאיפותיו, המשושה ניצב בפני מכשולים מבניים חמורים.

עמדת הודו היא הרגישה מכולן. מאמצי ישראל למצב את הודו כציר מרכזי של הברית המוצעת מעמידים את ניו דלהי בדילמה. בעוד שמדיניות הודו כלפי מערב אסיה מתחזקת באמצעות העמקת קשרים צבאיים עם ישראל ושותפים ים-תיכוניים, היא עלולה להתנגש ביחסיה עם איראן – עמה קיימים קשרים חמים מבחינה מסורתית והיסטורית.

בעוד שמדיניות הודו כלפי מערב אסיה מתחזקת דר העמקת קשרים צבאיים עם ישראל ושותפים ים-תיכוניים, היא עלולה להתנגש ביחסיה עם איראן – עמה קיימים קשרים חמים מבחינה מסורתית והיסטורית

ניו דלהי מקיימת גם קשרים אסטרטגיים מתרחבים עם ערב הסעודית – אחת המדינות שנתניהו ממסגר במרומז כחלק מגוש יריב. האוטונומיה האסטרטגית המפורסמת של הודו אינה ניתנת בקלות ליישוב עם חברות בקואליציה המוגדרת כנגד-ציר במפורש.

ברית פורמלית בסגנון נאט"ו, טוענים אנליסטים, אינה סבירה לנוכח אינטרסים לאומיים שונים וחישובים גאופוליטיים מתחרים. אף שליוון קשרי הגנה משמעותיים עם ישראל, היא מקיימת תהליך פיוס זהיר עם טורקיה. אתונה אינה יכולה להרשות לעצמה לנכר את אנקרה ללא הגבלת זמן, ובמיוחד בגדר חברותן המשותפת בנאט"ו.

המבקרים גם מטילים ספק בניסוחו של נתניהו את האזור כמחולק בסדר-יום בין גושים "קיצוניים" ו"מתונים". במקום להרכיב "ציר סוני" מאוחד, מספר מדינות בעלות רוב סוני תיאמו מהלכים דיפלומטיים בתגובה לפעולות האזוריות של ישראל, לרבות הצהרות משותפות שגינו מתקפות ישראליות בסוריה ואת הסכסוך המתמשך בעזה. ניסוחו הבינארי של נתניהו, טוענים המבקרים, מעוות מציאות אזורית רבת-פנים ורב-קוטבית הרבה יותר.

מה הדבר מגלה

יהיה אשר יהיה גורל המשושה, עצם ניסוחו על ידי נתניהו חושף דבר-מה מהותי. הוא מסמן כי ישראל, לאחר שנות מבצעים צבאיים ברחבי האזור, מבקשת למצב את עצמה מחדש כבונת קואליציות ולא כשחקן בודד. הדבר משקף אמונה כי הסדר האזורי שלאחר עזה ייקבע על ידי מערכות ברית מתחרות, וכי ישראל חייבת לעגן את עצמה באחת מהן – לפני שהארכיטקטורה תתגבש נגדה.

ניסוחו של נתניהו את הפרויקט כ"ציר מול ציר" עלול להחריף את הקיטוב האזורי ולהעניק ליריבות ישראל תמריץ גדול יותר לתאם ביניהן. אך הדבר גם מבטא תובנה אסטרטגית אמיתית: בסדר עולמי מתפורר, קשרים דו-צדדיים בלבד אינם מספיקים. רשתות – הן שקובעות.

ברית פורמלית בסגנון נאט"ו, טוענים אנליסטים, אינה סבירה לנוכח אינטרסים לאומיים שונים וחישובים גאופוליטיים מתחרים. אף שליוון קשרי הגנה משמעותיים עם ישראל, היא מקיימת תהליך פיוס זהיר עם טורקיה

האם המשושה יתגבש לכדי ברית יציבה או יישאר מסגרת שאיפות בלבד – יהיה תלוי פחות בחזונו של נתניהו, ויותר בבחירותיהם של שותפיו הפוטנציאליים, ובראשם, הודו. עמימותה המחושבת של ניו דלהי עד כה מרמזת כי בעוד שהרעיון מושך, הודו מתכוונת לעצב כל הסדר בתנאיה שלה – או שלא כלל.

ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון. לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך תורם בנשיונל אינטרסט מגזין.