במשך יותר מ־400 שנה הייתה לכל ספינת מסחר אירופית שהפליגה בים הצפוני תחנה קבועה ומורטת עצבים בדרך לים הבלטי: מצר דנמרק. המנגנון היה פשוט – מלך דנמרק הציב תותחים בנקודות האסטרטגיות ביותר על החוף, וכל מי שביקש לעבור לים הבלטי נאלץ לעצור, לעבור בדיקה ולשלם מס היישר לקופת הממלכה.

"מיסי המעבר במצר ארסונד" לא נגבו כעמלה על כך שדנמרק חפרה שם תעלה. זה היה בעיקר תשלום על עצם הזכות לעבור בלי שהתותחים הדניים יטביעו אותך. מדובר בפרוטקשן קלאסי, תוך ניצול מיקום גיאוגרפי, שהיה במשך דורות נתח עצום מהכנסות המלוכה הדנית.

בשנת 1857 התעייפו המעצמות הגדולות של העולם מהשותפות הכפויה הזאת. הן חתמו על אמנה בינלאומית שפדתה את הזכות הדנית בתשלום חד־פעמי, ומאז הדבר הזה פשוט לא קיים עוד.

או לפחות כך חשבנו.

אם אכן זה מה שיקרה, הרי שלראשונה מאז המאה ה־19 יופר אחד העקרונות הוותיקים ביותר של הכלכלה הגלובלית: מדינות ישתלטו בפועל על מצר טבעי המשמש לשיט בינלאומי

ביממה האחרונה התרבו דיווחים, בעיקר בכלי תקשורת איראניים המזוהים עם המשטר ובניתוחים מערביים, שלפיהם מזכר ההבנות כולל ניסוח עמום על תפקיד איראני־עומאני עתידי בניהול "שירותים ימיים" במצר הורמוז, שעשוי לפתוח פתח לגביית דמי שירות לאחר תקופת מעבר של 60 יום.

עם זאת, אין עדיין אישור רשמי לכך בנוסח פומבי של ההסכם, והצד האמריקאי ממשיך לטעון כי המצר אמור להיפתח ללא אגרות וללא מגבלות.

אולם אם אכן זה מה שיקרה, הרי שלראשונה מאז המאה ה־19 יופר אחד העקרונות הוותיקים ביותר של הכלכלה הגלובלית: מדינות ישתלטו בפועל על מצר טבעי המשמש לשיט בינלאומי. הרעיון שאיראן ועומאן יחזיקו יחד ב"שאלטר" הרשמי של נתיב האנרגיה החשוב בעולם, וימסדו גבייה של אגרות שירות או דמי מעבר ממכליות, נשמע לרבים כמו תסריט בלהות גיאופוליטי.

גבר מניף דגל איראן במסגרת קמפיין תמיכה במשטר מתחת לשלט חוצות שבו נראים מצר הורמוז ושפתיו התפורות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, במרכז טהרן, 6 במאי 2026 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)

מי מחזיק במפתחות לים?

בעולם המודרני, הכלל שנקבע באמנת חוק הים של האו"ם ברור: המים הטריטוריאליים של מדינה משתרעים עד 12 מייל ימי מהחוף, אך כאשר מדובר במצר טבעי המשמש לשיט בינלאומי חל עקרון "המעבר במצר". משמעותו היא שלספינות מסחריות יש זכות לעבור באופן רציף ומהיר, מבלי שהמדינות השוכנות לצידי המצר יוכלו למנוע זאת או לגבות על כך תשלום.

זה ההבדל המרכזי בין תעלות מלאכותיות, כמו תעלת סואץ במצרים או תעלת פנמה, שנחפרו בידי אדם ועליהן המדינות השולטות גובות מיליארדי דולרים בשנה – לבין מצרים טבעיים.

החריג המודרני היחיד, במידה מסוימת, הוא המצרים הטורקיים. לפי "אמנת מונטרה" משנת 1936, טורקיה יכולה לגבות אגרות על שירותי ניווט, תברואה והצלה, אולם אסור לה לגבות דמי מעבר מסחריים קלאסיים.

החריג המודרני היחיד, במידה מסוימת, הוא המצרים הטורקיים. לפי "אמנת מונטרה", טורקיה יכולה לגבות אגרות על שירותי ניווט, תברואה והצלה, אולם לא על דמי מעבר

המעבר ששווה מיליארדים בשנה

הניסיון לייצר מנגנון ניהול משותף בהורמוז – מצר שדרכו עוברת כחמישית מתפוקת הנפט העולמית – הוא בעל משמעות כלכלית אדירה.

גביית עמלה בגובה זהה לזו הנגבית בתעלת סואץ, למשל, תזרים לאיראנים כתשעה מיליארד דולרים ישירות לתקציב מדי שנה. עבור הכלכלה האיראנית, הנחנקת תחת סנקציות, מדובר בלא פחות מחבל הצלה כמעט חסר תקדים.

כלי שיט במצר הורמוז, 17 במאי 2026 (צילום: AFP)

אבל לשליטה במצר יש תמורה גדולה נוספת, שאינה נמדדת בדולרים אלא בכוח פוליטי ומדיני חסר תקדים. כדי לממש את הכוח הזה, האיראנים יוכלו להחליט איזו ספינה תעבור במצר ואיזו לא. הפעם הם לא יצטרכו לחסום ספינות ממדינות "עוינות" באמצעות כטב"מי נפץ וטילים, כפי שעשו במהלך המלחמה. כל מה שיצטרכו לעשות הוא להעביר את אותן ספינות פרוטוקולי אישור ארוכים ומתישים, או לחלופין לעכב אותן באופן "מנהלי".

איראן גם תוכל לקבוע אילו ספינות נחשבות "בטוחות" למעבר באותו יום ואילו לא. הדבר יאפשר לה להשפיע ישירות על פרמיות הביטוח של חברות הספנות העולמיות, ובכך להעלות או להוריד את כדאיות המסחר עם מדינות ספציפיות.

תרחיש כזה יהפוך את הכלכלה הגלובלית כולה לבת ערובה של איראן. מצידה, היא תוכל לתרגם את הכוח הזה גם לכסף גדול. למשל, איראן תוכל להתנות הקלות במעבר במצר בהקלות בסנקציות נגדה מצד אותה מדינה

תרחיש כזה יהפוך את הכלכלה הגלובלית כולה לבת ערובה של איראן. מצידה, היא תוכל לתרגם את הכוח הזה גם לכסף גדול. למשל, איראן תוכל להתנות הקלות במעבר במצר בהקלות בסנקציות נגדה מצד אותה מדינה.

הניסיון האמריקאי להכתיב הסדרים תקדימיים בנתיב שיט בינלאומי הוא קריאת תיגר ישירה על הסדר המערבי. אם העולם ישלים עם הפיכת מצר הורמוז מנתיב ציבורי לעסק המנוהל על ידי המדינות השוכנות לצידו, אנחנו עשויים לראות אפקט דומינו.

משמר החופים של תימן מפטרל במצר באב אל־מנדב, 12 בדצמבר 2023 (צילום: Khaled ZIAD / AFP)

במקרה כזה, מדינות נוספות היושבות על עורקי שיט מרכזיים, כמו באב אל־מנדב, יבינו שהים כבר אינו שטח פתוח וחינמי אלא הנדל"ן המניב ביותר על הגלובוס – ועלולות לפעול בהתאם.